חלוצים כמטרה

מיד לאחר הרחקתו של דוד אמסלם ביום ראשון, ולאחר ששככה מהומת רימון ההלם, מיהר יוסי מזרחי להוציא את כריסטיאן פביאני ולהכניס במקומו את המגן רוני גפני. יום לאחר מכן התברר כי החילוף סימן את דרכו האחרונה של הארגנטיני במדי המנורה. קשה לבוא בטענות למזרחי על כך שבמשחק חוץ קשה ובנחיתות מספרית הוציא חלוץ על חשבון מגן. כעבור כמה דקות שוב התרומם שלט החילוף, ושוב המוחלף היה חלוץ. הפעם זה תמוז, שהוחלף בחלוץ הזר ז'ואנו פינטו.

בפעם השביעית בשמונת המשחקים שניהל יוסי מזרחי בבית"ר הוחלפו שני החלוצים שפתחו בהרכב. מה שמוביל למסקנה שהדבר הכי בטוח אצל החלוצים של בית"ר הוא ששום דבר לא בטוח. גם בארבעה מתוך חמשת המשחקים שניהל ארדילס (כן, היה פעם אחד כזה) הוחלפו שני החלוצים הפותחים במשחק. מאמן ארגנטיני או ישראלי, קיץ או חורף, יריבה קיקיונית או משחק עונה, מובילים או מפסידים - החלוצים תמיד רואים בשלב כלשהו את המספר שלהם על שלט החילוף.

לקבוצה היו עד השבוע חמישה שחקנים שאפשר להחיל עליהם את ההגדרה "שחקן התקפה": ז'ואנו פינטו, טוטו תמוז, עמית בן~שושן, ברק יצחקי וכריסטיאן פביאני. כולם קיבלו דקות משחק, ובסך- הכל הבקיעו החלוצים שמונה מתוך 22 השערים של הקבוצה (שחקני הקישור, לעומת זאת, תרמו 12 שערים למאזן). ואולם, הנתון המשמעותי ביותר הוא שכל החלוצים הוחלפו כל הזמן. כמו שאפשר ללמוד מהגרף המצורף, פרט לשני מקרים, כל חלוץ שפתח השנה במשחק ליגה הוחלף במהלך המשחק.

ברור לכולם כי מצב שבו שחקן יודע כמעט בוודאות שהוא יוחלף בהזדמנות הראשונה לא מוסיף לו בריאות או ביטחון. בטח לא כשמדובר בחלוץ. מצד שני, הדרישה החד-משמעית גם מצד האוהדים וגם מצד הבעלים להביא תוצאות ומהר אולי לא משאירה לצוות המקצועי הרבה ברירות. התוצאות באות לידי ביטוי בדרך~כלל בשערים שאותם אמורים לספק החלוצים. אף אחד מהחלוצים, פרט להבלחות של תמוז, לא הצליח ליצור רצף משמעותי של כיבושים. חמשת חלוצי בית"ר כבשו בעצם מספר שערים שמספיק לחלוץ אחד.

בתקופה (אם אפשר לקרוא לזה תקופה) שארדילס היה פה, היה ברור כי פינטו ויצחקי הם החלוצים המובילים, והם פתחו כמעט בכל משחק. אבל גם האשראי שלהם היה מוגבל, והם היו המוחלפים כמעט בכל המשחקים. בזמן משבר בתוך משחק, הארגנטיני בחר להפיל עליהם את התיק ולהוציא אותם. כשהחל יוסי מזרחי לנהל את העניינים הוא בחר לתת לעמית בן~שושן הצעיר את המפתחות, ונתן לו לפתוח בארבעת המשחקים הראשונים שלו בתפקיד המאמן. אלא שבכל משחק שיחק ליד השפיץ הצעיר פרטנר אחר. למרות האשראי ה(כביכול) נדיב שקיבל בן~שושן, יש לשים לב שהוא עוד לא זכה לסיים השנה תשעים דקות, והוחלף בכל המשחקים שבהם שותף.

אלון מזרחי, מלך השערים של הליגה בכל הזמנים, די מודאג מתנאי העבודה של החלוצים בבית"ר השנה: "זה מצב לא בריא. בכל העולם יש חלוץ מוביל שעליו בנויה ההתקפה, ולידו יש חלוץ שני. מכל האלטרנטיבות האלה, בבית"ר עוד לא החליטו מי יהיה החלוץ המוביל. זה לא בריא לקבוצה ובטח שלא לחלוץ. הוא כל הזמן נמצא בלחץ. אם יבקיע אז יש לו עוד שבת לשחק, ואם הוא לא יבקיע, אז או שהוא ייצא במחצית או שהוא לא יפתח במשחק הבא".

