תפסו שבוע: לא על הסטטיסטיקה לבדה

מזג האוויר השפיע מאוד על איכות המשחקים השבוע. שיקגו ניצחו מאחורי סטטיסטיקה מדהימה של רקס (רייטינג 1.3). במסיבת העיתונאים נשאל לאבי סמית' אם הוא הולך להושיב את גרוסמן על הספסל. סמית' ענה: "אנחנו 2:10. רקס הוא הקווטרבק שלנו". "אבל תראה את התוצאות, המשיכו להציק לו, תראה אותו על המגרש, אין לכם התקפה", והוא אמר: "אנחנו 2:10, רקס הוא הקוורטרבק שלנו". שיקגו ממשיכים לנצח וממשיכים להראות רע.

פילדלפיה, לעומת זאת, נראו כמעט כאילו הם מאמינים בגרסיה. ניו אינגלנד ניצחו תוך כדי שינה וחוסר חשק מוחלט והקולטס, לדאבוני, מתחילים להראות כמו מה שהם באמת – קבוצה מוגבלת.

קצת מספרים: שלושה משחקים הסתיימו בשערי שדה בשניות הסיום (בירונאס בשביל טנסי נגד אינדי, בראון בשביל סיאטל נגד דנוור ואוטומאטיקה שנדבר עליו מייד), שלושה רצים אחוריים הבקיעו שלושה טאצ'דאונים (בוש – ועוד אחד במסירה, דילון ומרסל שיפ), אחד עשר קווטרבקים שלא פתחו את העונה הצטרפו למגרשים (השבוע, טריים מהניילון שיחקו - קאטלר, ברוק בולינג'ר, גארסיה ודרק אנדרסון) וב-NFC ארבע קבוצות צמודות עם מאזן של 6-6 בדרך אל הוויילד קארד. הולך להיות סוער. ומי תפס שבוע השבוע?

שנתיים בליגה, בן 23, אורגון סטייט

דמיינו שאתם קוורטרבק מחליף ב-NFL. נשמע לא רע. אבל כששואלים אתכם של מי אתם מחליפים, אתם לא יכולים להגיד טום בריידי או דרו בריס אלא במקום זה מגמגמים בשקט: "צ'רלי פריי". צ'רלי מי? ישאלו אתכם שוב, לא כי לא שמעו את הדברים אלא כי לא שמעו עליו. "צ'רלי פריי", תענו, "נו, הוא היה קוורטרבק מעולה באקרון". ההילה מתפוגגת מעל התפקיד רם המעלה ועושה רושם שרק המחליפים של רקס גרוסמן או ג'יי פי לוסמן סובלים מתהילת עולם עלובה יותר. ובכל זאת, דרק אנדרסון מעולם לא מסר מסירה בליגה המקצוענית ולפתע פריי נפצע ואנדרסון עולה למגרש.

חשוב להבין שלא מדובר בטוני רומו או ג'יי קאטלר. אף אחד לא דיבר על אנדרסון ברצינות השנה, אף אחד לא העלה את שמו כמחליף ריאלי לפריי ועם כל חוסר הכבוד לפריי, משום מה, עדיין לא ברור למה, מקומו בהרכב של הבראונז נראה יציב וודאי. וכמו בכל סיפור סינדרלה, פריי נפצע בידו בדרייב הראשון של המשחק ואנדרסון עלה אל המגרש. פריי עוד חזר אל המגרש לסיום הרבע אבל המחצית השנייה היתה כולה של אנדרסון. ההתחלה היתה רעועה אבל בתשע הדקות האחרונות אנדרסון מצא את הקצב וחבר למסור לו. סטיב היידן, הטייט אנד המחליף, שמאז חזרתו של קלי וינסלו השני להרכב רואה פחות מגרש, היה גדול בשביל אנדרסון. שתי מסירות לטייט אנד ברבע האחרון השוו את המשחק.
אחר כך, בהארכה, אנדרסון רץ לעוד 33 יארד כדי לספק לפיל דוסון הזדמנות טובה לנצח את המשחק.

משחק גדול של אנדרסון, שדרך אגב – תמיד היה גדול. מה זה אומר? לילד יש מידת נעליים 51. דמיינו איזו יציבות יש לשחקן פוטבול עם בסיסים כאלו תחתיו. לא, לא הבנתם – זו מידת הנעליים שלו מגיל 10!!! ההורים שלו הזמינו נעליים במיוחד בשבילו מהפורטלנד טרייל בלייזרס כשהוא היה ילד. אנדרסון נועד לגדולות.

ביום ראשון רומיאו קרנל, שהצליח לשמור על העבודה שלו לעוד שבוע אחד לפחות (וגם להשתיק את בריילון אדוארדס הרסיבר, שפתח את הפה ולכלך לא מעט אחרי התבוסה לסינסי בשבוע שעבר) אמר: "אנחנו עומדים לתת לו לנוח ולטפל בו ולראות איך הדברים נראים". או במילים אחרות: צ'רלי פריי לא עומד לראות מגרש בשבועות הקרובים.

