הכה את המומחה: קפד ראשו

הלילה היה משחק לא חשוב ולא מעניין שלא שינה כלום לאף אחד. המשחק היה עד כדי כך חסר חשיבות ועניין, שאפילו שחקני פנטזי שנכנסים עכשיו לפלייאוף לא התעניינו בו, אז בוא נעבור ישר לשאלות השבוע.

אין ספק שהשבוע החולף היה יוצא דופן. למרות שהליגה ניסתה לשים דגש על משחק המסירה אנחנו מקבלים פחות יארדים באוויר למשחק, אבל מה שקרה השבוע, כששני קוורטרבקים שיחקו בקבוצות מנצחות למרות שזרקו לפחות מ-50 יארדים, הוא תופעה ממש ביזארית. בכל הרעש מסביב לרקסי גרוסמן, לא הרבה שמו לב שגם יוסטון ניצחה את אוקלנד למרות שדיוויד קאר מסר ל-34 יארד בלבד. עוד קוורטבק שניצח משחק למרות הופעה ממש לא מזהירה היה מייקל ויק, שמסר ל-122 יארד ב 50% הצלחה. אז נכון שהוא לא ממש קוורטרבק, אבל הוא רשום בעמדה הזאת באופן רשמי.

אז האם יכול להיות שבאמת אפשר להצליח בליגה בלי קוורטרבק בכלל ? לא.

לגבי דיוויד קאר, הקבוצה שלו ניצחה בזכות הפישולים של אוקלנד ולא בעזרת ההנהגה שלו, וכמובן שגם השנה הטקסאנס לא יהיו אפילו קרובים לפלייאוף. השנה דיוויד קאר קיבל מאמן שיודע לאמן קוורטרבקים, וגם קו ההתקפה שלו מגן עליו קצת יותר טוב, ולכן החסרונות והטעויות שלו באים יותר לידי ביטוי, והוא כבר לא יכול להתחבא מאחורי התירוץ שלא היה לו זמן לחשוב לפני שהוא נשתל באדמה לעוד סאק אחד. עדיין, באופן יחסי רואים שיש לו פוטנציאל ובהחלט מותר לתת לו עוד שנה, רצוי ליד רץ אחורי דומיננטי, כדי לדעת אם הוא יוכל לקחת את יוסטון לאיזה שהוא מקום.

מייקל ויק הוא כאמור לא ממש קוורטרבק ואטלנטה היא קבוצה שלא מממשת את היכולת שלה ולא הולכת לשום מקום. המקסימום שמייקל ויק עושה זה לגרום לפנסיונרים זקנים לאבד את מקום עבודתם, ואוטוטו גם הבן של הפנסיונר הזה ימצא את עצמו בלשכת האבטלה. בכל מקרה, מייקל ויק פשוט לא לומד מהטעויות שלו, וזה שהשבוע הקבוצה שלו ניצחה קבוצה עלובה אחרת לא משנה את העובדה הזאת, וגם השנה אטלנטה לא תהיה בפלייאוף. אני מוכן להמר שגם אם היא תצליח להגיע לפלייאוף בשנה הבאה זה לא יהיה בזכות ויק, למרות שהוא בטח יקבל על זה קרדיט מוגזם, אלא עקב העובדה שב-NFC החלש מתי שהוא כל קבוצה בינונית תגיע לפלייאוף, אז גם התור של הפאלקונס יגיע.

בכל מקרה, רחוק הם לא יוכלו ללכת כל עוד ויק מתרכז בדברים אחרים חוץ ממסירה, וכל עוד הוא לא ממש מתאמץ ללמוד איך קוורטרבק צריך להסתכל על המגרש ולמסור. זה חלק מההבדל בינו לבין וינס יאנג, שכן מוכן ללמוד מאחרים ולנסות לשנות את הסגנון הטבעי שלו וכן להתאמן על דברים בסיסיים כמו איך מוסרים פוטבול נכון. לדונובן מקנאב זה לקח שנתיים-שלוש לגלות את זה, למקנייר עדיין אין את זה אבל הוא מחפה בלב ענק ומה ייצא מוינס יאנג נוכל לדעת תוך שנה שנתיים. אבל אם אחרי כמעט 6 שנים לא מוצלחות ורצופות כשלונות מייקל ויק נמצא באותו מקום שהוא היה כשהוא נכנס לליגה, אז הוא כבר לא ישתנה. הוא פשוט לא רוצה, וכשהוא שווה לבעלים של הקבוצה כל כך הרבה כסף ממכירות של מרצ'נדייז, גם לבעלים אין סיבה לכפות עליו שינוי ולתת גיבוי למאמן שלו.

מה שמחזיר אותנו לשחקן שעליו דיברו כל כך הרבה השבוע, רקס גרוסמן. נכון להיום לשיקגו ברס יש הגנה מעולה ואת הקבוצה המחזירה הכי טובה בליגה. כשמסתכלים על קבוצות אלופות מהשנים שעברו, במיוחד טמפה ובולטימור, רואים מצבים דומים של קבוצות שבהן הקוורטרבק היה שחקן משלים בלבד. אבל שחקן משלים צריך לדעת לא להפריע, והחבר גרוסמן רחוק מאד מלהבין את זה. הדרך היחידה של שחקן כמו טרנט דילפר לזכות בטבעת סופרבול בתור שחקן פעיל (לעשות דרו בלדסו ולהיות מחליף של קבוצה אלופה לא נחשב ...) היא להיכנס לקבוצת הגנה כמו בולטימור ובמהלכי המסירה הבודדים שהוא מקבל לא לפשל.

