הנה אני בא

לרגל ה-6 בדצמבר, או יותר נכון סתם כי בא לנו, החלטנו בוואלה! ספורט לבחור שמונה שחקני NBA שפתחו את העונה לוהטים, ועשו זאת בלי שום אזהרה מוקדמת. חלק מהם היו אלמונים בקרב רוב אוהדי ה-NBA, ואחרים היו מוכרים אבל אף אחד לא ידע שהם עד כדי כך טובים. המשותף לכולם הוא שכולם חווים עונת פריצה. מי שלא מסתפק בקריאה מוזמן לבדוק את הקישורים המצורפים.

ג'ף פיטרי הציע לבונזי וולס חוזה נאה בקיץ, כנראה נאה יותר מכל חוזה שבונזי יראה מעתה ועד תום חייו, אבל הסוכן של השחקן סירב. כעת עושה רושם שהמרוויחים הגדולים ביותר הם הקינגס, שעקב כך נאלצו לפנות לכישרון שיש למרטין בידיים. בעונה שעברה הוא קיבל 26 דקות למשחק, בעיקר בגלל פציעות של שחקני החמישיה, והוכיח שהוא קורץ מהחומר הנכון, כשהעמיד ממוצעים נאים של 11 נקודות ב-48 אחוזים בשנתו השניה בליגה. השיא הגיע במשחק השלישי בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול סן אנטוניו, עת ניצח את האלופה עם סל ניצחון גדול, כשקלע ליי אפ קשה מעל טים דאנקן במתפרצת.

אבל שום דבר, כולל הסל ההוא, לא הכין אותנו למה שמרטין מראה העונה. אם אתם לא יושבים, הגיע הזמן לעשות זאת. מרטין קובר 22.9 נקודות למשחק ב-54.2 אחוזים מהשדה, הוא צולף כמעט שתי שלשות למשחק ב-50 אחוזים, אבל לא מוותר על חדירות לטבעת, שמובילות אותו ל-7 זריקות עונשין במשחק, אותן הוא משחיל ב-90.4 אחוזים. בחור מדויק, אין מה להגיד. לקינוח הוא מוסיף 4.5 ריבאונדים ו-1.5 חטיפות.

ושום דבר מהמספרים האלה לא מגיע מאתלטיות יוצאת דופן (לא שחסר לו), אלא בזכות מה שיש לילד בין האוזניים, בין הכתפיים, ובין הרגליים. למרטין יש שחרור בזק בג'אמפ, אותו הוא קולע בעמידה, בנפילה, ובתנועה, וסדרת ההטעיות שלו הקפיצה כבר את טובי המגינים. זו גם אותה ידית שמאפשרת לו לחלוף על יריבו בכדרור, והידיים הרכות הופכות אותו לפינישר מצוין, כפי שכאמור ראינו באותו ליי אפ ניצחון. בקיצור, קלעי אולד סקול אמיתי. אחת התופעות המעודדות מבחינתו היא שעושה רושם שהוותיקים מסביבו לא חשים פחיתות כבוד לתת לו להוביל אותם בנקודות, מה שאומר שהבחור בן ה-24 עוד יכול להגיע רחוק.

לאור הפציעות של קוואמי בראון וכריס מיהם, לפיל ג'קסון לא נותרה אפשרות אחרת מלבד להכניס לחמישייה את ביינום בן ה-19. בן הטיפש עשרה, שבעונת הרוקי שלו העמיד ממוצעים מרשימים של 1.6 נקודות ו-1.7 קרשים ב-7 דקות בממוצע, נתן לו בתמורה סדרה של משחקים מרשימים, כולל 18, 9 ו-5 אסיסטים בערב הפתיחה מול פיניקס, ו-20 ו-14 ריבאונדים מול מינסוטה.

