יש בכלל נוף מהחלון?

רוב ליגת העל מתכוננת בציפייה לחלון ההעברות בינואר, בתקווה למצוא שם את הגאולה לצרות שלהן בדמות שחקן זר או שניים, שיסתירו את הפגמים שהתגלו בסיבוב הראשון. האמנם כך? האם באמת שחקנים שמגיעים לכאן ינואר מצליחים לתקן טעויות ארוכות טווח? בואו נשאל את ההיסטוריה.

בקבוצות ובתקשורת יוצרים גל ציפיות כאילו ששחקנים בכירים וטאלנטים בהתהוות מחכים שיגיע תורם לנחות בנתב"ג ולהיבחן בקבוצות ליגת העל. גם לא מעט אוהדים נוטים להאמין שהמשיח מגיע בינואר והקבוצה תשנה את פניה. בפועל המציאות קצת שונה. אמנם חלון ההעברות נפתח בינואר, אבל בליגה אין פגרה ולכן השחקנים החדשים נדרשים להשתלב מיד במערכת, בלי מחנה אימונים ובלי הכנה משביעת רצון. רובם נעלמים אחרי חצי עונה בינונית, אבל יש גם דוגמאות הפוכות.

באופן כללי, הרבה יותר אפקטיבי להביא רכש ישראלי בפגרה כדי להימנע ככל האפשר מהצורך בהתאקלמות במדינה זרה. אגב, כדאי לשים לב שרוב קבוצות ליגת העל משחקות עם פחות מחמישה זרים, מן הסתם גם בגלל האפשרות המוגבלת להביא שחקנים איכותיים. אז מי שלא בא באוגוסט כנראה שלא יגיע בינואר.

קבוצות שמחליפות זרים נמצאות בדרך כלל בחלק התחתון של הטבלה וזקוקות לשיפור מיידי, אבל לא רק. בית"ר ירושלים הביאה אשתקד בחלון ההעברות את דויד אגנסו ופבריס פרננדז. קשה לומר שהשניים הרשימו במיוחד, אם כי האחרון נשאר בקבוצה. הפועל ת"א הביאה את פליקס אובוקה מאשדוד והשחקן נעלם על הספסל של קשטן. עוד שם ברשימה הלא מחמיאה הוא חאבי גונזלס, שחקן עם ניסיון בליגה הספרדית, שבא ליהנות באשדוד, אבל הקהל לא נהנה מביצועיו.

מעניין להשוות בין מסע ההתאוששות של הפועל כפ"ס אשתקד לנפילה של נצרת עילית. כפר סבא הביאה רק זר בינואר (יבואה, אבו בקרי הגיע בסוף הסיבוב הראשון), נצרת החליפה שלושה, ואלה שמות: סיימון סשלר, מיכה פיטמאץ' ודרקן ג'וקיץ שוחררו, זולטאן פולופ, גיורגי חריסטוב ואיגור ינשבסקי באו והשאר היסטוריה. בכלל, אשתקד נצרת עילית היתה תחנת רכבת לזרים וסיימה בליגה הלאומית. הזרים נטשו, כמובן, את הספינה הטובעת.

דוגמה דומה ניתן למצוא בעונת הירידה האחרונה של נתניה. ב-2003/04 ניצלה מכבי נתניה את חלון ההעברות כדי להביא כמה פלופים כמו כריסטיאן בררה הארגנטינאי מהליגה החמישית והקשר הקרואטי מלאדן קובצ'ביץ'. שניהם נעלמו והקבוצה ירדה ליגה.

מכבי חיפה זכתה בשלוש אליפויות רצופות בשנים האחרונות, אבל אפילו לה יש נציגים ברשימה הבלתי מחמיאה של שחקנים שבאים בינואר ולא משפיעים. פאבל זבדיל, פאולו אלבס וזוראן זאקיץ', זוכרים? שני הקשרים והחלוץ נחתו בארץ בחלון ההעברות לפני שלוש שנים, לא הפריעו למכבי חיפה להיות אלופה, אבל גם כמעט שלא תרמו וכמובן שלא המשיכו.

