תקציר הסיבובים הבאים

ליגה העל סופסוף קיבלה צורה: ארבע קבוצות צמרת, מתוכן שלוש שיכולות להיאבק על האליפות; ארבע קבוצות מרכז טבלה (כולל מכבי חיפה), מתוכן שתיים ייאבקו על כרטיס לאירופה, וארבע קבוצות תחתית, מתוכן שלוש בסכנת ירידה ממשית. תודה לסיבוב הראשון המרתק, שעשה עבורנו סדר בבלגן. מותר עכשיו להביט לעבר שני הסיבובים הבאים ולבחון לאן הליגה הזאת הולכת בכל הגזרות.

תקציר הסיבוב הראשון:

כרס קטנטנה, עודפי שומן של שלוש אליפויות, נוצרה כדרך הטבע אצל האלופה שלנו. למרות הסטירות השבועיות שהם חוטפים בליגה, כוכביה עדיין עולים מדושנים לכר הדשא, וזקוקים לפיגור במשחק כדי למצוא את האתגר. כמו בשלהי הקדנציה הקודמת של פיל ג'קסון בלייקרס בה נהגו קובי ושאק להוריד את המגבת רק כאשר נכנסו למינוס 20, כמו שרוג'ר פדרר מפסיד לפעמים את המערכה הראשונה כדי למצוא את העניין בשתיים הבאות. הבעיה היא שבמכבי חיפה החדשה אין ספורטאים ברמה המנטלית של פדרר, ברייאנט ושאק. אין להם אפילו את עידן טל ומיכאל זנדברג.

גם ערבי חמישי הנוצצים באירופה סינוורו את כוכבי האלופה, שלא מצאו את הרעב המינמלי לערבי שבת, ראשון ושני. וכך, כוח ההרתעה הישן והטוב הלך ונעלם, וקבוצות יוצאות מאוכזבות מקרית אליעזר אם גם הן לא הפתיעו את האלופה.

מה חיפה צריכה לעשות בסיבובים הבאים:

ראשית, לחשוב איך לא מאבדים את הכרטיס המקנה השתתפות באחד מהמפעלים האירופיים, היעד ההגיוני עבור אלופה עם משבר מנטלי, שתמשיך לסבול מעליות וירידות. גם בעונה בה מכבי חיפה השתתפה בליגת האלופות כולם ציפו שהיא תשים את הרגל על הגז בליגה אחרי שהיא הודחה על ידי א.א.ק אתונה, אבל קרה לה בדיוק הדבר ההפוך: ירידת מתח.

עד עכשיו האלופה נוהגת באצילות מול המשבר שכולם מנסים להדביק לה. אם זה היה קורה בבית"ר של גאידמק, שני מאמנים היו כבר מפוטרים, חמישה שחקנים היו משוחררים ושאר ירקות (בחיפה מסתפקים ביריקות), מה שאומר שמכבי חיפה תמשיך להיות האלופה גם בסיום העונה בפרמטרים בהם באמת נבחן חוסנו של מועדון.

לכן, מכבי חיפה חייבת לחשוב מעתה אך ורק על העונה הבאה בליגה, לשים את יהבה על אירופה ולהמשיך להגיע למפעלי היבשת. במקביל, עליה להפוך את רפאלוב לאחד המנהיגים, להפסיק להתעלל בשלומי ארבייטמן ולתת לו לשחק במרכז הרחבה ולקדם את עדן בן בסט. רוני לוי חייב למצוא את הפשרה בין השיטה לשחקנים, ולא לכפות על חלק מהם סגנון משחק שלא מתאים להם. להפך.

השחקן היחיד שיש לשקול לשחרר בינואר הוא מסודי. בשלב הבא בגביע אופ"א אף אחד לא ירגיש כנראה בחסרונו, ואם לא יימצא מחליף ראוי אין מניעה לחכות עם השחרור לסוף העונה, אז למכבי חיפה יש דרך מילוט מהחוזה עם הקונגולזי.

בנוסף, לא יזיק בזמן הזה גם לבדוק אם רוברטו קולאוטי לא מיצה את עצמו במכבי חיפה. לראשי האלופה תמיד היה את החושים החדים לזהות דברים כאלה, כאשר רוסו ובאדיר שוחררו בזמן מהקבוצה. יכול להיות שקולאוטי הגיע גם הוא לנקודת הזאת?

איך זה יגמר?

