דרדר במדבר: גראנד קניון

ככה, בלי ששמנו לב, תקף אותנו החורף מהאגף, ולמרות שעוד לא ראינו טיפת גשם כבר חודשיים, הרי שאפילו פה מתחיל להיות כבר קר ובלילות האחרונים הפעלנו את המזגן על חימום בפעם הראשונה והתחלנו להוציא את הסוודרים מהבוידם. בוא החורף גם מבשר את בואם של החגים האמריקאים המסורתיים, חג השופינג הגדול (ידוע יותר בתור חג המולד) וחג השופינג של מה שנשאר (ידוע גם בתור ראש השנה האזרחי) וכל מי שאי פעם ביקר בארה"ב יודע בדיוק מה זה אומר.

כן, כן, המוני ישראלים צעירים אחרי צבא שפושטים על הקניונים המקומיים, מצוידים באוצר מילים נרחב של לפחות 50 מילים באנגלית, ובשאיפה לעשות כמה ג'ובות במכירת כריות חימום והליקופטרים מעופפים למקסיקנים שאין להם כסף למתנה קצת יותר רצינית. שלא תבינו אותי לא נכון, זאת דרך לא רעה בכלל לעשות כסף ואם הייתי צעיר (אני לא) ובעל יכולת שיכנוע (ממש לא. לא הייתי מצליח לשכנע את רקס גרוסמן למסור אינטרספשן) יכול להיות שהייתי מנסה את התעסוקה הזאת בעצמי לזמן קצר, מה שלא משנה את העובדה שכשאני בחו"ל הדבר האחרון שאני רוצה לשמוע כשאני מטייל בקניון, זה עברית.

תקראו לי סנוב, אבל לטעמי חלק גדול מהחוויה של לבקר בחו"ל היא לחוות את התרבות המקומית, ומכיוון שמעולם לא הייתי טיפוס סוציאלי במיוחד (אני חושב ש-מיזנטרופ היתה המילה שבה הם השתמשו. טוב שאני לא מבין לטינית) ההתערבבות שלנו בחוג הישראלים המקומי היא מצומצמת למדי. ולא שזה קל. המושבה הישראלית הקטנה שנוצרה פה, בעקבות העבודה שהביאה אותנו לכאן, מזכירה יותר קיבוץ מכל דבר אחר (כולל הריח של הפרות, אבל זה כבר עניין לטור אחר). בדיוק כמו שישראלים יוצאי צבא שמטיילים במזרח או בדרום אמריקה נוטים להתגודד ולהתחבר לקבוצות גדולות דוברות עברית, גם פה, הישראלוס אמריקנוס מנסה בעצם להרגיש כמה שיותר בבית ולטעמי, בהרבה מקרים, מפספס חלק נכבד מהחוויה האמריקאית. נכון, הישראלי הטיפוסי שמגיע לתקופה קצרה פה יחשוב שהוא מנצל את המקום בזה שהוא מטייל כל שבת למקום אחר (למעשה, זה די משעשע, לראות אנשים שבארץ המקסימום שהם נסעו היה לחופשה דו-שנתית בטבריה, חורשים את היבשת מלאס וגאס ועד מקסיקו. קצת כמו שכולנו הולכים בניו יורק למוזיאונים והצגות כשבארץ משחק כדורגל בשבת היה מקסימום התרבות שהיינו יכולים לספוג), אבל למעשה הוא ינצל מעט מאוד ממה שהמקום מציע לו.

לא קשה לזהות את הישראלי הממוצע פה, בדרך כלל הוא:

- מחזיק דיסקים של דיוויד ברוזה במכונית

- אוכל לפחות פעם בשבועיים במסעדה הישראלית היחידה באזור ועסוק בחיפוש בלתי נגמר אחרי חומוס שמזכיר את הבית.

- אבל לא יפספס הזדמנות להגיד כמה הוא אוהב סושי

- מוריד "ארץ נהדרת" באינטרנט

- חמישים אחוז מהזמן יש מישהו מהארץ שמתארח אצלו, תשעים אחוז מזה זאת תהיה החמות.