כמובן שיש גם דוגמאות הפוכות, אבל הן נדירות. פטריק סופו נחת אשתקד בחלון ההעברות במכבי פ"ת, הבקיע שישה שערים בחצי עונה והפך לסחורה מאוד מבוקשת בקיץ עם שאיפות לחזור לאנגליה (שיחק בשפילד יונייטד וקובנטרי). ג'ון פנטסיל הגיע למכבי ת"א בחלון ההעברות של ינואר 2003 ופתר לניר קלינגר את הבעיה בעמדת המגן הימני, שם שיחק עד אז קובי מוסא. העונה הסתיימה עם אליפות ובהמשך פנטסיל שיחק בליגת האלופות עם מכבי וגם בהפועל ת"א, עד שהגיע לווסטהאם.

הקאמבק הגדול של זר שייך לרודריגו גולדברג, ששיחק במכבי כבר בעונת 97/98 ונחתך באמצע העונה. הוא חזר לצ'ילה, עבר פציעה קשה שהשביתה אותו לשנתיים ואז חזר לשלוש וחצי עונות נוספות במכבי, כולל תפקיד בכיר באליפות 2003.

מקרה אחר קשור לבלסינג קאקו, גם הוא מפליטי הגלאקטיקוס, שהגיע אשתקד באמצע העונה למ.ס. אשדוד ופתר ליוסי מזרחי את הבעיה בקישור ההגנתי. לארנסט אטצ'י היה חלק לא מבוטל בהצלחה של בני יהודה אשתקד. הוא הגיע בחלון ההעברות מאשדוד ויחד עם אדריאן גמאן ייצב את ההגנה בשכונה. בכל המקרים, חשוב להבדיל, מדובר בזרים שכבר שיחקו לפני כן בארץ ולא היו זקוקים להתאקלמות.

רמת הציפיות מהזרים שנוחתים בארץ גבוהה באופן טבעי, והם הרי חייבים להצדיק את מקומם ומהר. לפעמים הסבלנות משתלמת לא בטווח המיידי, בין אם הזר הגיע בינואר ובין אם הגיע בקיץ. יש גם שחקנים שפרחו למרות שנחתכו מהליגה הזו. וסילי קרדש לא כיכב במיוחד במכבי חיפה של 95', אבל אחרי ארבע שנים הגיע עם דינמו קייב לחצי גמר הצ'מפיונס ליג. גם החלוץ דנטה לופז מפרגוואי לא הרשים כאן במיוחד, אבל הגיע לליגה האיטלקית (גנואה).

אלכסנדר אובארוב, מאמן השוערים של הנבחרת, נחשב לפלופ גדול בספטמבר-אוקטובר 91' למרות קריירה מרשימה במדי נבחרת ברית המועצות. האוהדים רצו לסלק אותו, אבל העונה נגמרה עם אליפות ואובארוב הפך לאחד השוערים הטובים ביותר, אם לא הטוב מכולם, ששיחקו פה.

דוגמה יותר אקטואלית קשורה לז'וז'ה דוארטה. החלוץ הגיע להפועל ב"ש בתחילת עונת 2003/4, הצוות המקצועי ניסה להיפטר ממנו ובחלון ההעברות הוא עבר לנצרת עילית והיה גורם מכריע בעלייה לליגה העל. אחרי עוד עונה מוצלחת בנצרת הוא זכה להיכלל בגלאקטיקוס של מכבי ת"א, נפצע, נעלם וחזר בגדול העונה במדי הפועל כפ"ס. אבל הדוגמה של קולאוטי היא הטובה מכולן. חצי עונה איומה של החלוץ הארגנטיני הצמידה לו כינויי גנאי רבים, אבל אז האיש שהגיע מבוקה ג'וניורס התחיל להפציץ לא הכרה והוכיח עד כמה סבלנות חשובה בנוגע לזרים.