מה שהיה הוא שיהיה. מכבי חיפה תמשיך להרשים באירופה ולזייף בליגה. הקרב על כרטיס לגביע אופ"א עשוי להיות קשה מאוד, וזו דווקא קרקע פורייה להצלחה בגביע המדינה, התואר שחסר לרוני לוי ברזומה. ייתכן שהעונה הוא יהיה זקוק לו לא רק בשביל הכבוד, אלא על מנת לחזור לאירופה.

תקציר הסיבוב הראשון:

המאמן הראשון כבר פוטר, מנהל הקבוצה הוותיק נזרק, הסקאוט הדומיננטי התפטר, הקהל האלים השתולל, מאמן הכושר של בני יהודה נחטף, המומחה לפיזיות מהעונה שעברה הוזעק, מאמן אשדוד פותה, יו"ר איגוד השופטים הוחתם, חלוץ חמישי הובא תוך כדי עונה ועוד היד נטויה. מינויים, פיטורים, משברים, כשבינואר אמורים להגיע אלינו מחו"ל הפרקים החדשים והמפתיעים בסדרה "ככה לא מרפאים מועדון שכונתי". אה, כן, ובית"ר הצליחה בסיבוב הראשון להגיע למקום הראשון ולמצוא מאמן ברמה גבוהה, אבל לעומת הדברים שנמנו לעיל מדובר בנתונים זניחים, שיכולים להפוך אצל מיסטר ארקדי לזמניים.

מה בית"ר צריכה לעשות בסיבובים הבאים:

בין אם יגיע חיזוק בינואר ובין אם לאו, למזלה בית"ר מצאה בחומר האנושי שלה את החוזק המנטלי להתמודד עם הקשיים בסיבוב הראשון וכמובן את הכישרון האישי, שנשפך ממנה כמעיין המתגבר. הפתרון להיעדר הדורסנות של בית"ר, למחסור בניצוץ שיבעיר את הקבוצה, נמצא על הספסל. קוראים לו אבירם ברוכיאן, והוא משחק בעמדה הבעייתית ביותר של בית"ר, עמדת הקשר המרכזי שיודע להכניס כדור חכם לחלוצים. עם כל כך הרבה שחקנים מנוסים מאחוריו ולפניו, ברוכיאן הצעיר ימצא את התמיכה לעמוד במשימה. הוא מוכשר יותר מעמרי אפק ואחרי הרבה שנים בבית"ר הגיע לנקודת ההבשלה ממנה אפשר רק להתנוון.

אם מזרחי ייתן לו צ'אנס אמיתי וימשיך להתבסס על ההרכב העכשווי בנוסף לברוכיאן, בית"ר תוכל להתחיל לדבר על מיצוי הפוטנציאל. בהקשר הזה, טוטו תמוז ראוי להיות החלוץ הראשון של הקבוצה ואין לקשור לו תיאוריות של ילד שעוד צריך להתפתח. ההתפתחות של תמוז מהירה יותר מהרגליים שלו.

איך זה יגמר?

אם ארקדי לא יגביר את הווליום במטרה לקדם עוד קצת את הקמפיין שלו למשרד ראש הממשלה, בית"ר תתמודד על האליפות עד המחזור האחרון, כנראה מול מכבי ת"א ומכבי פ"ת. 23 נקודות בכל אחד משני הסיבובים הבאים יספיקו בשביל אליפות.

תקציר הסיבוב הראשון:

בדרך כלל מכבי פ"ת צוברת את מרבית הנקודות שלה בסיבובים האחרונים, העונה היא התחילה את המירוץ שלה מוקדם מהרגיל ויש לה כבר מחצית מהנקודות שהיא לקחה בעונה הקודמת, 44. למה? כי העונה אין לה את אירופה על הראש.

מה הלוזונים צריכים לעשות בסיבובים הבאים:

מבחינה ארגונית, מכבי פ"ת היא המועדון מספר 2 בישראל. מחלקות הנוער והחשיבה המדעית, הרפואית והטקטית, הם כמעט ברמה של מכבי חיפה. הגוף הלוזוני ממשיך להתפתח ולגדול, ואיתו גם התפיסה העצמית והמנטלית. הלוזונים, שועלי רחוב, זיהו את ההזדמנות ההיסטורית שיש להם העונה לדלג מעמדת הקבוצה הסימפטית, שחוגגת בפליאה בכל פעם שהיא עולה לצמרת, לכזו שלוקחת אליפות. הם כבר מדברים על חיזוק בעמדת הקישור ההתקפי. בינגו בעמדה הזאת, כמו שקרה עם פטריק סופו בעונה שעברה, ויוסי מזרחי יכול להתחיל לדאוג.

