לאמאר האנט. ירימו את הידיים אלה ביניכם שעוקבים אחרי פוטבול ויודעים על פועלו של האיש, לפני שמת בלילה שבין יום רביעי לחמישי מסרטן הערמונית בגיל 74. ואלה שמכירים קצת יודעים אולי שהאנט היה בעלי קבוצת הפוטבול של קנזס סיטי צ'יפס מיום הקמתה. מה שלא כולם יודעים הוא שיש אדם אחד עיקרי שבזכותו הפך הפוטבול לחגיגה התקשורתית כפי שאנחנו מכירים אותה היום. האיש שיזם את הקמתה של ליגה מתחרה ל-NFL, שהוביל לאיחוד ושיצר את המונח הכי מוכר (בחולם) ומוכר (בשורוק) בעולם הספורט האמריקאי - הסופרבול. לאדם הזה קוראים לאמאר האנט.
לא רוצים? אקים ליגה משלי
לאמאר האנט נולד באל דוראדו, ארקנסו, ב-2 באוגוסט 1932. אביב היה איל נפט והיה שותף בקונצרן ענק בדאלאס, טקסס, שם בילה לאמאר את מרבית חייו. הוא למד גיאולוגיה ושיחק פוטבול באוניברסיטת "סאות'רן מתודיסט" בדאלאס. כשחקן הוא לא הבריק, אבל הריגוש בער בו. האנט רצה שתהיה לו קבוצת פוטבול משלו וב-1959 הגיש בקשה לקבוצה נוספת בליגה. הייתה רק בעיה אחת: ה-NFL, ליגת הפוטבול היחידה אז, אמרה לו לא.
המוח הטקסאני החמום לא יכול היה לשקוט על שמריו. הוא גייס קבוצת אנשים והקים ליגה אלטרנטיבית ל-NFL - ליגת ה-AFL, לקח מאמן צעיר בשם האנק סטראם והקים את הדאלאס טקסאנס. אז מה אם בעיר משחקים כבר הקאובויס?
ובכן, יש דברים שהאנט לא יכול היה לעשות, ואחד מהם הוא לנגוס בנתח השוק של הקאובויס הפופולאריים. הטקסאנס היו קבוצת פוטבול מצוינת, אבל תמיכה גדולה לא הייתה להם. ב-1963 האנט החל לשקול את העברת הקבוצה, וכשראש העיר של קנזס סיטי, אייץ' רו באטל, הבטיח לו שיצליח למלא 25 אלף איש במגרש, להאנט לא היו יותר מדי לבטים. הקבוצה עברה למיזורי.
ההבטחות של באטל נראו כמו חלום רחוק בהתחלה, אבל אחרי שלוש שנים, ב-1966, הצ'יפס הביאו קהל של 37 אלף איש למשחק. הקהל הזה, יחד עם הפופולאריות הגואה של ה-AFL והעובדה שיותר ויותר שחקנים מקצוענים טובים עברו לשחק בה, שיכנעו את קומישינר ה-NFL, פיט רוזל, שלטובת שתי הליגות, איחוד יהיה הכרחי. ב-15 בינואר 1967 הכריז רוזל כי הצ'יפס, אלופי ה-AFL, ישתתפו בגמר הגדול, אותו משחק שאותו כינה האנט בשם המוכר לכולנו: סופרבול. למה הוא קרא לו כך? בגלל כדור משחק של בנו הקטן, שקרא לו "סופר-בול".
