"השחקנים הם הקורבנות בסיפור"

פרשיית המכירות האחרונה כואבת במיוחד, כי היא פגעה לנו באשליה שאנחנו דואגים לטפח יום יום, שעה שעה. כאילו העבריינות המאורגנת והכבדה יכולה לשלוח את ידה הארוכה לכל עבר ורק בכדורגל היא לא תיגע. כמובן שבראייה שכלתנית-רציונלית, שלוקחת בחשבון מיליארדים שמתגלגלים סביב המשחקים, אין בסיס לאותה אשליה, אבל אנחנו החלטנו והאמנו, ועכשיו אנחנו בעיקר מרגישים שנדפקנו. שהשחקנים, שדאגנו לפנק והפכנו לאלילים, חירבנו לנו על הראש. כמובן שאנחנו מבקשים נקמה.

כולם זוכרים עדיין את פרשת שופטים באדום, שבגינה נשפטו יוחנן צ'יבוטרו וסבי אלנקווה ואחרים, ואיך איחלנו להם מפגשים רומנטיים במקלחות בתי הכלא; את פרשת הפנדל המוזר של ישראל כהן על ג'ובאני רוסו בדרבי החיפאי ב- 2002, וכיצד דאגנו שיהפוך לבדיחה בליגות הנמוכות, למרות שאשמתו לא הוכחה מעולם, וכיום הוא שותף למאמצי העלייה של מקסים לוד לליגה הארצית וגם נשוי לבתו של אלי ישראלי; ובטח ובטח שלא נשכח את איתן טייב במשחק השרוכים של מאי 1998 בקרית אליעזר - בו גברה בית"ר ירושלים 2:3 על בית שאן בדרך לאליפות האחרונה בתולדותיה - שהשאיר את הפועל ת"א עם חגיגות האליפות הקצרות בתולדות הכדורגל העולמי, ואת הבלם המוערך כגיבור הדיסק "חברים שרים איתן טייב" וכחבר מרכז ליכוד. למרות שלא כולם הורשעו, בית הדין של אוהדי הכדורגל לא ניכה אותם. חלקם ניסו את מזלם בקבוצות קטנות יותר, חלמו לחזור לכדורגל, אבל התאדו לאט לאט עד שנעלמו.

אבל היו מקרים נוספים לאורך השנים, כבר משנות החמישים. והיו גיבורים נוספים. ובכל זאת, מה קורה לאותם כדורגלנים - בני אדם, להזכירכם. חזרנו אל שלושה מהם כדי להבין מה קורה ביום שאחרי, ולמרות שאין אחידות במה כתם כזה עושה לקריירה שלך, כן עלה עניין מטריד משותף, שאולי לא עולה בקנה אחד עם דרישתנו האמוציונלית למצות איתם את הדין - אולי, בכלל, הכדורגלנים הם דווקא הקורבנות. "מניסיון, אני רואה את השחקנים של באר שבע ואני אומר לך - הם קורבנות", מסביר ניסן כהן, שחקן בית"ר ת"א לשעבר, שמודיעין אזרחי קבע כי היה שותף במכירת משחקים למהמרי טוטו ובשל כך הורחק מהמגרשים לשנה, "באים אליהם עבריינים שלא משאירים להם ברירה, השחקנים במצב של או למכור או לפרוש מכדורגל".

קשר בית"ר ת"א של יצחק שום, שהיה חלק מ"שלישיית הכהנים" יחד עם נסים וירון, החמיץ את עונת 1991/92 לאחר שהורחק על ידי ההתאחדות בגלל חקירה של מודיעין אזרחי, שמצאה אותו אשם בקשירת קשר למכירת משחקים למהמרי טוטו. "קיבלתי את העונש דרך התקשורת, מההתאחדות אף אחד לא מצא לנכון להודיע לי שאני מורחק", מספר כהן, "אז איך הם מצפים שאני אלך אליהם אם עבריין מאיים לי על החיים? יש שם מישהו שיכול בכלל להגן עליי?".

