זיו: "ננצח את הפועל גם בשביל שמעון"

במשחק מול בני-יהודה לפני שבועיים, אוהדי בית"ר ירושלים היו עסוקים, כהרגלם, בעידוד שחקניהם בזמן החימום. "איציק קורנפיין" קרא הקהל בקצב השיר המיוחד לקפטן. לאחר מכן קראו האוהדים "קורנפיין, בוא לפה!". הם שרו והמשיכו כך עם כל שחקן ושחקן, בריטואל קבוע: קודם השיר המיוחד של כל שחקן ואחרי זה קריאה נרגשת שיתקרב אל היציעים. אצל כל השחקנים השיר המיוחד הוא דבר פשוט, רק אצל אחד, יואב זיו שמו, המלים לא באות בקלות.

כבר חודשים שהאוהדים מנסים למצוא שיר למגן האהוב. מול בני-יהודה באה ההברקה, כשאחד האוהדים התחיל לשיר במנגינה מוכרת: "יואב, מבקשים סליחה, אין שום שיר שמתחרז עם השם שלך, נשמה". כבר לא מעט שנים שאוהדי בית"ר מחפשים שחקן או איזושהי דמות שיוכלו להתחבר אליהם. שחקן שיעלה על המגרש, ייתן את התחת בשבילם, ירד לגליצ'ים, והכי חשוב - יבוא היישר מהיציע המזרחי. שנים של ציפייה, והיום, אחרי שנה וחצי, אין שום ספק: יואב זיו, למרות שאינו ירושלמי, הוא הסמל החדש של בית"ר.

הבחור הביישן עם החיוך החצוי, שהגיע לבית"ר עוד בתקופתו של מאיר פניג'ל אחרי עונה גדולה עם תשעה שערים בנצרת-עילית, כבש את לבם של האוהדים הצהובים-שחורים. אז נכון שהוא לא וירטואוז ושכל עבודת ההתקפה שהיה רגיל אליה בנצרת נהפכה להגנה על כנף ימין, אבל זיו הוא עדיין השחקן היחיד בבית"ר שמקבל מהקהל כל מה שיש לו לתת. איך קרה שבכל-כך מעט זמן הוא כבר הפך לסמל? זיו מנסה להסביר: "אני חושב שזה אולי כי היום יש לקהל פחות עם מי להזדהות, כי יש הרבה שחקני רכש. גם אני אמנם באתי מבחוץ, אבל עדיין יצאתי מתוך הקהל הזה. תמיד הייתי אוהד בית"ר שרוף לגמרי. כשהבנתי שאני הולך לשחק כדורגל מקצועי זה היה קצת יותר מרחוק, אבל תמיד התעניינתי בקבוצה, ולשחק בבית"ר זה היה חלום".

אתה לא ממש נותן קרדיט לזה שאתה שחקן נשמה שמשקיע הרבה על המגרש, אולי יותר משחקנים אחרים.

"אני מאמין שכל מי שעולה לשחק ושייך לקבוצה רוצה לתת הכל כדי לנצח. אני מאוד שמח עם זה, ובכל פעם שאני עולה אני רוצה להחזיר לקהל הזה על העידוד. זה מוסיף עוד כוח שאני לא יודע בדיוק להסביר, אבל כשאתה עייף, העידוד והאהבה האלה נותנים לך עוד קצת כוח. בטדי אתה בכלל לא יכול לעמוד ואתה רוצה רק לתקוף. לפעמים צריך לדעת אפילו לרסן את זה".

הפכת להיות המגן המועדף, למרות שזה בכלל לא היה התפקיד שלך עד שהגעת לבית"ר.

"מה זה משנה? נכון, כיף מאוד להיות בהתקפה כי אתה מבקיע שערים ואתה גוזר אולי קצת יותר תהילה, אבל גם עמדת המגן היא עמדה מצוינת, והאמת היא שאני מאוד אוהב את התפקיד הזה".

בתקופה של ארדילס נראה בכלל שהוא לא ספר אותך. לא עלה לך לראש לפעמים ש"קיבינימט, מה הוא רוצה?!".

"לא יודע, צריך לשאול אותו מאיפה הוא הביא את ההחלטה. האמת שהשאלה הזו כן עלתה לי לראש, אבל לפני כן עלתה לי המחשבה מה אני עושה לא בסדר ואיפה אני אמור להשתפר ואיך אני עושה את זה הכי מהר. אני לא אוהב לרוץ ולהאשים את המאמן, ומה שקרה עם ארדילס מבחינתי זה שהוא, מנקודת מבטו, לא ממש החזיק ממני".

מאז בואו של מזרחי חלו אצלך שינויים, ואחד מהם הוא שחזרת לשחק תשעים דקות.