- בטוח ש-NBA זה הספורט מספר אחד בארה"ב וידבר כל הזמן על זה שהוא רוצה ללכת לראות משחק.

- וכשהוא סוף סוף יילך, הוא ייתאכזב שלא היתה אווירה.

- לא בטוח מה ההבדל בין בייסבול לפוטבול אבל יודע שהראשון זה הספורט הכי משעמם בעולם.

- אבל אף פעם לא טרח לראות משחק כזה יותר מדקה.

אין לי מושג למה אני מספר לכם את כל זה (שוב, אני מקבל תשלום לפי מילה), אולי כי השבת פחות או יותר גררתי איתי חבר לעבודה ללכת לראות משחקי כדורסל מכללות ולמרות שבהתחלה הוא לא התלהב, הרי שהאווירה באולם, שהזכירה (במידה מסוימת) את יד אליהו בימי חמישי, עשתה את שלה והצלחתי לסמן וי קטן ליד הבחור. מי יודע, אולי עוד נצליח ללמד אותו גם לאהוב פוטבול בשלב זה או אחר.

בכל מקרה, בגלל שהייתי במשחקים האלו, נמנע ממני לראות את המשחק שבו USC הפסידה ל-UCLA (אז אמרתי שג'ון דיוויד בוטי הוא קואלה או לא אמרתי? דרך אגב, הקואלה שלי מבקש למסור מחאה רשמית על זה שהוא נקרא על שמו של יצור כל כך חסר תועלת כמו בוטי. את הקואלה אפשר לפחות ללטף, המקסימום שאפשר לעשות עם בוטי המקורי זה לתת לו צ'פחות) אבל את מהומת האלוהים שהתעוררה אחר כך על מי צריכה לשחק בגמר המכללות מול אוהיו סטייט, מישיגן או פלורידה, אי אפשר היה לפספס.

בינינו, כולם יודעים שהשיטה לקביעת האלופה בפוטבול המכללות היא רקובה מהיסוד ונובעת בעיקר מרצונם של ראשי האוניברסיטאות לעשות כמה שיותר כסף, בכמה שפחות מאמץ. אבל, בתור אחד שאף פעם לא יגיד לא לויכוח טוב, הפיתרון שנראה כמובן מאליו של פלייאוף גורם לי אישית להרהורי כפירה. אם נסתכל על שנה שעברה, הרי שהסטילרס לקחו אליפות למרות שהם היו רחוקים מלהיות הקבוצה הטובה בליגה באותה שנה וגם השנה אפשר לראות בקלות איך קבוצה לא מרשימה (באנדרסטייטמנט של השנה) כמו הג'טס יכולה להגיע לפלייאוף ושם, כידוע, הכל יכול לקרות. שלא לדבר על זה שאיזה קבוצת NFC מסריחה (לא משנה איזה, הן כולן מעלות צחנה) תגנוב לנו סופרבול מתחת לאף.

לא חסרות דוגמאות גם מענפי ספורט אחרים - רק לפני חודש הוכתרו הסנט לואיס קארדינלס כאלופי העולם בבייסבול, למרות שבמהלך העונה זאת היתה קבוצה שנראתה כאילו אספה את מרבית שחקניה מהרחוב. כדורסל המכללות, שבניגוד לפוטבול, כן מחזיק בשיטת פלייאוף, מעלה שנה אחרי שנה קבוצות מפתיעות (במילים אחרות - קבוצות שתפסו יום) לפיינל פור כאשר שנה שעברה אף אחת מהמועמדות לזכיה, שהוכיחו במהלך העונה את יכולתן, לא הגיעה למעמד הפיינל פור. לעומת זאת, יש מישהו שיכול להגיד לי ברצינות שצ'לסי או ברצלונה (או מכבי חיפה, לצורך הענין) לא היו הקבוצות הטובות ביותר בליגות המקומיות שלהם בעונה שעברה? בקיצור, לפני שאנחנו באים ומגנים את המכללות, אולי כדאי שנוודא שהספורט שאנחנו כן מעריכים עושה צדק אמיתי.