איך זה ייגמר?

מכבי פ"ת תסיים כנראה ברביעיית הצמרת, אבל קשה לראות אותה מתמודדת באמת על האליפות, שלא לומר זוכה. כל הקבוצות בעבר שעשו את קפיצת המדרגה הזאת, התחילו קודם במאבק על התואר, שהסתיים במפח נפש. בית"ר לא היתה זוכה באליפות הראשונה שלה, אם היא לא היתה מתמודדת על התואר ב-1976, 1984 ו-1985. קרית שמונה לא היתה רואה את עצמה כראויה לליגת העל, אם היא לא היתה נופלת מדי עונה ברגעי האמת. מכבי פ"ת חסרה עדיין את חוכמת החיים שדרושה למאבק על התואר, את הניסיון והמסורת, כדי לזכות באליפות. אבל היא יכולה להתחיל את התהליך הזה העונה.

תקציר הסיבוב הראשון:

משקם הקבוצות הטוב בארץ, אלי כהן, הגיע למועדון המצורע ונתן לו צורה. ייצב שלד בריא ומאומן, זיהה את השחקנים שטרם לקו במנטליות החולנית שהתפשטה במועדון, בחר מספר שחקנים זרים לא רעים, וחשוב מכל, ידע להתבטל בפני אבי נמני ולא להילחם בו. כך נהג אלי כהן בעונת האליפות היחידה שלו בבית"ר עם אלי אוחנה, וקיבל ממספר 11 את אחת העונות הגדולות שלו, שבדיעבד הפכה גם לאחרונה. כהן הילל את אוחנה כאילו היה מאמן שעלה מהנוער, וזרע בו בערמומיות מחויבות להחזיר על כל הפריבילגיות שהוא העניק לו. איכשהו, כל הפרטים האלה מאוד דומים למה שקורה השנה במכבי ת"א, כולל הפרישה הצפויה של נמני.

מה מכבי ת"א צריכה לעשות בסיבובים הבאים:

נחזור לבית"ר של אלי כהן. אז, במהלך מבריק, החליף המאמן במהלך העונה את לאסלו צה באישטוון פישונט וזכה בתוך שנה וחצי באליפות. כהן צריך למצוא למכבי ת"א קשר אחורי וסקורר בקליבר של פישונט, ולהמשיך לתת לאבי נמני את המפתחות.

נמני, שחטא לא פעם בעסקנות וכוחנות, מריח את סוף הקריירה ולכבוד המאורע העצוב החליט להתעסק בדברים היותר כיפיים שיש במשחק הכדורגל. כמו אדם מבוגר, שהחליט ליהנות מהשנים שנותרו לו במקום להתאבל על מותו הצפוי. בראיון האחרון שלו בטלוויזיה נמני דחה כל ניסיון לשוחח איתו על הנושאים שמעבר להיותו שחקן, עצר בזמן את פסטיבל הפרישה שלו ואחרי שנים של שובע מקצועי מצא את האתגר המחודש והמחויבות הישנה למועדון (לא רק לאוהדים). אם נמני יתמיד בכך, הוא יכול לפרוש עם אליפות חמישית.

איך זה יגמר?

מאבקי צמרת, משחקי עונה, אבל מכבי ת"א של אלי כהן לא נראית מספיק בשלה לאליפות. רק אם הליגה תתמיד בחוסר היציבות שלה ובית"ר תחליט שוב להשתגע, לנמני יש סיכוי. הצהובים יוכלו להתנחם בחוסר הסדר שימשיך לשרור בהפועל ת"א: מריבות עם המאמן שלא מתחבר למועדון האליטיסטי, החלפת רוב הזרים, הזדקנות המנהיגים הקיימים (אבוקסיס, באדיר) ועומס אירופי שימשיך להעיק. בקיצור, מהפך בת"א, שעשוי להקרין בעתיד על ההצלחות של מכבי ת"א בליגה.

תקציר הסיבוב הראשון:

הרכש המפגיז שהגיע בקיץ (דוארטה וישראלביץ'), שליטש עוד יותר את ההתקפה החזקה ממילא שהיתה להפועל כפ"ס, ניפק מספר תוצאות לא רעות, אך טרם סחט את מלוא הפוטנציאל שגלום בסגל. בן לוז, יעוזה אבו בקרי, סמואל יבואה, ז'וזה דוארטה וגיז'רמו ישראלביץ' - אלו שמות של קבוצות צמרת.