"זה הכי כיף, לשחק תשעים דקות בהרכב ולהיות חלק מקבוצה - במיוחד כשהיא מנצחת. אני רק מקווה שזה ימשיך. זה לא אומר שפתאום השתפרתי בשלוש או ארבע דרגות, כי יש עוד הרבה דברים שאני רוצה לשפר. יש לא מעט דברים שיוסי מכוון אותי מבחינה טקטית, מתי לסגור ומתי לא, וזה עוזר לי מאוד. בכלל, אני בנאדם שמאוד אוהב לקבל ביקורת, ואני שמח שזה בא אחרי נצחונות. אני חושב שבשלושת המשחקים האחרונים עשיתי עבודה טובה, ובכלל רואים שיפור בהגנה שלנו, כי גם לא ספגנו".

איך אתה יכול להסביר שלמרות המשחק הטוב שהיה לכם, ולמרות הרבה מאוד הזדמנויות, לא ניצחתם את מכבי?

"יש משחקים של חוסר מזל, וזה היה אחד המשחקים האלה. היו למכבי עשרה שחקנים בתוך הרחבה שהעיפו כל כדור לעננים - ועם כל זה הגענו למצבים. זה היה קשה מאוד והיה לנו גם חוסר מזל. בכדורגל גם צריך מזל. יש מקרים שצריכים גרם מזל יותר מקילוגרם שכל".

אז אחרי חוסר המזל מול מכבי תל-אביב, ביום ראשון בית"ר תפגוש את התל-אביבית השנייה, היריבה המושבעת שלה, במשחק חוץ קשה במיוחד. קשה מאוד לזכור את הפעם האחרונה שבה ניצחה בית"ר את הפועל בבלומפילד - ואולי בגלל זה, דווקא השנה, עם הציפיות לאליפות, הנאחס הגדול יישבר והמזל ילך עם הטוענים לאליפות.

בניגוד לשנים עברו, לבית"ר יש השנה חיזוק אדום לשעבר: שמעון גרשון, שאמור להיות האיש שיחסום את החניכים של שום. כמו בכל משחק נגד הפועל, אוהדי בית"ר נכנסים למצב של אמוק טוטאלי. כך גם זיו, אוהד בית"ר במסווה של שחקן: "היריבות הכי גדולה של בית"ר היא עם הפועל תל-אביב. אז נכון שבשנה שעברה היה גם את סכנין, אבל זה לא אותו דבר. כל היריבות ההיסטורית בין שני המועדונים וכל הדברים שהתווספו בשנים האחרונות - כל זה רק מעצים את היריבות. זה משחק מאוד חשוב לקהל שלנו, אבל לפני כל היריבות וכל דבר אחר זה שלוש נקודות חשובות מאוד, ונצא למשחק כדי לחזור איתן".

אתה יודע שכבר אי אפשר לזכור את הפעם האחרונה שבית"ר ניצחה את הפועל בחוץ.

"זה סתם צירוף מקרים. בית"ר היתה בירידה בשנים האחרונות, ואני חושב שדווקא השנה אנחנו יכולים לשבור את הנאחס הזה. אני לא חושב שזה יותר מדי קשה. זה קשה כי זה הפועל בחוץ, אבל זה ממש לא משהו בלתי אפשרי. יש לנו שחקנים מספיק מנוסים בשביל משחק כזה. שחקנים חדורי מוטיבציה, שיש להם מטרה".

אם כבר שחקנים מנוסים, שמעון גרשון כבר ביקש מכם לנצח בשבילו?

"עוד לא. אחרי המשחק מול מכבי היה לנו רק אימון אחד, אחרי זה היה המשחק מול אשדוד, ואולי לקראת סוף-השבוע זה יבוא. הולכת להיות הרגשה אחרת לגמרי. אני מאמין שננצח את הפועל גם בשביל שמעון, אבל בעיקר בשביל הנקודות. וזה ברור שרוצים לנצח בלי קשר, יש לנו כל-כך הרבה אוהדים לנצח בשבילם".

בתחילת העונה נראה שגרשון צריך זמן התאקלמות ארוך במיוחד. אתה מסכים עם זה?

"אני חושב שחלק מהביקורת עליו היתה שפתאום הוא גילה את הצד השני של הארץ. כשאתה שחקן בהפועל או מכבי תל-אביב, התקשורת הארצית מגינה עליך. ואז פתאום ירושלים, וכל העניינים משתנים. פתאום אין הגנה, כל טעות מתועדת ומוזכרת בלי סוף. אבל אני חושב שהוא שחקן מצוין, ואני ממש לא צריך להעיד על זה. אני חושב שלכל שחקן שמגיע, במיוחד אם הוא מגיע לבית"ר, יש תקופת התאקלמות. בתקופה האחרונה כל הקבוצה התייצבה, לא רק שמעון. זה בא עכשיו לידי ביטוי כי שיחקנו מפוזר וישבו על ההגנה שלנו. בתחילת העונה לא היינו מסודרים טקטית. ואני חשוב שעד שיוסי הגיע היתה לנו בעיה".