- מחשבת כפירה נוספת שעלתה לי השבוע. לפני מספר שבועות היה לי ויכוח עם העורך (הייתי מוסיף פה "המכובד", אבל כולנו יודעים שזה לא המצב) שלי לגבי היכולת שלנו, כאנשים מן הישוב עם הבנה מסוימת בספורט, לאמן קבוצת בייסבול או כדורסל יותר טוב ממספר מאמנים בליגה. בדבר אחד לא היה לנו ויכוח, וזה שאף אחד מאיתנו לא מסוגל לאמן קבוצת פוטבול לאור המורכבות של הספורט הזה. ובכן, אחרי הסתכלות במספר מאמנים בליגה, אני כבר לא כל כך בטוח. קחו את טום קאפלין, לדוגמא (כן, שוב קאפלין). בפיגור 7, כשלרשותו 2 פסקי זמן הגיעו הג'איינטס לקו 20 היארד של דאלאס עם דקה וארבעים על השעון. מה עושה הגאון דבר ראשון? לוקח טיים אאוט. בסדר, נגיד שאתה רוצה לבזבז טיים אאוט כדי לסדר את ההתקפה שלך (לא ההחלטה הכי חכמה, אבל נניח), אולי תחשוב שניה ותן לשעון לתקתק לפני שאתה לוקח אותו? מהלך אחד אחר כך הג'איינטס שמים ט"ד (אולי זה מה שהפתיע את קוחלין, שאיליי הצליח למסור לט"ד משווה) ולדאלאס יש מספיק זמן כדי לעבור 40 יארד ולשים שער שדה מנצח.

- עוד מאמן "גאון" הוא ג'ון פוקס, שמאז עונת הסופרבול של קרוליינה הצליח לאבד גובה יותר מהר משי' מגלה שאכלתי נאצ'וס בזמן שהיא לא היתה בבית. השגיאה במהלך האחרון של קרוליינה, החטיפה של דלהום מקו 10 היארד, היא בלא ספק אשמתו הישירה של ג'ייק דלהום, שאם המחליף שלו לא היה כריס וינקי (זוכרים אותו?) קרוב לודאי שלא היינו רואים אותו על המגרש כבר לפני שבוע. אבל הנקודה ששוכחים היא שהמהלך הזה היה העתק מושלם של המהלך שקרולינה הריצו בסוף המחצית הראשונה, שהסתיים בט"ד של קישון. עכשיו, ג'ון פוקס, אתה יכול לחשוב שאתה חכם, אבל למה אתה מניח שהקבוצה ממול היא טיפשה? למה אתה חושב שהיא לא תהיה מוכנה למהלך הזה בפעם הבאה שתריץ אותו?

- ואם מדברים על ק"ב גרועים, הרי שבכל החגיגות מסביב לרקס גרוסמן והביצוע המופלא שלו מול מינסוטה, נשכחה העובדה שהק"ב מהצד השני, בראד ג'ונסון, זרק ל-4 אינטרספשנס שאחת מהן הוחזרה לט"ד ובעצם עלתה למינסוטה במשחק. והנה הלכה לה התיאוריה שג'ונסון הוא ק"ב שלא עושה טעויות.

- כשאנשים מדברים על מייקל ויק, הם תמיד מדברים על היכולת האתלטית המדהימה שלו וזה שהוא יכול לייצר מהלכים באמצעות הרגליים. מה שכולם שוכחים להזכיר בהקשר של ויק, זה שלבן אדם יש תותח 120 מ"מ בתור יד. מסירת הט"ד שלו למייקל ג'נקינס בשבת, טיל אוויר אוויר שהיה מסוגל לשבור אצבעות בקלות, הזכירה לי את העובדה הנשכחת הזאת ואת זה שאם מישהו היה מואיל בטובו ומנסה ללמד את ויק איך לקבל החלטות (האלמנט הכי חשוב אצל ק"ב), אולי היינו יכולים להנות מכזה שנכנס להיילייטס דווקא בגלל המסירות ולאו דווקא בגלל הרגליים שלו.