אבל אוחנה וקוץ בו. כהרגלו בקודש, המאמן לא חיזק את ההגנה בקיץ, המשיך להמר על טלקר וחלפון המתכלים והרשה ליריבות שלו להניע כדור בחופשיות פרועה. כמו בבית"ר ובני יהודה. כהרגלו בקודש, אוחנה המשיך לקדש את האינדיווידואל על פני המכונה, ועם אינדיווידואלים כמו שיש לו זה מספיק ל-48 אחוזי הצלחה בסיבוב הראשון. אם זאת לא היתה הפועל כפ"ס מוכת התחתית, אפשר היה לקרוא לזה פספוס. בטח בליגה כזאת. בינתיים, אוחנה יבחן עוד חלוץ.

מה כפר סבא צריכה לעשות בסיבובים הבאים:

בשש השנים האחרונות בהן מכבי חיפה שלטה בליגה, נוצר חלל אליו לא מעט קבוצות קטנות יותר יכלו לחדור. מכבי פ"ת, ואחר כך אשדוד ובני יהודה, ניצלו עד תום את חולשת רוב המעצמות הגדולות וטיפסו מעלה מקצועית ואירגונית. גם העונה רוב הגדולות לא מונעות מעניי הליגה המוכשרים להתקרב לסיר הבשר, גם העונה ישנה חללים בהיררכיה אליהם יכולה אפילו לחדור קבוצה נוספת, שתסיר מעלה את תווית השורדת ותטעם מעט מהקצפת. מכבי נתניה, אפילו הפועל כפ"ס. בחיים צריך לדעת לנצל הזדמנויות, כשהן נקרות בדרכך.

מה שייחד את שלושת סיפורי ההצלחה האחרונים הוא שהמאמן עבד שם לאורך זמן (מזרחי, לוזון, שירזי), טווה מסגרת קבוצתית חזקה, טקטית, מאורגנת, מאוחדת. אלו דברים שאלי (טקטיקה שמקטיקה) אוחנה ממשיך להדחיק, נאמן לשיטתו, הדבקה בכוחו של הכישרון האישי של היחיד.

למרות שהטענות האלו נכתבו עבורו כבר עשרות פעמים, זה הזמן לחזור ולהתריע: ללא הגנה מתואמת, ללא התקפה מאורגנת, ללא מעבר מסודר מהגנה דרך הקישור להתקפה, ללא הנעת כדור חכמה, ללא מסגרת חזקה, המקריות לא תאיר פנים לאורך זמן למתכון אוחנה - כפ"ס. על הדרך לא יזיק גם לצרף מגן ובלם ברמה שיהיו חלק מהתלכיד לתווך ארוך, אבל רק אם יש כאלה בנמצא בשוק המצומצם של ינואר.

איך זה יגמר?

אוחנה יותר מדי גאוותן ופחות מדי פתוח לידע אחר, מכדי להשתנות. אפילו הסיכוי שגוטמן יתחבר לנתניה ואוהדיה גדול יותר. בכל מקרה, שתי הקבוצות נעות לכיוון מקומות 5-8 בסיום העונה. בהתחשב בסגל שלהן, זו תהיה אכזבה.

תקציר הסיבוב הראשון:

את סיפור תחילת העונה של בני יהודה חובה להבין כך: כמו אדם שמתעורר בהפתעה מוקדם בבוקר וכל היום מתהפך לו, כך בני יהודה חרגה מלוח הזמנים הקבוע שלה בשנים קודמות. היא היתה חייבת להעמיד קבוצה כבר למשחק מוקדם בגביע אופ"א ולתקן טעויות תוך כדי תנועה. גם למכבי פ"ת ואשדוד, לאחר שחגגו עלייה למפעל אירופי, הג'ט לג עשה רע בתחילת הליגה והן התייצבו בהמשך. זה לא אומר שניצן שירזי מיצה את עצמו בבני יהודה, כמו שגיא לוזון לא מיצה את עצמו בעונה שעברה במכבי פ"ת לאחר שהפסיד לסכנין וירד מתחת לקו האדום.