מאז התנופה מעט נעצרה, והחזרה של בראון לחמישייה הורידה לו את התפוקה, אבל אין ספק שאפשר להבין מה ראה הג'נרל מנג'ר המושמץ (בצדק) של הלייקרס מיץ' קופצ'אק, כשהפך את ביינום לשחקן הצעיר ביותר שנבחר בדראפט לפני שנה וחצי, עת נקרא שמו במקום ה-10. ב-17 המשחקים הראשונים שלו רשם ביינום ממוצעים של 8.1 נקודות, 5.7 כדורים חוזרים ו-1.4 חסימות. הוא הוכיח שיש לו מגוון של מהלכים בפוסט וחוש התמצאות טוב בצבע, אך כמו גבוהים צעירים רבים לפניו, ביינום עדיין לא הצליח לשמור על יציבות או להראות להסתגל לשינויים של הגנות, עובדה שמתבטאת ב-1.1 אסיסטים בלבד, לעומת 1.7 איבודים.

אחרי ארבע עונות מאכזבות בשיקגו, שלחו הבולס את צ'נדלר להורנטס, לאחר שהפך מיותר מבחינתם, לאור העובדה שהחתימו את בן וואלאס - גירסא משופרת, מנוסה ומשודרגת מצ'נדלר. אבל, באופן מפתיע, עד כה טייסון משחק טוב יותר מהבחור שקיבל 60 מיליון לארבע עונות מהשוורים, כשהוא מוריד 12.2 כדורים חוזרים למשחק, מהם ארבע בהתקפה, מוסיף חסימה, ומצליח להימנע מבעיית עבירות כרונית, מה שהגביל אותו ב-2005/6 ל-27 דקות בממוצע. פתאום גם הכושר טוב יותר, והוא נשאר 31 דקות על הפרקט. בהתקפה הוא אף פעם לא וגם לעולם לא יהיה רלבנטי, אבל הוא לא מזיק, עם 5.6 נקודות ב-66 אחוזים.

לדון נלסון יש את הטאץ'. תחתיו ידיו המיוחדות סטיב נאש הפך מעוד רכז נחמד לאולסטאר אמיתי, דירק נוביצקי גדל להיות אחד השחקנים הטובים בעולם, ועכשיו מונטה אליס התקדם מ-6.8 נקודות למשחק ל-18.3, והאחוזים זינקו מ-41.5 ל-49.4. לקינוח הוא מחלק 4.6 אסיסטים, ונהנה מכל רגע בכדורסל המערבי הפרוע של נלי, שמרשית 107 נקודות למשחק, ומעודד ריצה אינסופית. אליס, 1.86 מטר ביום טוב, מנצל את המהירות שלו ואת הניתור הנדיר שלו כדי להיכנס שוב ושוב לטבעת בסערה, ולא מקפח את חבריו באסיסטים מתוזמנים, בטח ובטח כשהרכז בארון דייויס פצוע.

כולם ידעו שדרון וויליאמס שחקן מצוין גם לפני העונה הזו, אבל גם ידעו שיוטה ויתרה על האופציה לבחור רכז אחר, אחד כריס פול, בשביל הזכות להביא את וויליאמס ליוטה. בעונת הרוקי שלו הוא הראה חוסר יציבות, והתרומה שלו החווירה לעומת זאת של פול, אבל העונה כבר אין לו במה להתבייש. 16.5 נקודות ו-9 אסיסטים בקבוצה עם המאזן הטוב ביותר בליגה לא הולכים ברגל, כמו גם השליטה של הפוינט גארד הצעיר בקצב המשחק, והעובדה שהצליח לזכות באמונו של המאמן השמרן ג'רי סלואן, בין היתר לאור קבלת ההחלטות הנבונה והבגרות שלו.

סמית' נזרק מניו אורלינס על ידי המאמן ביירון סקוט, שאמר עליו שראשי התיבות של ה-NBA הן No Babies Allowed (אין כניסה לתינוקות). הוא הועבר לשיקגו, וזו אפילו לא נתנה לו צ'אנס ושלחה אותו לדנבר בעבור פיצוחים ושתייה קלה. אמנם הילד (21) הוא עדיין אותו ילד, אבל עכשיו הוא מצא לעצמו קבוצה שפשוט צריכה נואשות את האיכויות שלו, ומכאן החיבור המושלם. הנאגטס צמאים כבר כמה עונות לשוטינג גארד שיפתח את ההגנות בעזרת קליעה מבחוץ, ועל הדרך גם יוריד את העומס מכרמלו אנתוני. והנה, משום מקום נחת עליהם סמית', שקולע 17 למשחק, כולל 3 שלשות בממוצע. וכשהוא לא מפציץ מאחורי הקשת הוא מנצל את האתלטיות המטורפת שלו כדי לסיים ליד הטבעת. ופתאום דנבר הפכה לקבוצת ההתקפה הטובה בליגה, ומלו מתפנה להילחם על תואר מלך הסלים.