- אם אני הפילדלפיה איגלס, אני לא חושב שניה לפני שבדראפט הקרוב אני לוקח ק"ב בסיבוב הראשון, מקסימום שני. בחמש השנים האחרונות, מקנאב סיים את העונה מוקדם בשלוש מתוכן ואמנם לא נעים לצחוק על בן אדם שנפצע, אבל הפציעה האחרונה שלו, זאת שבה הוא החליק קלות ונעלם לחדר ניתוח לשמונה חודשים, היא כמעט מעוררת גיחוך. לא יודע, לי אישית יש את ההרגשה שיש גבול לכמה פציעות יכולות לעבור על בן אדם, חזק ככל שיהיה, בלי שתראה השפעה על היכולת שלו. לא הייתי מתפלא בכלל אם המקצב של השנים האחרונות נעלם לו השנה לבלי שוב.

- דרך אגב, אמרתי או לא אמרתי שגרסיה יעשה טוב לאיגלס? טוב, בעצם זה היה מול קרוליינה. אז תשכחו מזה.

- ואם כבר, יש עוד מישהו שבאמת מאמין שהקולטס הם קבוצה לסופרבול? ברצינות?

- סינסי אולי לא נתנו תצוגה התקפית מדהימה מול בולטימור אבל מה שחשוב זה שהם ניצחו והם מתחילים להיראות כמו הקבוצה משנה שעברה, בדיוק בזמן לישורת האחרונה. הסיבה הגדולה לשינוי, לדעתי, היא שקרסון פאלמר פשוט חזר מוקדם מדי מהפציעה שלו, אם לא פיזית אז בטח מנטאלית, ולקח לו כמה שבועות טובים להסתגל מחדש לתפקיד ולגורמים העוינים שמסתובבים סביבו בשאיפה לפרק לו את הרגל. ברגע שהוא נרגע וסינסי חזרו לשחק את משחק ההתקפה אותו שיחקו בשנה שעברה (מסירות ארוכות, בעיקר), הבנגאלס נראים כמו הנמרים שלמדנו לאהוב בשנתיים האחרונות. ואם נדמה לכם שכל הפיסקה הזאת נועדה כדי לנחס את פאלמר וצ'אד ג'ונסון שמולי השבוע בסיבוב הראשון של הפלייאוף, ובכן, אתם מכירים אותי יותר מדי טוב.

- תאמינו או לא, אבל רוקי 6 הולך לצאת פה בעוד פחות משבועיים, כשסילבסטר סטאלון הבלתי נלאה ממשיך לשחק את רוקי בלבואה למרות שהוא בן 60 ונראה עוד יותר זקן. אין ספק, מדובר בשחקן שהכי לא יודע מתי לפרוש שיש כרגע בארה"ב. אם לא מחשיבים את ברט פארב, כמובן.

- הוליס תומאס, בחור שכנראה לא שמעתם עליו, שחקן קו הגנה של הסיינטס, הושעה השבוע לארבעה משחקים בשל שימוש בחומרים אסורים. התירוץ שלו היה שהוא השתמש בתרופה לאסטמה שמכילה חומרים אסורים על פי הליגה. בחייאת רבאק, לא מיצינו כבר את התירוץ הזה? בקצב הזה, ילדים בבית ספר יישתמשו בו במקום "הכלב אכל לי את השיעורים". די, חלאס, הגיע הזמן למשהו חדש. מה לגביי - "אני עצום ומנופח כי אני לוקח סטרואידים מגיל 15 ואף אחד לא באמת מנסה לעצור את זה ע"י אכיפה אמיתית"? כן, נראה לי זה מתאים.

השבוע לא הצלחתי למצוא משהו מעניין שאיזה מישהו אמר, ואז באה י' ובשניה סידרה לי את הציטוט של השבוע, הנה מה שהיא אמרה לי אתמול בערב, כשראינו בפעם המיליון את "אני גיבן סאנדיי" (וקלטתי בפעם הראשונה שג'ים בראון ולורנס טיילר משתתפים בו):

"אני חושבת שאני מתחילה להעדיף לראות פוטבול על כדורסל"
יש אלוהים! אפילו שניים..