כן, שמיר, אתה הבעיה

השבוע מצאו בהפועל ירושלים אחראי נוסף לכישלון: מריו אוסטין. לפי הדיווחים, בבירה מאוכזבים מההגנה החלשה של הזר המוכשר, אחד משחקני הפנים הטובים באירופה. אוסטין היה הזר הרביעי של הקבוצה שהוזכר כמועמד להחלפה, אחרי קוטה, סליי וגולמאץ.וכל אותו זמן פיספסו שם את הבעיה האמיתית, טימי באוורס, שהציג אתמול יכולת מחפירה. למה לא לזרוק גם אותו?

התבוסה בנהריה שמה קץ, יש לקוות, לפארסה סביב הזרים של ירושלים, שעברו מסע השמצה מכוער מפתיחת העונה. הבעיה שלה עמוקה יותר מזהותו של שחקן חיזוק כזה או אחר. משחק אחרי משחק מציגים שחקניה כדורסל כבוי ונטול רגשות. במחצית השנייה קשה היה לזהות איזו קבוצה בפיגור ומי מובילה בעשרים הפרש. נהריה רצה ורצתה. שחקני ירושלים מתו שהמשחק ייגמר. למעשה, נראה שהם מתים שהעונה תיגמר. הם כיבו את מאמנם. הוא צועק ומשתולל, הם אינם שומעים. לכן דן שמיר צריך ללכת.

הדעה הרווחת היא ששמיר כשל בשל חוסר ניסיונו. זו טעות. זרע הפורענות טמון ביהירותו ובחוסר יכולתו ליצור תקשורת עם שחקניו. מהרגע שמונה למאמן הפגין שמיר ביטחון עצמי מופרז ובעיקר חוסר מודעות מוחלט למרכיב המנטלי במשחק. הוא הוסיף תרגילים ושינה חמישיות, אך מעולם לא הבין את הבעיה האמיתית: הוא לא מצליח לגרום לשחקניו לשחק עבורו. תחת זאת, הוא דורש מהם "להתמודד". אחרי כל הפסד הוא מגלגל את האשמה לפתחם, רומז על "שינויים", מגביר את מחול השדים, ומסרב לקחת אחריות על חלקו במפולת.

הפועל זקוקה למאמן חדש, שיעניק תקווה לא רק לשחקנים, אלא גם למועדון. ירושלים ידעה כישלונות מקצועיים לא מעטים בשנים האחרונות, אך איכשהו הצליחה לשמור על אופטימיות. גם זה נעלם העונה. מהיציעים שורקים בוז כבר ברבע הראשון, ולראשונה יוצאים חלק מהאוהדים נגד דני קליין, גם בעקבות ההשתלחות המכוערת של שליחו, גידי דודי, בארז אדלשטיין. נכון לעכשיו, ירושלים היא מערכת שמאבדת את עצמה לדעת. אם שמיר יישאר, היא עלולה לאבד את נאמנותם של אוהדיה, שבזכותם היא נהנית ממעמד של המועדון מספר 2 בישראל. הקבוצה שניצחה אותה אתמול - רעננה, שמחה ורעבה - תשמח ליהנות מן ההפקר.