דרך דמעה שקופה

1. אם ישחק עם קלפיו היטב, בשלד הנוכחי שלו ועם שני זרים חדשים, ספאחיה יוכל להפוך את מה שמסתמנת כעונת בלאי לעונת הזדמנות. יש לו שני מקומות פתוחים לגמרי בסגל, פריווילגיה שהרבה מאמנים היו מבקשים. הדקות לששון, גרין, אליהו חייבות להיתפש כהכנת השמיכה לימים הקרים. אבל הפעם לספאחיה, או מי שזה לא יהיה שבוחר את הזרים במכבי, אסור ליפול.

במעשיו, ספאחיה אומר לפיליקס וביופורד לסור לדלפק ביקורת הדרכונים הקרוב לביתם. אפשר להבין אותו. האינסטינקט הבסיסי הוא להתייחס לפיליקס ברגישות יתר, כמו היה נער מקהלה תמים שלא מודע לכך שהוא אמור להיעלב מפירורי הדקות שהוא מקבל. חדי העין ודאי הבחינו בניצוצות אצלו, שיותר מכל השאירו את הרושם שהוא שילוב של ספנסר דאנקלי וספנסר טרייסי. האינטנסיוויות הלא-ממוקדת שלו תסתיים ללא ספק, בעוד כמה שנים, במ.כ. שומקום. הוא גם לא ישכח להגיד תודה, בבקשה, סליחה. רודני ביופורד לעומת זאת, דוגמה מהלכת על שתיים של שמחת חיים, מפגין קומבינציות מופלאות וסגנון אישי מפותח בהנחת מגבת על הראש.

2. לובליאנה, לעומת זאת, התנחלה אתמול בלבבותיהם של שני סוגי אנשים: חובבי האנדרדוג, וכל מי שנתקע אי פעם בטרמינל, סחוט מעייפות, עומד לחנוק מוכרת בדיוטי פרי, בדרך מאיפשהו ללאנשהו. וזה מעבר לנחיתות הבסיסית של הסגל שלהם מול החבורה הלא-מבריקה של ספאחיה, עם סגנון משחק שמקדש זריקות לשלוש כי אין לו שום כלי התקפי אחר, עם בעיות פיננסיות שמתסכלות כל עובד באשר הוא.

האמפתיה זרמה בעיקר הודות לתחושה שהגוף חש פיסית את עייפות הסלובנים, לנוכח חבורה שב-48 השעות האחרונות ראתה עשרות מטוסים ממריאים דרך דמעה שקופה, עד שניתן סוף סוף האות להכניס אותם ארצה. ואחר כך הם עוד צריכים להתמודד עם ניקולה וויצ'יץ'.

3. הפרנואידים שבין האוהדים פחדו מההתעקשות על טריפל-דאבל לוויצ'יץ'. זה יכול להיגמר בפציעה מיותרת. זה נראה כפוי, לא טבעי, בכוח. בכל מקרה, וויצ'יץ' הוא הפנים שמוטבעות כרגע על השטר של מכבי. לטוב, לרע וללא נורא. ומי שמצקצק בלשונו שילך לאכול סושי בתאי הצפייה הפרטיים.