לפני שבועיים, דקות לפני פתיחת המשחק בין הפועל ירושלים לבני השרון, נדרש גורם בכיר במועדון לסוגיית מעמדו של המאמן דן שמיר. "גם אם נפסיד עד סוף העונה שמיר יישאר המאמן. לקחנו בכל מקרה בחשבון אי הצלחה במפעל האירופי, זה חלק משכר הלימוד של מאמן צעיר", הוא אמר אז. הערב (שבת), אחרי ההופעה המבישה שהסתיימה בתבוסה 101:66 לעירוני נהריה, גם בהנהלת ירושלים כבר יודעים: לא מדובר פה בשכר לימוד, הקבוצה במצוקה של ממש.
"זה חמור מאוד ומשהו יצטרך לקרות פה", התייחס בסיום המשחק שמיר לנעשה בקבוצתו, שאיבדה בדקות הסיום את מאיר טפירו ויוריצה גולמאץ שיצאו בחמש עבירות לא לפני שזכו כל אחד לעבירה טכנית אחרי שהתפרצו על השופטים. והתסכול הזה הוא גם מנת חלקו של המאמן, שהודה: "יש לנו בעיה בקבוצה, וזה משהו יותר עמוק מאי מילוי הוראות בשני פסקי הזמן האחרונים". וממבט חטוף על ירושלים של היום ניתן לומר בודאות הבעיה שם חמורה יותר מיכולת של זר כזה או אחר.
בהנהלת ירושלים לא רואים במאמן אחראי למצבה של הקבוצה, אבל תצוגת הבלבול, התסכול וחוסר האונים של שחקניו במחצית השניה היא ודאי נושא הדורש טיפול, הרבה מעבר לסוגיות ישנות כמו רכות בהגנה ובריבאונד, והעדר היררכיה בהובלת הכדור. קוטה שוב שוטט במגרש ללא תרומה במשך 16 דקות, והאנמיות של טימי באוורס, שהאפתיות שלו בתקופה האחרונה פוגעת בקבוצה, משאירה את ירושלים עם חברו של הגארד ממיסיסיפי סטייט, מריו אוסטין, שגם את הערב הנורא הזה סיים עם מספרים 15 ו-7. אבל איזה ירושלמי זה באמת מנחם?
על רגישות ונחישות
נהריה הגיעה למשחק הזה עם תקוות החדשנות של פתיחת העונה, שהתערבבו בשבועות האחרונים במציאות של הדחה מוקדמת צפויה ביורוקאפ. הפציעה של עמית בן דוד, שהפך לרכז המוביל של נהריה לאור חוסר היציבות של ג'ון גילכריסט, השאירה את אריאל בית הלחמי עם האמריקאי ורביב לימונד כשני הגארדים הבודדים שיש לו בארסנל. שש דקות וחצי לסיום הרבע השלישי, במצב של 39:50 לסגולים, נפצע לימונד בשריר השוק וירד לספסל, אבל גם הסיטואציה הקשה הזו לא עצרה את הקבוצה הצפונית, שעם מוביל כדור בודד טסה מול ירושלים האומללה בדרך לניצחון ענק.
הנחיתות של נהריה בעמדות הגארד היתה ברורה עוד לפני המשחק, כך שהקלף המנצח שלה הערב, ובגדול, היתה הנחישות. ללא לימונד, שבחלקים רבים במחצית הראשונה נהריה כולה שיחקה עליו ואליו, הגיע העת של ברק פלג שהוסיף ללחימה והחוכמה הרגילים גם יד מצויינת מחוץ לקשת (16 נקודות, 4 מ-5 לשלוש) ואורי קוקיה ב-18 דקות של הגנה נהדרת. למרות פציעה ותקופה רעה לקח ג'ון גילכריסט את המושכות וסיים עם 22 נקודות ב-5 מ-8 מהשדה, כולל 12 מ-13 מדהימים מהקו. עידו קוז'יקרו, שפעם במלחה עוד קראו לו קיר בטון, החזיר לאקסית האדומה עם 21 ו-7 ריבאונדים, כשגם הוא הופך במאני טים למיני-לארי בירד ומסיים עם 9 מ-11 מהעונשין. בצד השני, אם תמאר סליי הרכרוכי אחראי ל-9 מתוך 13 זריקות העונשין של ירושלים במשחק כולו, זה אומר לא מעט על מה שעשו החברים שלו במשחק. נהריה, שהלכה במגמתיות שוב ושוב פנימה כדי לנצל את הרכות והעצבים הרופפים של אוסטין, גולמאץ וסליי, זרקה במהלך המשחק 36 פעמים מהקו.
אריאל בית הלחמי, שהכין את קבוצתו במהלך סוף השבוע מול החיה הפצועה ממלחה, מצא את עצמו בסיום חצי מתנצל על ההפרש הגדול. "אני לא מחפש להביס, וגם לא יוצא מגדרי", אמר המאמן, שסיכם את דבריו עם מה שהרגישו השנה בעין שרה לא פעם אחת: "בבית אנחנו קצת יותר רוצחים ממה שחושבים". חבל רק שמול דיז'ון ואסטודיאנטס זה התפספס.
אז מה הלאה? נהריה תצא השבוע למדריד, בניסיון להציל את העונה האירופית עם ניצחון בהפרש של שמונה נקודות ומעלה מול אסטודיאנטס. ללא בן דוד ועם לימונד בספק הסיכוים לנס קלושים, אבל את הנחיתה בארץ, תעשה נהריה בכל מקרה בתור יורשת העצר המיועדת של המקום השני. וירושלים? אחרי המכה האדירה שחטפה בנהריה, ממשחק החוץ בסיינה ביום שלישי היא כבר לא תוכל לצאת גרוע יותר. עד אז, ימשיכו לעסוק שם בליחשושי ההחלפה סביב סליי, קוטה וגולמאץ. לרוע המזל, הבעיות של ירושלים גדולות בהרבה מאי התרומה של שלושת הזרים הללו.