איך זה מתבטא?

"מבחינה טקטית. עד שיוסי הגיע לא ידענו כל אחד את המקום שלו על המגרש, היינו מפוזרים וכל אחד ניסה להציל את המולדת לבד. היו הרבה דברים שלא עשינו נכון, ואני שמח שיוסי בא וסידר. אני עדיין לא חושב שזה מושלם, כי יש לנו עוד עבודה קשה, אבל אני חושב שאנחנו נמצאים בדרך הנכונה".

ועכשיו תדמיין. יום ראשון, דקה 89, 0:0 - ואתה מבקיע את שער הניצחון לבית"ר.

"אני אלך איתך הפוך. מספיק לי דקה ראשונה, 0:1 לנו עם שער עצמי שלהם. לא ממש מעניין אותי איך לקחת את הנקודות משם, העיקר שניקח - ובשביל זה יש לנו המון אוהדים שיגיעו וידאגו לזה שנעשה את זה כמו שצריך, עם הרבה כוח ורצון".

לא קל לשחק בקבוצה גדולה כמו בית"ר, ואת זה כל שחקן יודע. מעבר לתקשורת, שעוקבת אחריך 24 שעות ביממה, יש האוהדים שלא מפסיקים להלחיץ. תוסיפו לזה בעל בית שיכול לשנות את הדעה שלו כמו שאיתן תבריזי משנה את דעתו כשהוא שורק פנדל - וקיבלתם מתכון של סיר לחץ תוצרת רוסיה הקרה.

מאז הגעתו של גאידמק לבית"ר דובר על הכסף הרב שהשקיע בה תוך כוונה אחת ברורה: לקחת אליפות בכל מצב ובכל מחיר. אם אתם חושבים שהכסף הגדול הזה גורם למישהו בבית"ר לשקט, אתם טועים טעות חמורה. ובקשר לאליפות, הנה מסר מדהים שיוצא מהפה של זיו: "אי אפשר לקנות אליפות, למרות שזה עוזר שיש הרבה כסף. העבודה הקשה כל שבוע היא זו שמביאה את התואר, ואני כולי תקווה שאנחנו אכן נחגוג בכיכר ספרא בסוף העונה. אנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו, ואף אחד לא ייתן לנו אפילו נקודה אחת במתנה. אנחנו נצטרך לבוא כל שבוע ולעבוד קשה ולהילחם על שלוש הנקודות".

מה אתה חושב על ארקדי גאידמק?

"חוץ מהכדורגל? אני חושב שהוא פילנתרופ ענק. תורם בכל מקום, לאנשים בצפון, לכדורגל, למגן-דוד ולכל האנשים שפונים אליו. כל הכבוד לבנאדם שנותן כשיש לו, למרות שהוא לא חייב. כל הזמן מנסים למצוא אינטרסים בתרומה שלו ותשובה למה הוא עושה כל דבר. האמת? זה לא משנה מאיזה אינטרס הוא מגיע ומה המטרה, כי יש לא מעט אנשים אחרים שיש להם לא פחות כסף ממנו והם לא עושים את מה שהוא עושה".

כסף זה דבר טוב, אבל קח עכשיו את חלון ההעברות בינואר: בזכות הכסף אפשר אפילו להחליף קבוצה שלמה בלי להניד עפעף.

"אני מאמין שכל נושא שינוי חצי מהקבוצה הוא רק ספקולציה של התקשורת. אותי זה ממש לא מעניין גם אם היה מדובר בי. חיכינו כל-כך הרבה זמן לחלון ההעברות הזה, ותאמיני לי שעוד שבועיים לא יקרה כלום לאף אחד. נמתין ונראה מה יהיה, בטח לא צריך להילחץ. אני חושב שבכלל כל מה שקשור בבית"ר עולה לכותרות, ויש שחקנים שאפילו מעלים את השם שלהם, אבל הכל משחק מקדים".

הצוות המקצועי בעצמו מדבר על השינויים.

"נכון, וזו העבודה שלו, יחד עם הנהלת הקבוצה, להחליט אילו שינויים יהיו פה. אני אישית לא חושב שיהיו הרבה שינויים, אלא רק דברים קוסמטיים. אבל כל דבר שיעזור להביא את האליפות לירושלים זה טוב".