גם לאסי טובי, סקורר בזכות עצמו, ברור כי יש יותר מדי בלגן בעמדת החוד של מובילת הטבלה: "צריך שתהיה הייררכיה ברורה, שיהיה ברור מי פותח. תראה את אשדוד. יש להם שם את הולצמן שמשחק בקביעות, וגם יניב עזרן ועידן שריקי זוכים להרבה ביטחון ודקות, וכמעט מיותר לציין שהם נותנים תפוקה מדהימה".

אמנם יוסי מזרחי אמר בתחילת הקדנציה שלו כי לא הצעירים הם שיביאו את האליפות, אבל יש לשים שלאחר לכתו של פביאני, שבעים אחוז ממצבת החלוצים שלו הם צעירים. מזרחי לא סומך על הצעירים גם בזמן שהחלוצים הזרים לא ממש פוגעים, ונראה שהתוצאה היא משבר אמון ובלבול גדול גם בקרב שחקני החוד וגם אצל הקואץ'.

מספיק מבט אחד על עמית בן~שושן כשהוא חוזר לספסל, מספיק להקשיב בחצי אוזן לטון שברק יצחקי מדבר בו העונה - שלא לדבר על הברוגז שעשה תמוז אחרי שהוחלף מול מכבי חיפה - כדי לנחש מה עובר להם בראש. גם העובדה כי תמוז סובל מעליות וירידות חדות משלימה את התמונה. לטובי, אחד שמכיר את הרגישות של החלוץ, ברור שכאן מצויה הבעיה: "חלוץ צריך לשחק, והרבה. הוא צריך לדעת שמאמינים בו. כי אם הוא סקורר אמיתי, זו שאלה של זמן. אבל ברגע שהוא יודע שהוא עומד להיות מוחלף, אז הוא נמצא בלחץ, דבר שפוגע ביכולת שלו, ואז הוא לא יכול לבוא לידי ביטוי".

טובי גם קצת מתפלא על המדיניות של המאמן: "כשיוסי מזרחי אימן אותי, זה מה שהוא היה עושה. אפילו במשחקים שלא פגעתי הוא לא היה מחליף אותי. האמון בי היה מוחלט - וזה עבד. הבעיה היא כרגע שליוסי יש הרבה חלוצים טובים, והוא מנסה לחלק ביניהם דקות משחק. אני לא בטוח שהמצב הזה בריא".

ניר לוין מזכיר את נסיונו האישי, ומבהיר שצריך לנהוג בחלוצים יותר בעדינות: "חלוץ זה כמעט החוליה הכי רגישה במערך. אני זוכר את העונה שחזרתי מבלגיה להפועל פתח~תקווה. היינו ארבעה חלוצים בסגל, אבל אברהם גרנט, שאימן אותנו, החליט שאני הבכיר. והוא הלך עם זה עד הסוף. כל המחזורים הראשונים לא פגעתי, והתחיל הרבה לחץ מצד הקהל, שדרש שיחליפו אותי - אבל אברהם לא נכנע. בסוף זה הוכיח את עצמו. נכנסתי לעניינים ונתתי את העונה הכי טובה בקריירה שלי".

גם לזאהי ארמלי יש עמדה ברורה בעניין הלחץ שמרגישים חלוצים שמוחלפים כל הזמן: "חלוץ זה כמו שוער. החמצה של חלוץ היא כמעט כמו ספיגת שער בין הרגליים. החלוץ מרגיש המון אחריות, ויכול לאבד הרבה ביטחון אחרי כמה החמצות".

לוין בטוח גם כי גם הגיל הצעיר יחסית של החלוצים לא צריך להוות מכשול בכל הנוגע למקום שיתפסו בהרכב: "גיל זה לא משנה. קח את יוסי בניון או אלי אוחנה בזמנו. שניהם היו בקושי בני עשרים כשסחבו קבוצה כמעט שלמה לאליפות. יש כאלה שיש להם את הבגרות והיכולת לקחת את התפקיד של חלוץ מוביל בקבוצה שרצה בצמרת. זה תלוי רק באופי של השחקן ובביטחון שהוא מקבל".

לעומת החלוצים, שאר המערכים מתחילים לקבל יציבות במחזורים האחרונים, וההיררכיה מתחילה להתבהר. ואולם, החלפת החלוצים הסיטונית גורמת לחוסר יציבות בשיטת המשחק של הקבוצה כולה. טובי מפרש: "הקבוצה צריכה גם להתאים עצמה לסגנון של החלוץ. כל חלוץ והסגנון שלו. ברגע שיש חלוץ קיר, כזה שאוהב לשחק עם הגב לשער, אז צריך לתת לו כדורים ארוכים. לעומת זה, כשיש חלוץ יותר זריז, אז צריך לשחק איתו יותר מהר".

