הכי קבוצתיים שיש

הלב יוצא אל נוון ספאחיה. הוא עומד העונה בפני משימה מורכבת, בלתי אפשרית כמעט, שגבתה קורבנות לא מעטים בעבר: מצד אחד קיבל לידיו חומר גלם ישראל, אירופאי ואמריקאי ששוויו זהב והוא אמון על עיצובם כשחקני כדורסל בקבוצת על. מנגד הוא נדרש לנווט בין ים הציפיות והדרישות ולספק הישגים מיידים במערכת לחוצה, שמובלת בידי אדם שמבחינת הרעב הבלתי פרופורציונלי לניצחונות משול לאחרון האוהדים. מערכת בה עונה שלא מסתיימת בפיינל פור היא עילה מספקת להקמת וועדת חקירה ולעריפת ראשים.

אלא שכרגע, חודשיים וחצי בתוך העונה, עומד ספאחיה במשימה בכבוד. אליהו פורח אך הוא "עדיין צריך ללמוד לשחק כדורסל", לדבריו; בהיעדר עושה משחק נאלץ הלפרין, "בסך הכל ילד בן 22 שמעולם לא קיבל דקות משמעותיות בקבוצה מסדר הגודל הזה" לשחק 30 דקות לפחות בערב; וביינום האנרכיסט הוא עדיין אותו הפרחח מרחובות שיקאגו. לעיתים קרובות, במיוחד כשסופג הזיעה של חברו הטוב רודני ביופורד לראשו, הוא נראה חסר תקנה.

לזכותו של הקרואטי ייאמר שחרף הסיטואציה הבעייתית, הוא אינו מנסה לספק אף אחד ואינו דוגל בחילופים חברתיים. "ביורוליג אני חייב להרגיש מי נמצא במשחק בכל רגע נתון", הוא אומר. "אני לא מחליף שחקנים אחרי טעות ותמיד אתן להם כמה דקות להתערות, אבל כשארגיש ששחקן, כל שחקן, לא בעניינים, הוא ירד לספסל. מי שמגיב טוב יותר לסיטואציות במגרש ישחק וזו לא בעיה, כי יש לי מספיק שחקנים טובים על הספסל". כשארנולד שומר עבירות הוא נבעט לספסל בתוספת צווחה או שתיים; כשאליהו לא עושה בוקס אאוט כמו שצריך הוא חוטף על הראש; וכשלוויל עולה הביינום לראש, כמו אמש (ארבעה איבודים במחצית הראשונה), הוא משחק 21 דקות בלבד, חלקן הגדול ברגעי הגארבג'.

ללא ביינום אך עם ניהול משחק נהדר של הלפרין ובעזרת הגנה אגרסיבית ועירנית שקראה היטב את הניסיונות השבלוניים של מלאגה החלה מכבי להיראות כמו קבוצה של מאמן שגדל והתחנך על ברכי הכדורסל האקס-יוגוסלבי: אתמול, ובפעם השנייה ברציפות, החלה מכבי להפגין אלמנטים של איפוק, שליטה עצמית וריסון, של הפנמת המגרעות והתבססות על הנקודות החזקות.

אולם שלא כמו באתונה, הפעם ניצלה מכבי את ההחלטה התמוהה של סקאריולו שלא לפתוח עם דניאל סנטיאגו, וניתבה את הכדורים לוויצ'יץ' ולאליהו הסולידיים כדי לרוץ 4:15 בתוך 5 דקות. לחזור מבור שכזה כבר בפתיחה, כשאתה מתייצב למשחק עם סגל קצר שכולל תשעה שחקנים ומולך מאמן ממולח לא פחות, זה מתכון ודאי לכישלון, יודה האיטלקי בעל הפריזורה הקפדנית. ודאי שכשאלו שכן משחקים מציגים כדורסל עלוב (וולש וסנטיאגו לקחו 16 מתוך 21 הזריקות של מלאגה לשתיים במחצית) והזוי (0 מ-8 לשלוש). רגעי נמנום בהגנה של מכבי עזרו למלאגה לחזור למשחק באופן זמני בפתיחת המחצית השנייה, אך לקראת הדקה ה-28 נפלו הספרדים מהרגליים והותירו את הבמה לתינוקות ספאחיה.

מי שלקח הפעם את המושכות, לראשונה העונה, היה הלפרין, שסיים עם 24 נקודות וארבעה אסיסטים. שני גורמים הובילו לכך: הזלזול של הגנת מלאגה בו וביכולותיו, וכנראה גם הפנמת הביקורת על הפסיביות שהוא מגלה, מצד התקשורת, הקהל וגם מאמניו. הבעיה העיקרית של הצוות המקצועי של מכבי דומה לבעיות בהן נתקלים מאמנים של קבוצות צעירות באופן שכיח: הם לא יודעים מי יגיע לעבודה באותו ערב. כך שספאחיה שב ומערבב מחדש בכל משחק את חפיסת הקלפים, כשלעיתים הג'וקר הוא וויצ'יץ', ביינום, ארנולד, אליהו, שארפ או אפילו ששון.

מאמני היריבות משקיעים מאמצים אדירים כדי לעצור את וויצ'יץ', וכמו סקאריולו אמש, לעיתים מוכנים להקריב שניים ושלושה שחקנים כדי להוציא את הקרואטי משוווי משקל. כך שתחלופת הקלעים המובילים של מכבי גבוהה במיוחד - בשמונת משחקי היורוליג העונה הובילו את רשימת הקלעים שישה שחקנים שונים (ביינום, יסאיטיס, וויצ'יץ', אליהו, שארפ והלפרין). מצד אחד נוצר רושם של היעדר הייררכיה; מצד שני הדבר מקשה במיוחד על מאמני היריבות, וכפי שהודה בסיום לוראן פייטרוס הצרפתי, "לא התכוננו כמו שצריך. הלפרין הפתיע אותנו". וכשהלפרין, דווקא הוא מכולם, בוחר סוף סוף לתקוף את הסל, אין פלא שמכבי מצליפה במלאגה ומנצחת ב-16 הפרש באולם ע"ש מרטין קארפנה.