לעשות סוף לתופעת שרף

לפני כשבוע זכתה השחיינית הישראלית אניה גוסטמלסקי במדליית ארד באליפות אירופה. נחשו מי בחר לא לפרגן לה? צדקתם! שלמה שרף. האיש, שהמיט על הכדורגל הישראלי את מחדל יום הכיפורים שלו, ששחקניו עשו לו מתחת לאף בית בושת, לפני שהובסו מול דנמרק, לא יכול להוציא מפיו מילה טובה. טוב, אולי הוא יכול, אם יש לו אינטרסים ואם זה קשור לכדורגל.

לא מובן כיצד המאמן הלאומי לשעבר, שהמאיס את עצמו עלינו, קיבל פתחון פה נרחב כל כך בתקשורת. לאיזה ערוץ שנברח, לאן שלא נפנה, נשמע את קולו. גם כאשר נעלעל בעמודי העיתון, בעל אחוז הקוראים הרב ביותר, יזעק הטור שלו השמצות וגידופים כלפי כולם.

הצביעות של שרף עברה כל גבול מזמן. שמונה שנים אימן שרף את הנבחרת. ארבעה קמפיינים שניהל הסתיימו בכישלון חרוץ. כיום, הוא נוטה לשלוח הביתה את המאמן המעוטר ביותר בישראל, אם זה לא יצליח בקמפיין אחד. האדם, שפרץ את גבולות השכר (700 אלף דולר) כשהביא את אבי נמני וטל בנין בשנת המילניום למכבי ת"א, מזדעק מעל כל במה, שאין שחקן ששווה יותר מ-100 אלף דולר. יום אחד הוא צועק למה להביא מאמנים זרים ויום לאחר מכן, נשגב מבינתו איך מפטרים מאמן כל כך מהר.

מעבר לכך, את שרף לא מאפיינת בדיוק גישה עיתונאית אובייקטיבית. כשלוני הרציקוביץ' התארח ב'ביציע המרכזי', לא טרח המאמן לשעבר אפילו להפנות מבט לבעלים של מכבי שעימו הסתכסך. עיתונות במיטבה. לעומת זאת, את חבריו ומקורביו הוא יודע לקדם מעל במות התקשורת. כשיצחק שום עשה תוצאות יפות הוא החמיא לו על צורת הניהול, כשהפועל הפסידה, הוא תלה את האשמה בשחקנים ובהנהלה.

יותר מכל מעצבנות ההשתלחויות חסרות הרסן בענפי הספורט האולימפיים והאישיים, שקצרו הישגים רבים, בעוד הוא נחל רק כישלונות. דווקא בערוץ שמנסה לקדם ענפי ספורט אחרים, זולת הכדורגל, ייטב אם יצנזרו את ה"התבדחויות" (לא מצחיק, לא מצחיק) של שלמה אודות המדליות.

אבל במספר מקומות בתקשורת, מנצלים את העובדה שאזרחי ישראל ניחנו בהרס עצמי גבוה ובזיכרון קצר, אפילו קצר מאוד ומאפשרים לו לתפוס את כס הפרשן הלאומי ולמרר לכולם את החיים. לקברניטים שנותנים לו את חופש הביטוי זה מצוין. הרי מי יודע לירות בצרורות באמתלה ש"הוא מדבר מהלב" כמו שלמה? מי יכול לייצר כותרות פעמיים בשבוע? מי רוטן כמוהו? למה להביא פרשן אובייקטיבי, שידבר על עניינים מקצועיים, אם אפשר להביא אדם שבכל שידור יוצר מהומה אחרת.

אם אנו פועלים כך ושמים בעמדת הפרשן אדם זה, שרואה רק את השלילי (אם לא מדובר במקורביו), אל לנו לתהות מה רע וקלוקל כאן ולמה התרבות ותרבות הדיבור שלנו נראית כך. מאידך, אם אנו רוצים לנסות ולשנות אותה קמעה בכיוון החיובי, הגיע הזמן לומר שלום ולהיפרד, ויפה שעת אחת קודם.