השקט, או השקט שלפני הסערה?

משהו מוזר קורה להפועל פתח תקוה. כבר 11 מחזורים שהיא סוחבת על הגב את טבלת ליגת העל, ולמרות זאת היא ממשיכה ליהנות משקט כמעט אבסולוטי, כמוהו לא זכורים גם ברגעי האופוריה של המועדון. מי האמין שבמצב העגום שנוצר, רונן אלעד לא יתבקש להתייצב מיוזע מול המצלמות ולספר לצופים שהוא "מעניק גיבוי" לצוות המקצועי; שדני לוי לא יתראיין תחת כל עץ רענן וידרוש חיזוק; ושהאוהדים לא יקפצו על גדרות האורווה בדרישה לרענון מקצועי וחיזוק משמעותי. אפילו דיבורים קונקרטיים על פגישות ליליות והסכמות עקרוניות בין אלעד ליגיל מנוביץ' בעניין העברת הזכויות על הקבוצה לא מצליחים לנער, לפחות למראית עין, את המועדון הישנוני.

השאלה היחידה היא האם השקט נשמר כי כולם מאמינים שהקבוצה אוטוטו תתחבר, תנצח שניים-שלושה משחקים ותאיים על מעמדה של בני יהודה מעל לקו האדום, או שהם פשוט איבדו תקווה.

בשיחות אישיות עם חברים אלעד מפזר אופטימיות ומדבר על קבוצה בהתהוות שתלך ותשתפר, תשרוד בליגה ואפילו תתבסס בה. אבל אתמול הוא בעיקר היה עסוק בפגישות עסקיות ולא מצא זמן לספר על כך לקוראים. אחד הדברים שהוא כן הספיק לעשות היה להיפגש עם מנוביץ', שמעוניין כאמור להעביר לידיו את הקבוצה ולנהל אותה עד שייבחר נשיא מטעם האוהדים.

"המצב גרוע, אבל אין מה לבוא בטענות לצוות המקצועי או לשחקנים", מסביר מנוביץ'. "אני לא חושב שהשקט מגיע ממקום שבו מאמינים שיהיה טוב, אבל אני יודע שאני רוצה לעשות לקבוצה הזאת טוב. אני יכול להתחייב רק בעניין אחד: שאם אעביר לידי את הקבוצה, האיצטדיון יהיה מלא כבר במשחק הראשון".

אכן, קשה לומר שהשקט בפתח תקוה מגיע ממקום של אופטימיות. מתחת לאלעד ניצבים חברי העמותה דני לוי, ציון דלל, יוסי רוזנצוויג, אריק קרמר ומנדו בלילי. רובם כלל לא טורחים להגיע למשחקי הקבוצה, ולא ברור אפילו להם מה תפקידם. זו כנראה גם הסיבה לכך שלא ממש אכפת להם. "המצב אבוד", אומר בייאוש חבר העמותה בלילי. "עם חומר השחקנים שיש לנו אנחנו לא יכולים לשרוד גם בליגה הלאומית".

בלילי מקבל חיזוק מחבר העמותה רוזנצוויג: "המצב סופני", הוא אומר, "ככה לא נישאר בליגה, צריך חיזוק מאסיבי. במצב שיש היום לא נישאר בליגה".

וישנם גם הצוות המקצועי והשחקנים, שבעיקר מנסים להתרכז ולהאמין שזה רק עניין של זמן עד שהמצב ישתפר. "אפשר לצאת מהמצב הזה", טוען מנהל הקבוצה, עופר צברי. "אנחנו משחקים טוב, מגיעים למצבים, ובסוף נתחבר. החבר'ה הצעירים האלה צריכים להתחשל עוד קצת, ובסוף זה יבוא. צריך הרבה אומץ כדי לעשות את מה שאייל עושה בקבוצה. אני מאמין שנעמוד במטרה שלנו, שהיא להישאר בליגה, ואולי גם נוכל להתברג במרכז הטבלה".

אייל לחמן, שידע זמנים קשים בקבוצות תחתית כמו סכנין ועירוני ראשל"צ, מוקיר כל רגע של שקט, ובאותה נשימה מצהיר שהוא עומד בראש רשימת המאמינים בפרויקט שכבר זכה לכינוי "הילדים-של", גם אם לא יקבל חיזוק. "אני לא מתייחס לשקט, ומבחינתנו המלה לחץ לא קיימת ולא נמצאת ברפרטואר שלנו", הוא מסביר. "השחקנים שלי כבר הוכיחו שהמיקום שלהם בטבלה לא משפיע עליהם. הם עולים לכל משחק כשהם יודעים מה הם שווים, ולכן אני כל כך אופטימי".

מי שאופטימי לא פחות, הוא מוטי קקון, השחקן הוותיק בקבוצה. "טוב שיש שקט, כי זה נותן לנו מוטיווציה לשחק טוב יותר. כרגע אנחנו סובלים מחוסר מזל, זה לא שאנחנו מקבלים בראש. להיפך, אנחנו יותר טובים מהיריבות שלנו ומפסידים בדקות האחרונות. אני מקווה שזו רק תקופה, ואני בטוח שלא נרד".

גם גברי לוי הבלתי נלאה, נציג הפועל פתח תקוה בהתאחדות, מאמין בקבוצה אבל משדר פסימיות לטווח הארוך יותר. "המאמן והשחקנים לא אשמים, ומי שצריך לתת את הדעת זו ההנהלה", הוא אומר. "הקבוצה חייבת להתחזק כדי לשרוד בליגה, אבל זה לא הכל. אני מאמין שלחמן ישאיר אותם השנה בליגה. אבל מה יהיה בשנה הבאה? שוב נחזור למצב הזה? כמו שזה עכשיו זה לא לכאן ולא לכאן".

ומה קורה אצל האוהדים, אתם שואלים? הם מתחלקים לשתי קבוצות. הראשונה מאמינה בקבוצה ובעבודה שנעשית שם; האחרת מחפשת בעיקר את הראש של מאיר שמיר. "אני מאוד אופטימי", אומר האוהד גיבלי פאר, "אני מאמין באייל ובאלעד. מדובר בשני אנשים שהגיעו במקום הנכון ובזמן הנכון, ולדעתי בלי אייל הקבוצה היתה מתפרקת. אנחנו נותנים שקט כי אנחנו מרגישים שמשהו נבנה כאן וחושבים שהשקט יעזור".

אלא שכאמור, לא לכל האוהדים יש את אותה מידה של סבלנות. "הבנאדם היחיד שאשם במצב הוא מאיר שמיר", אומרת עדי בלגורי, "כל עוד שמיר כאן, לא נוכל להצליח ולא נישאר בליגה. אנחנו לא משלימים עם ההתרסקות ונמשיך לעודד את הקבוצה, אבל במקביל נמשיך במחאה שלנו נגד האיש".

ומי שמסכם היטב את המצב הוא האוהד תומר כהן. "השקט שנוצר הוא המשך של כל האדישות שיש במועדון, והוא מסמל בעיקר אי-עשייה", הוא אומר. "האנשים שבנו את הקבוצה הזאת לא עשו כלום בשביל שהיא תצליח, ואולי הם בכלל לא רצו שהיא תצליח".