למי אכפת שביופורד מוחלף

פעם החלפת זרים באמצע העונה במכבי תל אביב הייתה אירוע ממש משמח. משתי סיבות:

א. למכבי כמובן לא מפריע לטעות. קבוצה כל כך מצליחה בודאי שטועה לא מעט. אבל היא שונאת להודות באיזשהן טעויות. וטעות כזו, כשרענן כץ פחות או יותר אומר ”החתימו מסומם בלי לשאול אותי“ היא טעות משעשעת מאד למועדון שממומן באופן ניכר באגרת הטלוויזיה והרדיו ועדיין רודף אחרי פרס ישראל.

ב. הזרים המחליפים היו משעשעים. מכבי אלופת העולם בהחתמת זרים במועד, אבל באלתורים על הדרך יש לה חוש הומור לא מבוטל. כל מיני טיפוסים כמו דייויד אנקרם או ווינפרד קינג או תום צ‘יימברס ועוד שחקנים שהפכו את תל אביב למקום מעניין יותר בשעות שלפנות בוקר. ובעידן של 30 קבוצת NBA – ואחרי כמה שבועות של פציעות באמריקה – ציבור מחפשי העבודה כשחקני כדורסל מקצוענים הוא בהחלט ציבור עם פוטנציאל להצחיק.

אבל היום לא אכפת לי. כי ביורוליג אין לי ממש מושג מה קורה. כלומר יש טבלאות ומובילות וברור מיהן המועמדות לנצח. אבל עד היום בו לא ישדרו בישראל, למשל, משחק בין אולימפיאקוס לברצלונה סתם כי הוא מסקרן, המפעל הזה יישאר הפקה ולא ליגת ספורט אמיתית. עובדה, עד היום מעולם לא חשתי צורך לברר עם עצמי לטובת מי אני בעניין הזה. ומכיוון שהספורט בארץ דל והכדורסל ביורוליג יפה לעין, ממש לא אכפת לי שהעניין הזה ייגרר עוד ועוד, עד שפתאום רואים בטלוויזיה חב“דניקים בעיר מזרח אירופאית.

ובישראל זה כבר חמור יותר מלא מעניין. אם היו ממש מכריחים אותי לענות, הייתי אומר שאני מעדיף עוד אליפות של מכבי מאשר משהו שקשור לכסף של גאידמק.