רק לפני ארבעה שבועות היה מירקו סלומקה מועמד ודאי להדחה. הפסד מביך בעשרה שחקנים לקלן מהליגה השנייה סיים את דרכה של שאלקה 04 בגביע הגרמני, שבועיים לאחר שהודחה מגביע אופ"א. סופו נראה קרוב, אבל שוב מתברר עד כמה שסבלנות בכדורגל יכולה לנפק תוצאות.
השנה, לשם שינוי, החליטו בשאלקה להצהיר על כוונות מראש. בראשן: אליפות. לצורך זה יצר המועדון את הסגל היקר, יש האומרים הטוב, בתולדותיו. חליל אלטינטופ ופטר לוונקרנדס התווספו לחוליית ההתקפה שכללה כבר את קווין קוראני, ג'ראלד אסאמואה וסורן לארסן.
לרשות סלומקה עומד הסגל שהוא רצה. שחקנים שמסוגלים לקצב משחק רצחני, ליציאה מהירה להתקפה של נגיעה אחת בכדור, עם דיוק ויכולת הבקעה. ואז התחילו הגמגומים. שחקנים התמרמרו על ההרכב, אחרים הלשינו למאמן, מישהו העביר את הסיפור לתקשורת. תוהו ובוהו. התברר שהשחקנים מתחלקים לקבוצות פנימיות: "קשר הסמבה" של הברזילאים (לשאלקה יש שלושה) פלוס נספחים, מול הגרמנים. המנהיגים של הקבוצות הבעייתיות - השוער ועד לשנה האחרונה גם הקפטן, פרנק רוסט, והקפטן הנוכחי, מרסלו בורדון, לא מדברים זה עם זה.
הניצחון על הטוענת לכתר מברמן נשכח, והקבוצה החלה להידרדר. גם הרווחה הפיננסית שהגיעה עם הצטרפות גאזפרום, ענקית הגז מרוסיה, עם מאה מיליון יורו כדמי כיס לא עזרה. המועדון התלקח.
למרות הסימפטיה לרודי אסאואר, המנג'ר הוותיק שהציל את המועדון מפשיטת רגל, הוא הועף כשהתברר שעמד מאחורי הדלפות לעיתונות. הרוחות בגלזנקירשן סערו. המועדון הוא נושא השיחה המרכזי עבור מאות אלפי אוהדים בעיר וסביבותיה שחיים את המתרחש בו באופן אינטנסיבי. מדובר באנשים שאוכלים בכלים של שאלקה, ישנים בכלי מיטה של שאלקה והריצוף שלהם בבית הוא כחול-לבן.
אלו אוהדים שקוראים כל מלה שנכתבת על הקבוצה, והעיתונים אוהבים לכתוב על הקבוצה, לחמם נושאים מהעבר כשאין חדשות ובעיקר למצוא סקופים. שאלקה בדיוק סיימה בתיקו מול באיירן, ניצבת במקום השלישי - מרחק ניצחון מברמן - וחסרת בעיות כספיות, ובתקשורת מדברים על כישלון והחלפת המאמן. אבל אנדריאס מולר סירב להיכנע.
בלי הכוכבים
המנג'ר החדש עדיין לומד מטעויות, אבל יודע מה נכון לעשות. אוסף השחקנים שעזר להביא אולי מתקשה להשתלב חברתית, אבל הוא דורש ממקצוענים שיעשו את העבודה כהלכה, הסביר. מולר נעמד מאחורי סלומקה, ולאט לאט שככה הסערה. השחקנים, מצדם, תלו את האשמה בתקשורת והחליטו על חרם כללי.
מאז ניצחה שאלקה בארבעה משחקים רצופים והיא ניצבת כבר שבועיים בראשות הטבלה. השחקנים עדיין מסרבים להתראיין, מה שמציב את סלומקה בעמדה מביכה: לפי חוזהו הוא חייב לענות לתקשורת, ולכן מייצג גם את השחקנים, אפילו אם הם פועלים נגדו. וזה קרה. סלומקה החליף את רוסט בשוער נבחרת הנוער, מנואל נוייר, ואחרי שער רצו השחקנים לחבק את השוער המסופסל והתעלמו מהמאמן.
אבל סלומקה ומילר לא מתרגשים. הם גם לא התרגשו מפציעות של שחקני הציר המרכזי של הקבוצה. בורדון, הקשר האחורי פביאן ארנסט והכוכב לינקולן לא שיחקו כלל בניצחונות האחרונים. סלומקה דווקא מרוצה: "יש לי עומק, אופציות טקטיות ואפשרויות השפעה על המשחק. אנחנו יכולים להחליף מערכים. זה נחוץ לקבוצת צמרת".
כך, לראשונה מאז אובדן האליפות בדקה האחרונה ב-2001, שאלקה הובילה בשבועיים האחרונים את הטבלה. עם סגל צעיר, שכולל שישה שחקנים שצמחו במועדון או בעיר. זה כמובן אומר הרבה על הרמה החלשה של הבונדסליגה העונה, אבל את שאלקה זה לא מעניין. הם שוב מזכירים את המלה האסורה: אליפות.