7, 31, קנזס סטייט

אין רגע דל בדאלאס. עוד לפני שהתחילה העונה עופפו רוחות המהומה בטקסס עם החתמתו השערורייתית של אואנס, צעד שנראה אז כהימור גדול והיום מתברר כהצלחה מסחררת. אחר כך קיבלנו את סאגת בלדסו/רומו ושוב, רק מחמאות לטונה. ועכשיו פארסלס מעיף את ואנדרג'אט, הקיקר הכי מדויק בהיסטוריה, ומביא את גרמטיקה. גרמטיקה!!! כן, כן – פעם קראו לו אוטומאטיקה. פעם הוא היה קיקר פותח בפרו בול. לעזאזל – פעם הוא לקח אליפות עם הבאקנירס!!

אבל מאז הרבה דברים השתנו. ב-2004 הוא איבד את הדיוק המושלם, שהיה סימן ההיכר שלו. הוא התחיל לזייף ולפספס ובטמפה ביי מאסו בו. הוא התחיל להסתובב בליגה כמו נווד חסר בית, מתדפק על דלתותיהן של קבוצות, חודר אל הסגל למספר שבועות ושב אל הרחוב. השנה הוא היה אמור להחליף את וינאטיירי בניו אינגלנד אבל שוחרר באוגוסט. אחר כך חתם באינדי (שוב, כמחליף לוינאטיירי – צחוק הגורל) ושוחרר חודש אחר כך.

השבוע, כשפארסלס החתים אותו כולם אמרו (שוב) – פארסלס כבר זקן, הוא מבולבל, זו טעות. אבל שער הניצחון של מרטין נגד ניו יורק הוכיח (שוב) אחרת. כמה התגעגענו לקפיצות השמחה המטופשות של הבועט נמוך הקומה והמוזר הזה, שכשהיה מבקיע שער שדה, עוד בטמפה, ולא חשוב מה היתה התוצאה וכמה היה השער רלוונטי למשחק, היה קופץ מעלה ומטה בשמחה כמו ילד פופקורן במיקרוגל. אגב - אחיו ביל, קרע את גיד האכילס לפני מספר שנים באחד מאותם ניתורי אושר מיותרים באריזונה.

גרמטיקה חזר ויש בזה משהו אופטימי. ניצחונם של הקטנים, של הנכשלים, חסרי הסיכוי לכאורה. אחרי שלא האמינו בו, אחרי שנתנו לו לבעוט רק בעיטות הרחקה ולא לכבוש יותר שערים, זהו ניצחון המיואשים. ואיזו בעיטה זו היתה, ממרחק של 46 יארד הוא הטיס את הכדור הזה כאילו זו היתה בעיטת אקסטרה פוינט פשוטה. ואחרי הניצחון – קפיצות השמחה מרוממות הנפש.

רוקי, 23, אלבאמה

דמקו וויליאמס הוא המועמד הבולט היום לתואר שחקן ההגנה הרוקי של השנה. ההישג הזה מרשים במיוחד משתי סיבות – הראשונה היא העובדה שהוא משחק בשביל יוסטון, אחת ההגנות הגרועות ביותר בליגה בשנים האחרונות. השנייה, הפיקנטית יותר, היא הצל הגדול שהוא מפיל על שותפו לקבוצה ומי שהיה אמור להיות שחקן ההגנה הגדול של הליגה ונותר, בינתיים, אכזבה מהדהדת) – מריו וויליאמס, הבחירה הראשונה בדראפט האחרון.

זה לא שראיינס הגיע לליגה אלמוני, הוא היה נפלא באלבאמה וזכה בתואר שחקן ההגנה המצטיין במשחק גביע הכותנה (איך הייתם מתרגמים cotton bowl?) האחרון, בו אלבאמה ניצחה את טקסס טק 10:13. הוא נבחר בבחירה הראשונה של הסיבוב השני בדראפט האחרון אבל, שוב, אף עין לא הופנתה אליו, יתרון גדול לרוקי שמגיע לליגה. הרבה זמן להתאמן, הרבה זמן להשתפר והרבה זמן לנצל את תשומת הלב שהופנתה אל וויליאמס. הם אמנם לא משחקים באותה החוליה (וויליאמס הוא דיפנסיב אנד, ראיינס הוא מידל ליינבקר), אבל שימו לב לכמות התאקלים של השניים: וויליאמס 33, ראיינס 113.

השבוע, נגד אוקלנד העלובה, ראיינס נתן את המשחק הטוב ביותר שלו העונה. עם 15 טאקלים, חטיפה, הפלת קווטרבק ופאמבל, אותו לקח בעצמו. הוא השבית כמעט במו ידיו את ההתקפה של הריידרס, שלא שייטו לשום מקום.

גארי קוביאק, המאמן של יוסטון, אמר עליו: "אני לא חושב שראיתי עונת רוקי כזו. עם הדברים שהוא עושה בכל מה שקשור לאיבודי כדור, הוא הולך לקבל הכרה רבה בהרבה, וזה ממש מגיע לו. הוא היה מיוחד מאוד השנה". כדאי להפנות אל ראיינס את כל תשומת הלב. בוא מהיר, הוא מלא מוטיבציה והוא יודע לשחק פוטבול.