למה סגרו את ערוץ הטלוויזיה של בית"ר?

ביום חמישי בבוקר התכנס צוות ההפקה של ערוץ בית"ר TV לישיבת הבוקר הרגילה שלו. על השולחן הונחו הצעות חדשות לשיפור הערוץ, קרי, הרחבת רצועת הנוער, תוכניות אירוח, העמדת ניידות שידור חיות ועוד רעיונות כאלה ואחרים. רבע שעה אחרי הגיע טלפון שהודיע: "עזבו הכל, אין יותר ערוץ". הנוכחים בחדר היו המומים ולא ממש הבינו. עוד טלפון אחד לבירור הנושא והכל כבר היה סגור. מקפלים את הציוד והולכים הביתה. כתב השטח של הקבוצה, שנכח בבית וגן, קיבל טלפון מהמפיק שאמר לו, "תסיים את העבודה שלך להיום, זהו יום השידורים האחרון".

ב-31.08.06 קרה דבר בישראל: נפתח ערוץ הטלוויזיה הראשון מסוגו. ערוץ של קבוצה, חזונו של איש אחד, ארקדי גאידמק. יום השידורים הראשון סומן כחגיגה, ואף שמתכונת השידורים היתה מצומצמת (ארבע שעות יומיות), לכולם היה ברור שזו רק ההתחלה. אז זהו, שלא. אחרי שלושה חודשים של עשייה זה נגמר ביום בהיר אחד: יום חמישי, 11.46 על השעון, נסגר הערוץ. הסיבה? לא בדיוק ברורה. גם היום, שבוע אחרי, אנשים בערוץ לא מבינים מה גרם למיליארדר לקום בבוקר ולהחליט שדי. השקעה אסטרונומית של כמה מאות אלפי שקלים בחודש, 25 עובדים בעלי חוזה שנשלחו הביתה - ופתאום זה נגמר. אז מה היה שם בעצם ומה הסיבה האמיתית לסגירתו של הערוץ? ובכלל, האם זה הזמן של כל מי שאוהב את בית"ר לחשוש שמא בעוד כמה זמן יקום גאידמק ויגיד, "זהו, נגמר לי גם מבית"ר"?

הרבה מאוד מבוכה היתה בשבוע שעבר במסדרונות הערוץ של בית"ר. ביום ההחלטה לא היה אדם אחד שידע מדוע נפלה ההחלטה השרירותית הזו לסגור את הערוץ. מצלם הפרילנס הזניח ביותר ועד למנהלי הערוץ וצוות ההפקה, בר הפקות בראשותם של אליעזר לחנה ואריאל משעל, אף אחד עד היום לא יכול לתת תשובה ברורה ולהסביר מדוע זה קרה. ההודעה הרשמית שיצאה אמרה שבשל מחלוקות כספיות עם ערוץ טבע הדברים החליט הטייקון לסגור את הערוץ כי הוא הרגיש שמנסים לסחוט אותו.

גידי מרינובסקי, אחד האנשים הכי קרובים לגאידמק, שניהל את הערוץ, מסביר: "בתחילת השבוע שעבר קיבלנו מכתב מעורך דין שאמר כי ערוץ טבע הדברים דורש מאיתנו 30 אלף דולר לחודש להמשך השידורים. כולנו, כולל ארקדי, הבנו שמנסים לסחוט אותנו, וכי אין בכוונתנו להיכנע לסחיטה. במכתב נאמר כי אם לא נעמוד בדרישה, שהיתה מנוגדת להסכמים הקודמים, לא נוכל לשדר יותר. בעקבות המכתב הזה החלטנו לסגור את הערוץ. במקביל החלטנו לתבוע את ערוץ טבע הדברים על הפרת החוזה".

את אותה תשובה בדיוק קיבלו גם עובדי הערוץ, אך ל"ספורט כל העיר" נודע שבאותו יום חמישי שבו נסגר הערוץ אמורה היתה בית"ר לקבל ממועצת הכבלים והלוויין את האישור לעבור לערוץ משלה, ערוץ 58 בכבלים. רק מה? בעקבות ההחלטה לסגור את הערוץ, לא הוגשה הבקשה למועצת הכבלים. אחד מבכירי הערוץ מודה ואומר, "אכן היתה בקשת סחיטה מערוץ טבע הדברים, אבל זה לא משנה את העובדה שכולנו ידענו שביום ראשון אנחנו מתחילים את העבודה בערוץ החדש, ובמתכונת שידורים מורחבת. אני אומר כאן באופן נחרץ: אם היו אומרים לנו שיש אישור להגיש את הבקשה, תוך שעה היה לנו ערוץ. אני לא יודע למה ארקדי החליט אחרת".