ניר לוין, שיודע גם משהו על טקטיקה, מרחיב על הלינק בין הקבוצה למערך הקדמי: "כמעט תמיד קבוצה לא יכולה להתאים את עצמה לסגנון של חלוץ. אם לקבוצה יש קישור דומיננטי, אז היא צריכה חלוצים זריזים ומהירים שישחקו איתם. רק אם בכל זאת נופל לך חלוץ מצוין, והאופי שלו או המבנה שלו לא לגמרי מתאימים, אפשר וצריך לעשות התאמות".

ברור כי השינויים התכופים פוגעים בכל מערך הקבוצה. ארמלי, מבחינתו, יודע מה צריך להיות. "בגלל הקישור הדומיננטי והמגינים החזקים של בית"ר, הקבוצה חייבת לשחק כל הזמן עם שני חלוצים. צריך לזכור כי כמעט כל הקבוצות באות לסגור מולם, ולכן הם צריכים לפתוח עם עוד אופציות התקפיות. במצב כזה, שני חלוצים כל הזמן זה מתבקש".

כל החלוצים שנשאלו על כך השבוע היו תמימי דעים: חייב להיות חלוץ אחד דומיננטי שיפתח בכל המשחקים, ישחק תשעים דקות, וירוץ ככה במשך מספר משמעותי של משחקים. אלא שלגבי זהותו של אותו חלוץ נשמעו דעות שונות.

ארמלי: "הכי מוכשר בעיני הוא עמית בן~שושן, שהוא שחקן עם יכולות מאוד גבוהות. לדעתי הוא צריך לקבל הרבה יותר זמן ומקום בהרכב. בית"ר היום היא הקבוצה הכי טובה בארץ, ויש לה תנאים מצוינים. מה שחסר להם זה בעיקר הרכב קבוע, ובמיוחד חלוץ שישחק תשעים דקות. חלוץ כמו בן~שושן לא יכול, תוך משחק או שניים או שלושה, להיכנס לעניינים. הוא צריך את הזמן שלו".

ארמלי מסביר שפחות משנה מי יהיה החלוץ השני. "זה לא משנה", הוא אומר. "הרי מתאמנים כל השבוע ביחד, וכל החלוצים האחרים יוכלו להיות מחליפים". טובי, לעומת ארמלי, מצדד דווקא ברכש מפתח~תקווה: "אני בהחלט חושב שטוטו תמוז עשוי להיות חלוץ מוביל. אם ייתנו לו קביעות ואמון, הוא יוכל לספק את הסחורה. אם הוא יידע שהוא משחק ויהי מה, יוכלו להפיק ממנו הרבה יותר".

האווירון, מצדו, סבור כי צריך למצוא את התשובה דווקא בזרים: "לגבי פינטו, ובטח לגבי פביאני, מספיק משחק או שניים כדי לראות שהם לא חלוצים מי יודע מה. אני לא יודע למה יוסי מזרחי התעקש לתת לזרים לשחק. פינטו צריך להצטרף לפביאני ולחזור הביתה. הביאו את פינטו כחלוץ מוביל, אבל הוא לא הצדיק את הציפיות ממנו. הגיע הזמן ששניהם יסיימו וילכו הביתה. אם רוצים להביא חלוץ זר, אז שיביאו אחד ברמה. גולר שנותן 15, 17 גולים בעונה. לידו תמיד אפשר לאלתר עם אחד הצעירים, שיתחלפו ביניהם. בכל מקרה, גם אם בית"ר תחליט להביא חלוץ, הם צריכים לתת לו לרוץ לפחות חמישה משחקים מלאים. רק כך אפשר יהיה לראות תוצאות".

השבוע, בדברי הפרידה שלו, טען פביאני ש"הבעיה הכי גדולה היא שיוסי לא רץ עם הרכב קבוע במשך כמה משחקים, וזה מוריד את הביטחון להרבה שחקנים". עכשיו נותר רק לראות אם אחרי חודשיים בתפקיד יצליח מזרחי לייצב את החוליה הכי בעייתית של בית"ר. אם נשפוט לפי דבריו שלו עצמו בעניין הצעירים שלא יביאו אליפות, כנראה שהחלוצים יתקשו לספק את הסחורה.

