טיבריוס יורה לכל הכיוונים

יום ראשון, 20:00 בערב. טיבריוס דראו, המומחה לפיסיות של בית"ר ירושלים, מדדה באיטיות בין הקונוסים הצהובים שפיזר בחלק המגרש המזרחי של בלומפילד, לעיני 14 אלף צופים משולהבים. למרות שרובם המכריע מאחל לשמעון גרשון למות, אפשר לשמוע בבירור כמה אלפים שקוראים בשמו. אבל דראו לא מתרגש, ממשיך לגעור בשחקנים ודורש מהם לתת את המקסימום גם בחימום שלפני המשחק.

לפני קרוב לשנה הוא נחת בבית וגן כחלק מהמהפכה הצרפתית שניסה לואיס פרננדס להעתיק מחומות הבסטיליה לאלו של ירושלים. אז הוא הגיע לתקופה של יום-יומיים, הזדעזע מהמנטליות של השחקן הישראלי, התעמת עם המאמן הזמני טון קאנן, הסתכסך עם הקבוע פרננדס, אבל נטש את הספינה רק בסוף העונה.

לפני חודש וחצי, אחרי הפיטורים של אוסבלדו ארדילס ועם מינויו של יוסי מזרחי לתפקיד המאמן, החליט הבעלים ארקדי גיידמק, שהתרשם מאוד מהאיש, לגהץ 100 אלף דולר ולהחזיר אותו לבית"ר, הפעם לתקופה של חודשיים. המטרה: להצביע על החולאים, לסמן אותם באדום, להסביר לממונים כיצד ואיך ראוי לטפל בהם, והכי חשוב - להביא אליפות. היו סמוכים ובטוחים שהאיש יודע בדיוק מה מצפים ממנו.

"גאידמק הביא אותי לכאן כדי שנזכה באליפות, לא אקבל את העובדה שזה לא יקרה", אומר דראו בנחרצות, "מבחינתי מספיק שנפסיד שניים-שלושה משחקים בשביל שאלך הביתה. אני לא אחד שמחכה שמישהו יעיף אותי, אני פשוט אלך. שום דבר אחר מלבד אליפות לא יהיה מקובל עלי".

דראו הוא לא אדם קל, בלשון המעטה. בבית המלון מצודת דוד, שבו הוא מתגורר, נתפש הצרפתי כאדם מפחיד, כזה שממעט לדבר או להתייחס לאנשים, אבל גם ממהר להתעצבן. האיש מהקבלה אומר לו שלום ולא מקבל בחזרה; המלצר שמגיש לו מים מבעבעים שולח יד ארוכה ובלתי מטרידה על מנת שלא לעורר את חמתו.

על עצמו הוא מסרב בתוקף לדבר. "בשביל לדבר על עצמי צריך מינימום ארבעה ימים ושמונה ספרים, ואין לי זמן לשטויות האלה", אומר בעצבים האיש שהחל את הקריירה בצוות המקצועי של קבוצות הכדורסל הצרפתיות וילרבאן ואנטיב, השתייך לצוות המקצועי של בורדו בתחילת שנות התשעים, עבד בארסנל של ארסן ונגר בין 1996 ל-1999, ושיתף פעולה עם לואיס פרננדס בבפ.ס.ז'. מאז דראו בעיקר העביר הרצאות בארצות הברית ובצרפת בתחום הכושר הגופני, והיום הוא עושה את זה במכון וינגייט.

אלא שהוא לא מתייחס לעצמו כלל כאל מומחה לפיסיות. "תפסיקו לדבר על פיסיות, אני מאמן. נקודה", הוא מבהיר, "אני כאן בשביל לתת למועדון יציבות ולהעביר מסר לשחקנים שהכל מתחיל בהגנה ומשם צריך להתפתח. כשהגעתי לכאן לפני חודש וחצי, לקבוצה לא היתה הגנה, למרות שגיידמק הביא את השחקנים הטובים ביותר. היום יש הגנה".

אבל יש כבר מאמן.