ולא רק אותו בכיר מספר לנו על אותה בקשה, שכבר היתה מוכנה להגשה, אבל נגנזה ברגע האחרון. גם אנשים מתוך מועצת הכבלים והלוויין מאשרים שבית"ר אכן היתה מקבלת את האישור המיוחל. בכיר במועצה: "ביום חמישי התקיים דיון, והסיבה שנושא הערוץ של בית"ר לא עלה היא שהם לא הגישו את הבקשה. אם הבקשה אכן היתה מגיעה אלינו והיתה עולה לדיון, לבית"ר אכן היתה מאושרת הפעלת הערוץ. בניגוד לצ'רלטון, שלא יכולנו לתת להם ערוץ, הנימוקים של בית"ר היו משכנעים".

נשמע משכנע? האמת שכן. אז הכדור חוזר שוב למיליארדר. וליתר דיוק, לאיש אמונו מרינובסקי: "אנחנו מנהלים עכשיו תביעה משפטית נגד ערוץ טבע הדברים ולכן לא רצינו להגיש את הבקשה".

מה הקשר? נכון, לא הייתם אמורים להיכנע לסחיטה, הרי הייתם יכולים לקבל ערוץ חדש?

"זה לא כך. ברגע שאנחנו נכנסים למצב של תביעה משפטית נגד טבע הדברים, העדפנו לא לבקש ממועצת הכבלים את הערוץ".

הרבה מאוד כסף הושקע בערוץ בית"ר, בניגוד להרבה ערוצים מקומיים ושידורים של ערוצי קהילה. גאידמק, כמו גאידמק, החליט ללכת בגדול. הוא שכר את שירותיו של משרד ההפקות בר הפקות, שהופקד על הקמת הערוץ. חודש בלבד לקח להם להעמיד צוות איכותי ומרשים, צוות שעזב כמעט את כל עיסוקיו רק כדי להגשים את החלום של ליצור ערוץ טלוויזיה של קבוצה אחת, ערוץ מושקע ביותר, ממש כמו באירופה.

שימו לב לחלק קטן של רשימת העובדים: אליעזר לחנה, שוויתר על תוכנית הרדיו היומית שלו, נקרא לדגל והחליט להקים את הערוץ; נועם שניידר, מי שהקים את ערוץ הספורט וניהל אותו לא מעט שנים, עזב כמה עסקים כדי להיות העורך הראשי של הערוץ; ירון מיכאלי, שדרן ותיק בערוץ הספורט, עזב למען הערוץ את הדוברות באיגוד הכדורסל, והחליט שהוא עובר לבית"ר TV; דנה דגן, אחת המפיקות הטובות ביותר בתחום, שעבדה בחדשות ערוץ 2 ו-10 והקימה את NRG, החליטה גם היא להצטרף; אפילו אחד משלנו, אושרי דודאי, לשעבר כתב "כל העיר", עזב את רדיו ירושלים ושתי משרות שונות כדי לקחת חלק באהבתו לקבוצה, והפך להיות כתב השטח של הערוץ.

האנשים האלה ועוד רבים וטובים מהם נשלחו ביום חמישי הביתה, בלי שום הסכם על פיצוי, ועם ניפוץ חלום גדול שהיה להם, אך כל מה שמעניין אותם זה לא ממש הכסף או סגירתו של הערוץ הפרטי של גאידמק. לכולם יש מכנה משותף: הם פשוט רוצים לדעת למה. מיכאלי: "אני לא כועס על ארקדי גאידמק. אני מכבד את האיש, וזכותו לעשות עם כספו מה שהוא רק רוצה. אני רק רוצה להבין למה. אני יודע שבפעם הבאה שאני אפגוש אותו אני פשוט אשאל אותו, כי אני יודע שזה לא יניח לי. אני את הידיעה על סגירת הערוץ יכול להמשיל לך לזה שמישהו חוטף התקף לב, הדבר הכי פתאומי בעולם".

אתה חושב שהוא יכול לשנות את הדעה שלו?