מה בני יהודה צריכה לעשות בסיבובים הבאים:

המבחן הגדול של בני יהודה המתחדשת הגיע: האם היא נסחפת אחרי התדמית הישנה מימי מלחמות הקיום, נכנעת לקללות האוהדים ולדרישה לערוף ראשים, או נצמדת גם בעת מצוקה לשפיות של ניצן שירזי וחזי מגן. איכות של מועדון נמדדת קודם כל בשעת משבר. נכון, בני יהודה, עם ההגנה הגרועה בליגה אחרי הפועל פ"ת, זקוקה דחוף לבלם (גם קשר שיוריד את הנטל מעובד נחוץ), אבל לפני כן היא נואשת למסגרת קבוצתית. לתלכיד הישן שחיפה בעבר על שחקנים פחות טובים מאלו שיש העונה בבני יהודה. כמו שניצן שירזי אמר, הפתרון של בני יהודה נמצא אצלה בבית.

איך זה יגמר:

בני יהודה תקום מהקרשים ותיאבק עם כפ"ס ונתניה על הזכות להימנות עם שש הראשונות בסיום העונה.

תקציר הסיבוב הראשון:

אף אחת משלוש המועמדות לירידה שסומנו בקיץ, מכבי הרצליה, הכח עמידר והפועל פ"ת, לא הצליחה למרוד לבסוף בגורלה. הרצליה, כצפוי, סבלה מהחפיפה הבעייתית שלה בין ההנהלה למאמן ומהסגל הרזה מדי של הקבוצה. הכח עמידר שילמה שכר לימוד על שהות ארוכה מדי בליגות הנמוכות והפועל פ"ת עדיין מחפשת מבין ההריסות שהותירו בעליה את הניצולים שיצילו את המולדת. במקרה של הפועל פ"ת הטבלה לא משקרת: היא הכי גרועה בליגה, הכי לא מנוסה בקרבות כאלה, הכי לא מחוברת, לעומת הכח והרצליה שרצות עם אותו מאמן כבר מספר שנים (להוציא חודשיים של עטר במקומו של דוד).

מה קבוצות התחתית צריכות לעשות בסיבובים הבאים:

למרות האמור לעיל, הפערים בין השלוש הם זניחים. כולן שוחות באותה ביצה וישארו לשחות בה עד הרגע האחרון. בעונה שעברה שתי האחרונות בתום הסיבוב הראשון, הפועל כפ"ס ובני סכנין, צברו 6 נקודות, דומה למה שנאגר בקופה של פ"ת (5 נקודות), הכח (7) והרצליה (9). איך שוברים את השיוויון, אתם שואלים? מה שעשה את ההבדל בעונה שעברה ויעשה את ההבדל גם העונה הוא שחקני החיזוק שיבחרו על ידי המאמנים סמוך לינואר. אלי טביב פתח את הכיס, ויעוזה אבו בקרי, סמואל יבואה ובן לוז, שלושה שחקנים של צמרת ליגת העל, הגיעו כדי להשאיר את כפ"ס בליגה (הודות, כמובן, לתעוזה של אוחנה). נצרת עילית, מנגד, הימרה על חריסטוב וינשבסקי והפסידה. זה כל הסיפור.

אפשר גם לקחת את זה צעד אחד קדימה: שלוש המועמדות לירידה זקוקות נואשות לחלוץ מרכזי, שיהפוך מדי פעם את הנאיביות שלהן לחוצפה, כך שהקבוצה שתשכיל בינואר למצוא את האיש המתאים ביותר למשימה היא זו שתקבל כנראה פטור מביקור בליגה הלאומית. אין דרך טובה יותר מחלוץ שעושה שער מכלום וגונב נקודות ליריבות, כדי להתגבר על קשיים מקצועיים. ממש כמו שקרה עם דוארטה בנצרת עילית. לפ"ת, הרצליה והכח אין זמן עכשיו להתעסק בסגנון משחק ובדרך, פשוט צריך למצוא את האדם המיומן שישים את הכדור ברשת.

איך זה יגמר:

להכח יש חסרון בעניין הזה מאחר שהיא אינה מתורגלת בהבאת זרים לליגת העל, במיוחד לא חמישה, אבל יש לה את הניהול הטוב ביותר מבין השלוש; להפועל פ"ת יש את המוניטין של לחמן בגילוי כישרונות מעבר לים, אבל בינתיים זה לא בא לידי ביטוי בסגל הקבוצה; למכבי הרצליה יש הנהלה חסכנית, אבל פרדי דוד, הטקטיקן הערמומי, כבר הפתיע לעתים בעבר עם רכש זר משובח. בסופו של דבר, שלושתן עניות ולא יוכלו לאתר בתקציב שלהן, גם לא באפריקה, זר שיקנה להם יתרון על האחרות. שזה לא מנבא טובות להפועל פ"ת.