עדיף שתשתקו

"גם בחמש אפס הוא נלחם!"

ושוב, שדרני המשחק מתלהבים איפה שלא צריך, ויש שיגידו שהם מתלהבים מעצמם, מעצם התיאור; שחקן שעושה גליץ' ליד דגל הקרן או סתם באמצע המגרש כאשר קבוצתו מובילה בהפרש גבוה, זוכה למחמאה משדרן המשחק. "איזה יופי! גם כשהוא מוביל 5-0, הוא נלחם!". ואני אומר: נו באמת. עלינו? (בכתיבה לא רואים תנועת אצבע מתחת לעין).

בינינו, מה זה גליץ' כשאתה מוביל בשלושה או חמישה שערים? מאיפה הוא בא? הוא בא מאוויר מנטאלי בריאות, מזה שפסיכולוגית, התוצאה מרוממת אותך ויש לך יותר אוויר לרוץ. בסדר, זה עובד גם הפוך, עיין ערך התגוננות של קבוצה מובילה, או תוקפנות בדקות אחרונות של מפסידה- זה כבר לפסיכולוגים, אבל השדרנים, אוי, איך הם נופלים שוב ושוב; מתלהבים ממשהו שמשקלו כמשקל קלקר ובכך מפארים כלום. והשחקן שעשה את אותו גליץ' גארבצ'טיימי? "אין, אין. שחקן נשמה".

"וזה עוד ברגל החלשה שלו!"

וואלה? מה אתה אומר, הוא בעט ברגל הלא טבעית שלו? ועוד למסגרת? באמת, כל הכבוד. אני אקנה לו פרחים, לשחקן.

אותה פעולה של השחקן, משקלה אוורירי, ובכדורגל הישראלי, שוב ושוב מוערכת על ידי אותם שדרנים שלפי חשיבתם הרגל החלשה אמורה להיות רק לעזר בעליית המדרגות.
חבוב, פעולה שכזאת, של "בעיטה ברגל החלשה", היא לא אחרת מאשר פעולה אלמנטרית. אני חוזר: א-ל-מנ-ט-רית.

בעולם "נכון" ומקצועני, אי ההתייחסות לפעולה הזאת, היא ההתייחסות. לא צריך לדבר עליה, לא לפרגן, לא להתלהב. רק אצלנו בארץ (טוב, אולי אני מגזים) ישנה תגובה לפעולה שאמורה הייתה לעבור על סדר היום. לאי התייחסות במובן השגרתי של העניין. ולא, זה לא בגלל השחקנים שלא בועטים בשתי רגליים, אלא בפעולת השדרן שמציינת דבר לא שגרתי, פלאי.

"תראו את הפריצה הזאת!"

כן, אנחנו רואים. תודה.

הטעמת יתר של שמות

הלו, אתם לא בבומבונרה, אין לכם ר' של ארגנטינאים, אבל אתם לא צריכים להטעים ולהדגיש אותיות או שמות בשביל למלא את החסר.
בוקוליייייי... פינטוווווו... דירסאאאאאהו... מעניין שזה בעיקר מגיע בביטוי שמות של שחקנים זרים. תן איזה שבחון אחד, נראה אותך, הא?

"הוא לא הוריד את הגוף"

אז שמעת את זה פעם בשכונה, זה אומר שאתה צריך להשתמש בזה על כל כדור שעף מעל המשקוף? ידידי, בעיטת שיוצאות גבוה, יש להם עוד סיבות אחרות; חיתוך הכדור, העמדת הרגל התומכת, תזמון. שנמנה גולים שהשחקן דווקא לא הוריד בהן את הגוף? משום מה, רק בהחמצות "לא הוריד את הגוף" יוצא אל הפועל ואז, הופה, יש סיבה לכך.
עזוב, את זה תשאיר לפרשן שלצדך.

"הוא ניסה להרים ויצא לו גול"

אני דווקא אלך על הפעולה החיובית שבה ישנם שחקנים שלא יצא להם גול בפוקס, אלא כיוונו לכך. כן, ברור יש שחקנים שניסו להרים ויצא להם גול, אבל יש עוד המון כאלה, שוואלה, דווקא כן הערימו על השוער, הקשיתו או נתנו "עין הפוכה" (ניסים וירון כהן לדוגמא היו כמעט עבדים לכך), כאשר פרצו מהאגף ועם החיצון נתנו לפינה הקרובה של השוער. אפילו טועמה נגד פריס סאן ז'רמן לא קיבל את הקרדיט על הגול שלו אלא "ניסה להרים" על ידי השדרן. הלו, שדרניקו, לא יפה לבטל שער וחשיבה יפה של שחקן. מרוב לופים של "הרים/ בעט", אתם כבר עושים סלט. יש ויש.

דוגמה יפה לכך הייתה אי שם, כאשר מוטי איווניר שיחק במכבי נתניה (אם אני לא טועה) והבקיע גול מחצי מגרש. מרב לופים עצמיים, המראיין בירך אותו על מהלך הגול. איווניר אמר לו שהוא סתם ניסה להרחיק. והנה דוגמא, אומנם הפוכה, אבל מאפיינת.

אז בחייאת. אלה כמה דברים קטנים, כביכול קטנוניים, אבל רק מראים שאצלנו שדרן הוא פרשן הוא שדרן. מה שלא צריך להיות.