בארבוסה טיפס מדרגה בעונה שעברה והפך לחלק אינטגרלי מהרוטציה של פיניקס, אבל כשבתחילת העונה אמר עליו מייק ד'אנטוני שהוא יכול להפוך לאולסטאר ב-NBA, הרבה גבות הורמו. אחרי חודש אחד של כדורסל, רובן כבר חזרו למצבן הטבעי. בארבוסה הקפיץ את ממוצע הנקודות שלו מ-13.1 ל-18.3 (וזה למרות פציעה שפגעה בביצועים שלו לאחרונה), הפך לסקורר יציב, וגם הצליח למלא את מקומו של סטיב נאש כשזה ישב בחוץ בגלל פציעה.

ד'אנטוני הביא את מרכוס בנקס בדיוק בשביל המטרה הזו, לאחר שטען שהבין שבארבוסה הוא פשוט לא פוינט גארד, עובדה שהיתה ברורה כבר לפני שנתיים, כשהסאנס הפסידו שישה משחקים ברציפות עם הברזילאי בחמישייה במקום הקנדי הפצוע. באחד ההפסדים הללו בארבוסה הצליח למסור 0 אסיסטים, נתון די מדהים בהתחשב בעובדה שמסביבו יש כל כך הרבה קלעים.

ובכן, מי צריך את בנקס כשהשוטינג גארד שלך מוסר 12 ו-11 אסיסטים בזמן שה-MVP פצוע? הוא התחיל את העונה בחמישייה, אבל חזר לספסל לאחר שבוריס דיאו לא הצליח להסתגל לתפקיד השחקן השישי, תפקיד בו בארבוסה יכול לפרוח בזכות הניצוץ שהוא מביא עמו. וכשנזכרים שיש לו יד קטלנית מהשלוש (2.2 שלשות למשחק ב-42 אחוזים), צעדי איילה ואתלטיות בלתי רגילה, מבינים שהבחור שלובש את אותו מספר על הגב כמו רונאלדיניו עוד יגיע מתישהו למשחק הכוכבים של הליגה.

מקומו של הסנטר הלטבי במדי הווריורס לא היה בטוח עם הגעתו של נלסון, אבל אחד מעוזרי המאמן, שעבד גם תחת המשטר הקודם של מייק מונטגומרי והושאר בתפקידו, סיפר לקואץ' הוותיק שביידרינס יודע לשחק. ואנדריס כבר הספיק להוכיח שהוא יודע גם יודע.

יש לו ידיים ארוכות וטובות, בעזרתן הוא מנצל את המשחק המהיר של הלוחמים, ותופס את המסירות גם בעזרת התנועה החכמה שלו לשטחים הפתוחים שנוצרים עם החדירות של בארון דייויס, אליס וג'ייסון ריצ'ארדסון. מכאן נולדות רוב ה-11.4 נקודות, נתון שנמצא בעלייה, אותן הוא קולע ב-65.1 אחוזים. חוש הריבאונדים שלו מאפשר לו לשאוב 9.9 למשחק, וגם כאן ניתן לצפות לעלייה ככל שהעונה תתקדם. מה שהופך אותו למושלם עבור גולדן סטייט, מעבר למה שצוין עד כה, הן 2.8 חסימות למשחק, שגם משפרות את משחק ההגנה הלוקה בחסר של הקבוצה, וגם מתניעות התקפות מתפרצות ונקודות קלות. אחד המשחקים הטובים ביותר שלו הגיעו דווקא מול דאנקן, עליו רשם 18 ו-15, פלוס 6 גגות, שלוש מהן עליו. מרשים, מרשים.