"הייתי בן 24, עברתי גיהנום", המשיך כהן, "קודם כל העיתונות מפרקת אותך. מי שהיום אשתי הייתה אז חברה שלי, והיא האמינה שכל הסיפורים האלה שהתפרסמו עליי בעיתונים נכונים. ביום שבו הורחקתי לשנה, ישבתי בבית עם חברים ועם אשתי ואז הגיע אחד מעיתון 'חדשות' שביקש תגובה על העונש. אתה קולט. אמרתי לו אני לא יודע על זה כלום, כי באמת לא ידעתי, מההתאחדות לא דאגו לעדכן אותי בעונש שהוטל עליי. ואז טלפון מ'ידיעות', וגם איתם לא דיברתי, ביקשתי מאשתי שתאמר להם שאין לי מה להגיד. כש'מעריב' התקשרו כבר אמרתי להם 'דברו איתי בעוד יומיים'. למחרת הופיעה כותרת ב'ידיעות' – 'ניסן כהן: אני עוד אפתח את הפה ואפליל הרבה אנשים'. באותו יום אשתי, שניהלה את אותה שיחה עם הכתב, אמרה לי שיותר היא לא תוכל להאמין לאף מילה שכתובה בעיתון.

"התמונות של החבר'ה מהפועל ב"ש פתחו לי פצעים של לפני 15 שנה. נזכרתי איך אמא שלי ראתה אותי במעצר. אנחנו כדורגלנים, אנחנו לא קשורים לבתי משפט ומעצרים. באחריות, ב-95 אחוז מקבוצות הליגה לאומית ומטה שחקנים נמצאים במצב שהם נאלצים למכור. בזמננו היה רק טוטו, היום, תקנה שוער ויש לך ביד משחק של הווינר עד חצי מיליון שקל. למה אתה חושב הווינר ירד מליגה ארצית, למרות שהוא מתקצב אותה ב-120 אלף שקל לקבוצה לעונה? הם מפחדים. בליגה הלאומית חלק מהמשחקים מצולמים ויש תקשורת אז יותר קשה למכור.

"כשגורמי פשע מגיעים אליך ומאיימים שאם לא תפתח רגליים תקבל רימונים על הבית, אתה לא במצב של לחשוב בכלל על ללכת למשטרה. אתה חושב שישראל כהן עשה את זה בשביל כסף? איימו עליו, הוא בעצם הקורבן (ישראל כהן מעולם לא הורשע בדברים לא כשרים – מערכת וואלה!). כל השחקנים קורבנות. מהרגע שהגיעו אליו עדיף לו לפרוש, כי גם אם תתלונן, המשטרה לא תוכל לעשות כלום בלי ראיות, וגם היא תעשה משהו, העונשים הם קלים, ככה שבסופו של דבר אם זה ייקח עוד שנה או שנתיים, הם יחזרו אליך.

"כשהתפוצצה הפרשה שלי אבא שלי אמר לי 'תפרוש מהכדורגל, צא מזה'. אם אתה לבד אז מילא, אבל אם יש לך משפחה זה בכלל פחד אלוהים. אתה רואה את אסי רחמים, הוא לא רוצה לשמוע על כדורגל. זה שווה שיאיימו על הילדים שלו? הכדורגלנים שלא משחקים בליגה הבכירה הם מטרה הכי נוחה בעולם, הם מרוויחים מעט, יש להם אוטו בליסינג, אין שום ארגון שדואג להם, הבעל בית חלש יחסית, והרבה כסף מונח על המשחקים האלה. במרווחים האלה נכנסים העבריינים ולא משאירים לכדורגלן ברירה. מה אתה חושב, שהמשטרה לא יודעת מה קורה? יודעת הכל. הכל. כשהייתי בחקירה במשטרה אמרו לי 'אנחנו יודעים שלא מכרת ואנחנו יודעים גם מי האנשים שפנו אליך, אנחנו רק רוצים שתאשר לנו את השמות'. נשאר לך או לפרוש או להלשין".

אבל ניסן כהן מוכיח, לפחות מבחינתו, שצדק גם יכול להיראות. הוא הורחק לשנה, ומיד בתום העונש הוא התקבל חזרה לקבוצה שעזב, בית"ר ת"א, בידיים פתוחות. המסר: אם אתה שחקן טוב, בסופו של דבר יש סיכוי שהכתם ייעלם ותחזור לשחק. ולהפך. "היו"ר נתן לי גיבוי מלא", ממשיך כהן. "שלוש שנים לפני זה קיבלתי זימון לנבחרת של שניאור וגרונדמן. הייתי בנסיעה לאוסטרליה ב- 89' עם הגול ההוא של אוחנה. יש לי הופעה אחת רשמית של 70 דקות במשחק הכנה לבית האוקיאני נגד רומניה, הפסדנו 3:0".