פרוייקט החץ
כקבוצת AFL, הצ'יפס היו הטובים ביותר בעשור הראשון של הליגה, בין 1960 ל-1970. את הסופרבול הראשון הם הפסידו לגרין ביי של וינס לומבארדי, את השני שלהם, ב-1970 (טכנית, עונת 1969) הם ניצחו, ובסטייל. מול הצ'יפס ניצבו המינסוטה וייקינגס המפחידים, אבל ניהול משחק מבריק של סטראם והקוורטרבק לן דוסון (שנחשד לשווא בהימורים) העניקו ניצחון גדול 7:23 לצ'יפס, ואת הסופרבול היחיד בו זכו בתולדות המועדון. סטראם, כמו בעליו, נחשב גם הוא לפורץ דרך ולראשונה הכניס באותו משחק את שיטת המיקרופון החי, כשמיקרופון שהוצמד לבגדו העביר את הגיגיו וצעקותיו במהלך המשחק. זו הייתה התקדמות ענקית בתחום המדיה של הפוטבול.
הסופרבול שבו זכו הצ'יפס הטביע באופן סופי חותם של שוויוניות בין שתי הליגות. שנה לפני כן הבטיח ג'ו ניימת' ניצחון של הניו יורק ג'טס על בולטימור קולטס בסופרבול, במה שנחשב להפתעה גדולה עם הניצחון של קבוצת AFL. אבל הניצחון של הצ'יפס על מינסוטה, הגם שהוייקינגס היו פייבוריטיים, הוכיח מעבר לכל ספק שאין הבדל בין הליגות, מה שגרם גם לשחקנים איכותיים שיצאו מהקולג' לבחור בקבוצות ה-AFL.
בשנות ה-60 היה האנט מעורב בפרוייקט ענק נוסף - בנייתו של האיצטדיון בקנזס סיטי, שמשמש את הצ'יפס עד היום - ארוהד סטדיום (איצטדיון ראש החץ). ב-1972 הוא הפך לאדם הראשון ב-AFL שנכנס להיכל התהילה של הפוטבול. בשנות ה-90 היה בסך הכל הבעלים/מנכ"ל הרביעי בהיסטוריה שהצעיד את קבוצתו ל-100 נצחונות בעשור. תואר אליפות ה-AFC קרוי על שמו - "גביע לאמאר האנט".
לא רק פוטבול
לאמאר האנט היה חובב ספורט, ובניגוד לאילי הון מודרניים, פיתוח הספורט מכל צדדיו היה בדמו. האנט לא היה שם בשביל הכסף. במקביל לתרומתו לקבוצת הפוטבול של הצ'יפס, האנט עבד שעות נוספות בגזרת הכדורגל, הכדורסל והטניס. ב-1967 היה אחד המייסדים של ליגת הכדורגל הצפון אמריקאית, שבה שיחקו בין היתר גם פלה, פרנץ בקנבאואר ומוטל'ה שפיגלר(ניו יורק קוסמוס). ב-1971 זכו הדאלאס טורנדוס של האנט באליפות הנאס"ל (ראשי התיבות של הליגה) וכשהוקמה ה-MLS ב-1996, להאנט היו שם שתי קבוצות שעד היום רשומות על שמו - קנזס סיטי וויזארדס וקולומבוס קרו.
בכדורסל, וזאת לא רבים יודעים, להאנט היו מעט מניות בשיקגו בולס, וב-1967 עזר להקים את הסבב המקצועני בטניס, שכפי שאנו מכירים אותו היום, מסייע לשחקנים להתקדם בדירוג העולמי. בהוקי קרח הוא היה בעלי הקולומבוס בלו ג'אקטס.
עולם הספורט האמריקאי איבד ב-13 בדצמבר את אחד האנשים הכי משפיעים שהיו לו אי פעם. לאמאר האנט לא היה טקסאני קולני, כמו למשל זה שעומד היום בראש המעצמה החזקה בעולם, אלא איש שקט, נעים וטוב עם לב רחב. לא בטוח שהוא עצמו היה לוקח את הקרדיט לזה, אבל אין שום ספק שהעובדה שאצטדיוני הפוטבול בארה"ב מלאים היום שבוע אחר שבוע נזקפת ברובה לאיש אחד, בנו של איל נפט מארקנסו שהיה לו חזון - והוא לקח אותו הכי רחוק שאפשר.