"אני לא מצפה. מהמעט שאני מכיר אותו, כשהוא מחליט אז הוא מחליט. ליוויתי אותו לא מעט, ואני לא ממש יודע אם הוא מודע לעובדה שהוא שלח 25 אנשים עם משפחות הביתה. אני לא יודע אם הוא לקח את זה בחשבון. הדבר היחידי אני רוצה להבין זה למה - ולא רק אני".

כדבריו של מיכאלי, הוא באמת לא לבד ברצון לקבל את התשובה. הוא, שהגיע לערוץ הרבה בגלל אהבתו לטלוויזיה, כבר קיבל השבוע שתי הצעות לחזור לתחום. בניגוד אליו, ישנם אנשים שייקח להם קצת יותר זמן. ועוד יותר מזה, יש כאלה שאפילו לא הספיקו לחתום על חוזה העסקה. "הגעתי לערוץ במטרה להתקדם בעבודה שלי ולעשות טלוויזיה", סיפר השבוע דודאי. "ויתרתי על הרבה דברים, ועכשיו אני אובד עצות. עד עכשיו אני לא מבין מה קרה, אני רק יודע שיש לי שני ילדים בבית, ואם אשתי לא היתה תומכת בי נפשית, לא הייתי במצב טוב".

למה לא חתמת על חוזה?

"באותו רגע זה היה נשמע הדבר הכי פחות חשוב. רציתי לעשות את זה עם הרבה אהבה, אולי הייתי תמים. בשיחה שהיתה לי בעל פה הייתי מרוצה, ומפה הכל הלך חלק - עד יום חמישי".

מי שהכי נפגע מאד מכל נושא סגירת הערוץ הם בר הפקות, שעזבו לא מעט כדי לנהל את הערוץ. גם ללחנה ולמשעל אין ממש תשובות, וכמו שאר החברים במערכת, הם ישמחו לקבל אותה. בינתיים הם מבקשים להדגיש שבתור משלמי המשכורות הם לא חייבים שקל לאף אחד, וסגרו את הערוץ בהבטחה שכל אחד יקבל מה שמגיע לו. לחנה: "אנחנו ניהלנו את הערוץ עם תקציב שהוגש מראש. חשוב לי שיידעו שלא אנחנו ולא ארקדי גאידמק חייבים לאף אחד כסף. אני יודע לאיזה מצב אנשים נכנסו, אבל כולנו נמצאים במצב הזה".

אם זה עוזר למישהו מעובדי הערוץ, פיצויים הם יקבלו. כך לפחות הבטיח מרינובסקי ל"ספורט כל העיר": "ארקדי גאידמק מעולם לא השאיר את העובדים שלו ללא פיצוי על עבודתם. אנחנו ננהל ישיבה מסודרת וכל אחד על פי חוזהו יקבל את הפיצוי. גם מי שלא חתם על חוזה לא יישאר בלי כלום. אנחנו נדאג לסיים את זה יפה".

עובדים מתוסכלים שלא מבינים יש. גם הבטחה לפיצויים קיימת. עכשיו נותר לנסות להבין מה בדיוק הביא לסגירת הערוץ של בית"ר. תשובה חד משמעית אין. מקורבי הטייקון ממשיכים לעמוד על שלהם ולטעון כי הדרישה לתשלום מערוץ טבע הדברים היא הסיבה המרכזית, אבל לכמה מהעובדים שפוטרו יש סברה אחרת. הם קושרים את סגירת ערוץ הטלוויזיה לאישור שקיבל גאידמק לפתוח תחנת רדיו משל עצמו (99FM), שם הוא יוכל להיות בקשר רציף עם תומכיו ולדבר על כל נושא שיחפוץ, ולא רק על בית"ר.

לטענת אותם עובדים יש גם הסבר. לטענתם, כשהם פנו ושאלו מה יהיה איתם, הם קיבלו תשובה שהם יוכלו לעבוד ברדיו שיוקם ממש או טו טו. מה שגאידמק לא הבין הוא זה שלעורך וידיאו למשל אין ממש מה לעשות בתחנת רדיו. "אנחנו לא יודעים אם זו הסיבה האמיתית", אומר אחד מבכירי הערוץ, "אבל אין ספק שיש קשר ישיר לזה. ערוץ בית"ר אמנם ליווה את ארקדי בכמה פגישות ואירועים שלו שלא קשורים לכדורגל, אבל לא הכל שודר, ופה תהיה לו אפשרות לדבר על מה שמעסיק אותו הכי הרבה בימים אלה, הפוליטיקה".