כהן כאמור השתייך במשך שנה לסגל הנבחרת. בבית"ר ת"א הוא שיחק עד סוף התקופה הטובה של יצחק שום, ואז עבר יחד עם ניסים כהן למכבי הרצליה, והיה שותף לעלייה. אחרי זה הוא התגלגל לשקמה ועלה איתה לליגה הארצית. בשקמה הוא תפקד גם תקופה קצרה כמנכ"ל, ובגיל 41 פרש מהכדורגל והיום הוא עובד בבנק לאומי, "ואין מאושר כמוני". לא קשה להבחין שלמרות שהשתלב חזרה בכדורגל אחרי אותה הפרשה, הכתם שעל ליבו לא יורד. הוא ראה את כל הליגות מבפנים לאורך 20 שנה והוא יודע עד כמה העסק מסריח ורקוב, לגרסתו.

"בזמן ששיחקתי הייתי נתקף גועל בכל פעם שהייתי במגע עם הגוף הזה שנקרא ההתאחדות. לדעתי, השחקנים היום צריכים לברך על זה שהם הגיעו למשטרה והיא זאת שמטפלת בפרשה, בגלל שההתאחדות זה שיקגו. הם מענישים אותך בלי שיש ראיות, בלי הסברים. התנתקתי מהכדורגל, גם כשאני מקבל את ההזמנה למשחקי הנבחרת אני לא מתקרב, אלא שולח מישהו במקומי. לא רוצה להתקרב לכדורגל הישראלי".

היום מדברים על איומים מצד גורמים פליליים, אבל חשוב להפנים שפרשיות מכירות המשחקים והחשדות החלו כבר בשנות ה- 50. רק שאז היה מדובר בעיקר בקומבינות בין מרכזי הספורט, שניזונו מהמפלגות השונות. הפועל הייתה הזרוע של מפא"י, מכבי נחשבה למזוהה עם הליברלים ובית"ר עם תנועת החירות. קבוצות מאותו מרכז התאמצו אחת בשביל השנייה. בקיצור: הכל החל ונגמר בפוליטיקה וכבוד. כהן אומר שזה גם מה שקורה היום בליגות הנמוכות: יש קבוצות שפותחות סיבוב ראשון עם 4 נקודות ובסיבוב האחרון הן פתאום עושות 34. ככה היה לטענתו גם פעם בליגה הבכירה: קבוצות מרכז טבלה היו נותנות בסוף השנה משחקים. "אני זוכר משחק שחצי קבוצה רצתה לתת להפועל וחצי שני למכבי, ובסוף נגמר 3:3", נזכר כהן בערגה בימים שהשחקנים לא ניחנו לעתים ביושר ספורטיבי. "זה היה בחזקת שמור לי ואשמור לך".

והייתה גם מכבי רמת עמידר, שמספרים על שחקניה שהיו פותחים את העונה בסערה, ואז, כשהיו להם מספיק נקודות, משחקיה היו עומדים למכירה. מזה הקבוצה הקטנה הייתה מתפרנסת. במשחקים שהם היו מובילים, היו צעקות בחדר הלבשה כאילו הם בפיגור. יכול להיות שזו רק עוד אגדה אורבנית, אבל שלא לציטוט יש כאלה שיודו בכך. מה שכן, אם מדובר בסטריאוטיפ הוא נולד ב-1971, כשהתפוצצה פרשת המכירות של מכבי רמת עמידר, אז קבוצה בליגה א', פרשה שנחשבת לציון דרך משמעותי.

תלונה של הבלם משה רוזנר הביאה להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט עציוני, ולהשעייתם של לא פחות משמונה שחקנים, מתוכם שלושה - ליאון קונסטנטינובסקי, דוד טופמן ומושיקו ז'ילדטי - לצמיתות. קונסטנטינובסקי, שהמשיך כמאמן ובשנות ה-70 וה-80 נחשב ל"קבלן עליות", טוען שעניין המכירה לא רדף אותו במהלך הקריירה.

"אין דבר כזה לצמיתות, זה קשקוש אחד גדול, העניקו לנו חנינה", מספר קונסטנטינובסקי, "אחרי שהרחיקו אותי רציתי לפנות לבית משפט, אז בהתאחדות אמרו לי, עזוב אותך, תבקש חנינה ונאשר לך. אחרי שנה שישבתי בבית חזרתי לשחק, ואפילו במכבי ת"א. אחרי זה עוד 30 שנה הייתי בכדורגל". ואיך חיים עם הכתם? "זה לא נעים. אבל עזוב אותי מזה, זה אוויר, נקבר. אימנתי עד שנת 2000, מעולם לא הייתה לי בעיה עם זה. היינו שעירים לעזאזל".