"נכון, ולדעתי מכל המאמנים שהגיעו לכאן יוסי הוא המתאים ביותר לבית"ר. יש לי הרבה כבוד אליו ובגלל זה הסכמתי לעבוד אתו. עם ארדילס, למשל, לא הייתי מוכן לעבוד. הוא מגיע בכלל מיפאן, הוא לא מכיר את הכדורגל כאן. יוסי מכיר את הכדורגל הישראלי, עשה עבודה טובה בכל מקום שבו עבד. הוא גם יודע בדיוק איפה המקום שלו. הוא לא חושב לרגע שהוא האייטולה של הכדורגל, בניגוד לפרננדז. הוא מביא שקט למועדון".

אבל גם פרננדז הכיר את המנטליות.

"נכון, הוא הבין אתכם כי התרבות שלו קרובה לשלכם. אתם גם אוהבים אנשים כמוהו כי הוא מאוד דומיננטי, אבל הוא לא ידע להביא שקט. בית"ר זה כמו חבית אבקת שריפה, שיכולה להידלק בכל רגע ולכל כיוון. במועדון כזה צריך שקט, אבל הוא הדליק את האש איפה שלא היה צריך ורב עם ההתאחדות. בצד המקצועי הוא עבד טוב, אבל הוא רצה הכל, ומהר מדי. הוא לא הבין שהוא לא נמצא אצלו בבית, אלא בירושלים. חוץ מזה, היה גם את מחסום השפה. הוא דיבר עם השחקנים בצרפתית באמצעות מתורגמן, שלא הבין חצי ממה שהוא אמר. זה פשוט לא עבד. כבר בשנה שעברה אמרתי לגאידמק שאסור להביא לכאן מאמן זר ושצריך להביא לכאן מישהו ישראלי, שיבין את המנטליות ויידע את השפה".

קאנן דווקא דיבר אנגלית רהוטה.

"עזוב אותו, הוא מסמל את הצד האימפוטנטי של הכדורגל. מדובר באדם שאין לו מה לחפש ברמות האלו, הוא לא שווה כלום. באתי אליו ואמרתי לו שהוא אפס. הוא שאל אותי 'אני אפס?', אז אמרתי לו 'אפס בריבוע'. הוא הגיע לפה בלי כלום, אבל רצה ללמד את הישראלים איך לשחק כדורגל".

לפני חודש אמר דראו בהרצאה בווינגייט שהשחקן הישראלי הוא עצלן שלא יודע לנהל חיים ספורטיביים. "אם שחקן בא לאימון בלי לאכול ארוחת בוקר ונראה במצב של היפוגליקמיה, אז סימן שהוא אידיוט", מסביר דראו, "אבל אלו דברים שאפשר לתקן.

למשל בשנה שעברה היה לנו את ליאור אסולין, שלא ניהל חיים ספורטיביים. שחקן שיוצא ומבלה רואים את זה עליו, אני לא אידיוט. עובדה שהיום הוא בבני יהודה, וגם שם לא נראה לי שהוא השתנה. בכלל, יש הבדל גדול בסגנון החיים בין אלה שגרים בתל אביב לאלה שגרים בירושלים, זה מורגש".

לטענתו הבעיה העיקרית של הכדורגל הישראלי היא היעדר זהות. "הכדורגלן הישראלי צריך לעבוד קשה בשביל ליצור תרבות של כדורגל, עליה הוא חייב לשמור מדי יום, ובשביל זה הוא צריך למצוא את הזהות שלו", הוא מסביר. "אסור לו לחשוב שהוא קטן ומוגבל או חזק ויהיר. הוא צריך לחשוב מה הוא צריך לעשות בשביל לעלות לגביע אירופה. אתם חייבים להפסיק להתעסק בשטויות כמו שרירים קצרים ולפתח תרבות ודיסציפלינה של ניצחון. אז נכון שהשחקנים הטובים ביותר מבחינה פיסית הם השחורים, ומבחינה טכנית אלה הברזילאים, אבל יש גם עניין שנקרא תרבות, והיא תעניק לכם זהות. באנגליה יש להט, באיטליה יש טקטיקה, מה יש לכם? קישור טוב, הגנה לא רעה והתקפה בעייתית. זה לא זהות. רק לכדורסל כאן יש זהות".

