מזל שהיה את ההיכל

מסביב ייהום הסער, כל הליגה דרמה אחת גדולה, ורק ביד אליהו כמו מאומה לא קרה - משחקי הליגה של מכבי היו ונשארו ההצגה הכי משעממת בעיר. למכבי, אגב, אין הרבה קשר לזה: למעט דקות של הגנה טובה ברבע השלישי, הקבוצה של ספאחיה לא עשתה אתמול דבר כדי להפוך את המשחק נגד נהריה לקל. זו היתה נהריה שהרימה ידיים - ממש כמו במיתוס על הפועל ירושלים - כבר באיזור הצ'ק פוסט.

אריאל בית הלחמי הסביר את האנמיות המדכדכת של הקבוצה שלו בגילם הצעיר של כמה מהשחקנים - כמו הזרים גילכריסט ומנדז - שלא הגיעו מוכנים מנטלית למשחק ביד אליהו.

הגרלת הגביע סידרה לנהריה עוד ביקור בהיכל כבר בחודש הבא, הזדמנות טובה להוכיח את התזה של המאמן. בינתיים נהריה יכולה רק להצטער: כמו שמכבי נראית, משחק סביר של האורחת (לא גדול, סביר) היה מספיק לה אתמול כדי לחזור הביתה עם ניצחון.

מאמנים אוהבים לומר שסדר המשחקים שנקבע בהגרלה לא ממש חשוב - ממילא משחקים בסוף עם כולם. ובכל זאת, נוון ספאחיה זכה בהרבה שקט בזכות העובדה שהחלק הראשון של העונה של מכבי התרחש בעיקר ביד אליהו. ארבעה מששת המשחקים הראשונים ביורוליג היו ביתיים, ובסיבוב הראשון בליגה מכבי אירחה את כל הקבוצות שיש להן פוטנציאל להביך אותה בחוץ: ירושלים, בני השרון ונהריה. בסיבוב השני, כמו שזה נראה כרגע, יהיה שמח.

התלות של מכבי בניקולה וויצ'יץ' חסרת תקדים. וויל ביינום מראה מדי פעם ניצוצות של קליעה מבחוץ, אבל בכל הנוגע לניהול המשחק הוא לא קיים במקרה הטוב או מזיק ומאבד במקרה הנפוץ יותר. וויצ'יץ' הוא הציר האמיתי של התקפת מכבי. הוא בלתי עציר באחד-על-אחד, וברגע שמביאים עליו עזרה הוא מוצא את השחקן הפנוי לקרש-סל. אם מוציאים אותו מהמשוואה, מכבי נשארת כמעט בלי שום יתרון משמעותי מול קבוצה כמו נהריה: זרים אין לה, ואת הלפרין ולימונד אנחנו מכירים מספיק טוב מנבחרות העתודה כדי לדעת שהפערים ביניהם הם לא בנוק-אאוט. במכבי נשמעים בזמן האחרון קולות המטילים ספק בצורך להביא מחליפים לביופורד ופיליקס. ריבוי משחקי הבית נגד יריבות בינוניות והלומות טיסות איפשר לאשלייה הזאת להתפתח; קשה להאמין שהיא תחזיק מעמד גם אחרי המשחק באתונה ביום חמישי.