לעומת זאת, נכון להיום הדרך הפשוטה מאד לנצח את שיקגו היא לשים 10 שחקנים באיזור קו ההתנגשות כדי למנוע מתומאס ג'ונס לרוץ, ואז לתת לרקסי לנצח את שיקגו בשבילך. לפעמים, כמו השבוע, הוא יפגוש קוורטרבק שנראה גרוע בדיוק כמוהו (בינו לבין בראד ג'ונסון היו 7 חטיפות), אבל בפלייאוף כשאין זמן לתקן ולשנות הוא יצטרך להפסיק לעשות את זה. והבעיה של שיקגו היא שהמשחקים הבאים שנשארו לה לפלייאוף הם משחקים קלים שהיא צריכה לנצח, מול הגנות שלא אמורות להיות מסוגלות להפעיל מספיק לחץ על הרקסי. וזה יכול להוביל למחשבה המוטעית שהוא למד להשתלט על עצמו, שהוא נרגע, ושאפשר לסמוך עליו ולו במקצת. ואי אפשר. מדובר בשחקן לא מדוייק, שתחת לחץ קל מאבד את הריכוז ועושה טעויות מזעזעות.

בשיקגו של היום הקוורטבק הוא לא מספיק טוב, אבל חושב שהוא כן. קוראים לזה "גרוטאה שהוא לא יודעת שהיא גרוטאה", ואולי המשפט הזה נשמע קצת חריף, אבל עובדתית הוא נכון. בראד ג'ונסון בשיאו ידע שהוא לא מספיק טוב, אבל ידע לפצות על זה ולא ניסה לעשות מה שהוא לא יודע. רקס גרוסמן לא מצליח לעשות את הדבר הנכון והבטוח, ובפלייאוף כשהוא יפגוש כמה קבוצות טובות לשם שינוי הקבוצה שלו תשלם על זה בהפסד.

מה שמוביל לשאלה השניה.

השאלה הזו עולה עקב הנפילה הגדולה ג'ייק דלהום השנה, שגורר אחריו את כל קרוליינה.

אז קודם כל, התשובה היא כן. זה יכול לקרות. התפקיד של קוורטרבק טוב זה להמר. לראות חור קטן ולשים שם את הכדור בין 2 ו-3 שחקני הגנה. קוורטרבק זה שחקן עם הבטחון העצמי להעיז ולעשות את זה, קוורטרבק טוב זה אחד שמצליח לעשות את זה בצורה קבועה. אבל השאלה היא מה אחוז הנסיונות האלה. כמה פעמים במהלך משחק אתה עושה את המהלך החכם, שהרבה פעמים עדיין נותן תמורה יפה מאד, וכמה פעמים אתה מחליק לקחת את הסיכון.

טום בריידי הוא הדוגמא הקלאסית לקוורטרבק מהסוג הזה, שיודע מתי להמר ומתי ללכת על המסירה יותר בטוחה, וגם מתי להעיף את הכדור לקיבינימט. ברט פארב הוא הדוגמא ההפוכה, שחקן שהרבה פעמים יעדיף למסור גם כשזה לא הדבר החכם לעשות. אבל ברט פארב הוא שחקן עם ראיית משחק מעולה ויד לייזר שיודע לשים את הכדור בדיוק במקום שבו הוא רוצה, ולכן עד השנים האחרונות ההימורים שלו הצליחו הרבה יותר מאשר נכשלו.

ג'ייק דלהום הוא לא ברט פארב, ואחוז הכשלונות שלו הוא קצת יותר גבוה. כשהיתה מסביבו קבוצת הגנה אימתנית, וכשג'ון פוקס המאמן שלו העז ותיכנן יותר מהלכים יצירתיים, זה עבד יותר טוב כי הקבוצה פיצתה על הטעויות שלו והוא עדיין סיפק את הסחורה בכמות גדולה. אבל עכשיו המצב הוא לא אותו דבר, ופתאום כל טעות של דלהום עולה לקבוצה שלו יותר ביוקר. והוא פשוט לא מסוגל להפסיק להמר ולהעיז, כי הוא ידע שפעם זה עבד לו.

מברט פארב אני לא מצפה שישנה את הסגנון שלו, אלא שפשוט יפרוש. בשבילו זה הרבה יותר מדי מאוחר. אבל לדלהום יש זמן לשנות והתאפס על עצמו. הוא צריך לתת למשחק לזרום ולא לכפות את עצמו בכח. אם הוא יצליח לעשות את זה, להוריד את המינון של השטויות שלו ולשחק יותר חכם, אז מצבו ישתפר בצורה משמעותית. לגבי קרוליינה כמובן שהבעיות הן הרבה יותר עמוקות ומתחילות בראש ובראשונה מהמאמן שכנראה לא מספיק טוב ולא מצליח ליישר את הקבוצה שלו. במקרה שלו זה ודאי ששם הוא חייב התחלה חדשה וגם קרוליינה צריכה עכשיו מאמן אחר, אבל זה כבר נושא לטור אחר לגמרי.