גם ההישגים של הנבחרת הצעירה לא עושים עליו רושם. לדבריו, "לשחקן הישראלי הצעיר, וכאלה יש לא מעט בבית"ר, יש הרבה איכויות, אבל הדור הקודם שלכם יותר איכותי. הצעירים היום אולי יותר טכניים, אבל לוותיקים יש יותר כבוד למקצוע. העובדה שהנבחרת הצעירה ניצחה את צרפת, לא משנה את הבעיה. השחקן הישראלי הצעיר מאוד רגיש ומפחד מתחרות, ויותר קשה להדריך אותו מאשר את הוותיקים. צריך לעבוד עם הצעירים המון על הצד המנטלי, כי הם רוצים הכל מהר מדי וישר חושבים שהם כוכבים ושהכל מגיע להם. הצעירים שיושבים על הספסל לא אוהבים את התחרות - קל להרגיש את זה - וזה פוגע בהתקדמות שלהם. הם לא מאמינים שהם יכולים לקנות את המקום שלהם בהרכב. זה מצריך שינוי מיידי".

אחרי שהתעצבן על הצעירים, מתפנה דראו לנתח את שאר המרכיבים של בית"ר המתחדשת. מההגנה הוא דווקא מבסוט, בעיקר מההצבה של שמעון גרשון ואריק בנאדו ומהחזרה של דוד אמסלם ויואב זיו לעמדות המגנים. "עמרי אפק הוא לא מגן ימני", הוא מסביר, "הוא אמנם שיחק בתפקיד הזה בנבחרת, אבל זה לא התפקיד שלו. יש לו תכונות התקפיות טובות, אבל הוא לא מגן". דווקא לטעות החמורה של אמסלם שלשום, שהביאה לפנדל ולהרחקתו, הוא לא מייחס חשיבות. "אני לא מאשים את אמסלם, לא ראיתי שם פנדל ובטח שלא כרטיס אדום", הוא מתרץ.

בקישור הוא מרוצה מגל אלברמן וממיכאל זנדברג וגם מהשילוב של דרק בואטנג, אבל עדיין לא מרוצה מהרכש החדש. "בואטנג נכנס טוב לתפקיד של אנסומבו", הוא אומר, "אבל מירוסביץ', למשל, פחות טוב מלרואה. לגבי פבריס פרננדס אי אפשר לתת עליו חוות דעת, כי הוא לא שיחק מספיק. מה שכן, נעשתה כאן עבודה טובה בשחרור שחקנים, כמו עזו שאין לו מקום בפ"ת, ומליקסון וחליבה, שגם לא משחקים בקבוצות החדשות שלהם".

אתמול שוחרר החלוץ כריסטיאן פביאני מבית"ר. דראו בהחלט שלם עם ההחלטה. "אי אפשר לזכות באליפות עם פביאני ותמוז בשפיץ", הוא יורה, "מול הפועל ת"א ראו את זה מצוין. אמרו על פביאני שהוא שמן, אבל אותי זה לא עניין, מבחינתי חייב שיהיה לו יתרון פיסי על שחקנים ישראלים, כי הוא זר. בגלל שאין לו, הוא לא מתאים לכן ההחלטה לשחרר אותו היא במקום". אבל גם לגבי שני החלוצים האחרים יש לצרפתי השגות. "לפינטו יש קשיי שפה ותמוז צעיר מדי בשביל להחזיק את כל ההתקפה על הכתפיים שלו. בכל מקרה, אנחנו חייבים להתחזק בשני חלוצים".

עד מתי הוא יישאר עמנו? זה ממש לא חשוב, העיקר שארקדי יהיה מבסוט. "בשנה שעברה הגעתי לכמה ימים ונשארתי חצי שנה, ככה שאני לא יודע כמה זמן אשאר", הוא מסביר. "השנה הליגה יותר תחרותית, כי מכבי חיפה נחלשה ולהפועל ת"א קשה לשחק בשתי המסגרות. אבל אנחנו חייבים להפנים שאנחנו חיים במועדון בו לא ייתכן שניכשל. שחקנים חייבים להבין שהם לא כאן בשביל הכסף, אלא בשביל לנצח ולזכות באליפות".