גולן דרעי, 31, המגן הימני שגדל במכבי חיפה אבל מיעט להופיע במדי הקבוצה הבוגרת ונדד למכבי עכו, הפועל פ"ת, עירוני ראשל"צ, בית"ר ירושלים והפועל באר שבע, ומשחק כיום בבני ג'דיידה מליגה א', הואשם בשנה שעברה בהצעת שוחד בגובה 20 אלף שקל לשחקן הפועל עפולה מליגה א' צפון, בזמן ששיחק במדי מכבי שפרעם. הוא מעולם לא הורשע. למרות זאת, הכתם רודף אותו. דרעי הכחיש, התלונה נבדקה במפלג ההונאה, ולא נמצא דבר. "אני בכלל הלכתי עם חבר שלי לישוב שלומי, ובמסגרת הביקור הלכנו לראות משחק", אמר דרעי, "עפולה הפסידו ועשו מזה רעש. התחילו החשדות, שאלו מה עשיתי שם, בעיתונים כתבו 'ג' מבית"ר ירושלים'. אחרי איזה כמה זמן באה אליי עיתונאית מ'ידיעות' ואמרה לי: 'בו תנקה את השם שלך, כולם יודעים שאתה זה ג''. סיפרתי לה את מה שאני מספר לך על זה - שבאתי לבקר חבר שלי בשלומי. מאז אני גמור. לא רוצים לשמוע עליי. זה כל מה שהיה, לא משטרה, לא הרשעה ושום עונש מההתאחדות, אפילו לא מדובר בקבוצה שלי ואפילו לא בליגה. לא שיחקתי בכלל. ביקשתי ללכת לבדיקת פוליגרף. כלום. זה כואב, זה פשוט לא ייאמן.

"הסיפור הזה עשה לי לא טוב. זה פגע בי מאוד. אני בשקט יכול לשחק היום בליגה לאומית, בהליכה, ובינינו גם בליגת העל. אבל המאמנים לא רוצים אותי בגלל הסיפור הזה. פניתי לעורך דין שינסה איכשהו לנקות את שמי, אבל אין מה לעשות. על הטעות הקטנה הזו אני משלם בקריירה שלי. רק בגלל זה היום אני משחק בליגה א' . זו ליגה קלה בשבילי. הנה, בדיוק עכשיו אני רואה עם אשתי את הפועל ת"א מול מכבי הרצליה ואני שואל אותה: 'מה, אני לא יכול לשחק פה?'. שיחקתי בטופ של הכדורגל, וכל מאמן שרואה אותי אומר עלי 'הוא שחקן מצוין, אבל הייתה לו את הפרשייה ההיא'. כל מקום שאני מגיע.

"היום, בגיל 31, אני מוכן לבוא למחנה אימונים בלי חוזה. רק שייתנו לי צ'אנס. זה מדהים, אתה משקיע כל החיים שלך, עושה הכל כמו שצריך, ופתאום שמועה אחת הורסת לך את כל הקריירה. אני אומר לך, אושרי לוי לא ישחק יותר בליגת העל. הוא יירד לליגות הנמוכות. אין ברירה".

הקריירה של דרעי, שלא כמו קונסטנטינובסקי וכהן, לא התאוששה מהמכה שספגה, אבל גם הוא מודה שהעבריינים שמסתובבים בין הרגליים של הכדורגלנים הם לא תופעה חולפת. "שיחקתי גם בבאר שבע, אני מכיר את החבר'ה. תאר לך שאני, שהגעתי שם לשנה, כבר הספיקו ליידע אותי שיש פה את הזגורי הזה ששולט בכל האזור. אז הם, שגדלו שם, בטח שמכירים אותו ומפחדים ממנו.

"היום אני כבר לא בונה על הכדורגל, אני מסתדר בליגה בצפון, יש לי ילדים (בני 6 ו-3) שצריך לפרנס. יש קבוצות בליגה א', כמו בני ג'דיידה למשל, שיש להן תקציב של ליגה לאומית. אני משחק עכשיו בלם אחורי ככה שזה יותר קל. מסביב אף אחד לא זוכר את מה שהיה איתי, רק קבוצות בליגות הבכירות זוכרות. אנשים שמכירים אותי יודעים איזה בנאדם אני. אלה החיים, השלמתי עם זה. לאשתי קצת יותר קשה, היא עוד אומרת לי 'חבל, אתה פספוס, יכולת לשחק בליגת העל'. אבל הכל כתוב מלמעלה. אולי בתחילת השנה אני אלך להיבחן באיזה קבוצה. יש לי חברים כמו עו"ד דן חי, שייצג אותי בעבר, והוא יגשש קצת בליגות הבכירות, יראה אולי יש איזה יש קבוצה שלא זוכרת את הסיפור הזה ותאמין בי".