מאז הגעתו, יוסי מזרחי מרבה להתלונן על איכותם של החלוצים שעומדים לרשותו. אחרי למעלה מסיבוב שבו מספר השערים שהבקיעו ארבעת חלוצי בית"ר (יצחקי לא נספר בגלל הפציעה) שווה לזו שאמור להבקיע חלוץ טוב אחד, כולם כבר מודים שבחירת החלוצים של אוסבלדו ארדילס היתה מזעזעת - במיוחד כשמדברים על ג'ואנו פינטו, שלא מספק את הסחורה ובטח שלא שווה את סכומי העתק שהושקעו בו. גם על פביאני נאמר כבר כמעט הכל. אחת המטרות הראשונות של יוסי מזרחי כמאמן, אם כן, היתה למצוא לקבוצה חלוץ ברמה גבוהה.

המאמן מחפש, אבל תתפלאו לשמוע שהוא מוגבל מבחינה כספית. כן, מאמן בית"ר מוגבל גם בעידן גאידמק. מתברר שההחלטה האסטרטגית של הצוות המנהל (ולא המקצועי) בבית"ר בכל הנוגע לרכש בינואר היא שהחלוץ לא יירכש, אלא רק יושאל. יו"ר הקבוצה, ולדימיר שקלאר: "אנחנו לא מעוניינים לרכוש עוד שחקנים, אלא לשאול חלוץ עד סוף העונה. אנחנו מחפשים חלוץ מנוסה, שזמן ההתאקלמות שלו יהיה קצר וטוב לקבוצה".

האומנם? מישהו כנראה שכח להגיד להנהלת בית"ר שבהשאלה לא בדיוק מוצאים שחקנים (בטח לא חלוצים) ברמה גבוהה, כי אם אכן מדובר בחלוצים טובים, הם מוחתמים. בתחילת העונה בית"ר פיזרה כסף על רכש ללא שום הכרה, ודווקא היום, כשכמעט כל פרשן מדבר על חסרונו של חלוץ, והקואץ' מעוניין להביא אחד כזה, מישהו החליט לסגור את הארנק - ולא, לא מדובר בארקדי גאידמק.

השבוע אמור מזרחי להמריא אל מעבר לים ולהרחיב את מסע החיפושים אחר החלוץ המבוקש. אבל הנסיעה הזאת היתה יכולה להיחסך אלמלא הבעיה הכספית. אחרי חודש של צפייה בקלטות, סוכנים מנדנדים וגם המלצות משחקנים, הקואץ' התביית על וילטון פיגוריידו: חלוץ ברזילאי צעיר (24), שמשחק בסולנה השבדית - הקבוצה שממנה הגיע דרק בואטנג. השפיץ התחיל את הקריירה בקבוצת הפאר של סאו~פאולו בברזיל, ושם שיחק עד 2004. אז הוא החל לנדוד, ואחרי תחנה בקבוצה קטנה בברזיל עשה את המעבר לאירופה. אחרי תקופת מבחנים קצרה בקבוצת גאיס השבדית זיהו ראשי המועדון את הפוטנציאל, והחתימו את החלוץ המוכשר לשלוש שנים.

ההתחלה של פיגוריידו לא היתה ממש טובה, אבל בהמשך הוא התאקלם והתחיל להבקיע בצרורות. קבוצת הפאר סולנה שמה עין על החלוץ, ולאחר עונה רכשה אותו. יותר מכל מחמאה שאפשר לתת, הסטטיסטיקה של פיגוריידו בעונה וחצי בשבדיה מדברת בעד עצמה: שלושים שערים.

בבית"ר לא מכחישים את העניין הרב שלהם בחלוץ, אלא שמדיניות היד הקמוצה תביא ככל הנראה לכך שפיגוריידו יישאר בשבדיה. "מדובר על עסקה מאוד יקרה", הסביר מזרחי השבוע, "ובכלל עדיין לא בטוח שאפשר לשחרר את השחקן רק לתקופת השאלה". היו"ר, לעומת זאת, נשמע חד~משמעי לגבי החיפושים: "אנחנו מחפשים רק להשאיל שחקנים".

הסתבכתם? גם אנחנו לא בדיוק הבנו, ולכן הנה עוד פרטים. "מדובר בעסקה יקרה, אבל צריכים בכלל להתחיל במשא~ומתן כדי לראות איך מביאים את החלוץ לישראל. אי~אפשר מראש להגיד לו שאפילו לא מנסים".

אז לבית"ר יש יותר מדי תשובות, ואולי נכון יותר להגיד, תירוצים. אחרי הכל, עם הרכש המסיבי שנעשה השנה, דווקא עכשיו, כשאפשר להביא שחקן עם רקורד מוכח, מישהו סוגר את הברזים. אולי כדאי לרענן קצת את הזיכרון: המטרה של גאידמק היא להצליח גם בזירה האירופית, אז מה ההיגיון שבלהביא חלוץ רק לחמישה חודשים?