כשפנינו לקבל תגובה ממרינובסקי, הוא לא היה בטוח, וענה: "לא נראה לי שזו הסיבה. ערוץ בית"ר היה הבייבי של ארקדי ועדיין לא נאמרה המילה האחרונה בנושא. אנחנו מחוייבים משפטית לסיים קודם את המאבק המשפטי שיחל ביום ראשון מול ערוץ טבע דברים ולאחר מכן נחשוב על ההמשך".

לפני שנתיים פרץ גאידמק לתודעה הישראלית בקול תרועה. מדובר על אדם שתורם מיליונים, ולמרות שכבר דובר הרבה על תרומתו, אי אפשר להתעלם ממנה ואסור לשכוח אותה לעולם, אבל בד בבד נשאלת השאלה מה קורה לכל המקומות שהוא עוזר להם אחרי שהוא הולך, ואם עתידה של בית"ר נמצא בסכנה. גאידמק, כאמור, נחת עלינו לפני שנתיים, ובחר דווקא בירושלים כמוקד עיקרי לתרומה לקהילה. זה התחיל עם קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. לאחר ששככו כל הדיבורים, הוא נפגש עם מאיר פניג'ל והאחים לוי. על הפרק עמד רכישת אחוזים גם מבית"ר. הפגישה הזו הסתיימה בהודעה דרמטית שגאידמק רכש את בית"ר. משהו גדול יותר, נוצץ יותר, והכי חשוב, מתוקשר יותר. באותם ימים הטייקון הפך להיות יקיר ירושלים ממש (מישהו שכח את הנסיעה המשותפת עם ראש העירייה ביום ירושלים?).

בדיוק לפני חודש הוא החליט (שוב) שהכדורסל לא ממש משרת את האינטרס שלו, ובאופן חד צדדי (ואחרי שלטענתו דני קליין עלה לו על העצבים) הוא החליט שהוא לא מעביר להם יותר כסף. הסיפור בין הפועל ירושלים למיליארדר עדיין לא הסתיים, אבל ברור שאם הכל היה עובר בשקט ואף אחד לא היה לוחץ עליו, הוא היה מפסיק את העזרה לקבוצה. אחד החזונות של ארקדי בחודשים האחרונים היה לקנות ערוץ טלוויזיה או רדיו. הוא ניסה להיכנס כשותף בערוץ 10, וכשזה לא צלח עלה הרעיון להקים את ערוץ בית"ר TV. במקביל ניהל גאידמק מגעים לרכישת תחנת הרדיו 99.00FM. בינתיים הערוץ הבית"רי עלה לאוויר וקיבל חשיפה גדולה.

ושוב חזר הניגון, רק שהפעם זה קרה עם בית"ר. פתאום, וללא כל אזהרה, הוא החליט שהוא סוגר את ערוץ הטלוויזיה. דפוס ההתנהגות הזה של גאידמק אינו פסול, היות שמדובר בכספים אישיים שלו שהוא משקיע, וזכותו לעשות כל מה שהוא חפץ בו. הבעיה היחידה היא שבניגוד להפועל ירושלים כדורסל, שנמצאת בבעלות של העמותה, וערוץ בית"ר, ששלח הביתה "רק" 25 אנשים, קבוצת כדורגל זה סיפור אחר לגמרי. בבית"ר אומרים כי הם לא חוששים בכלל וכי הקבוצה לא בסכנה. מאין הנחרצות? אולי מהעובדה שגאדימק זקוק לבית"ר לא פחות ממש שהיא זקוקה לו. אחד מהבכירים בבית"ר אמר לנו השבוע: "אחד הדברים המוצלחים שעשה ארקדי זה לקנות את בית"ר, והוא יודע את זה. הקבוצה מאוד חשובה לו, ובמיוחד האוהדים שלה, ולכן אף אחד לא מעלה בדעתו שהוא יכול לעזוב. אנחנו אפילו לא מדברים על זה. בית"ר נתנה לארקדי את התנופה הגדולה ביותר שלו, והוא יודע שהיא הקלף המנצח שלו אם ירצה ויחליט בסופו של דבר להיבחר לכנסת".

החבר'ה בבית"ר אופטימיים מאוד, אולי יותר מדי, כי השאלה שנשאלת היא אם אדם כמו גאידמק לא יכול לקום יום אחד ולהחליט, "זהו, נגמר לי מבית"ר, תסגרו אותה".

ולא, אף אחד לא ירים גבה אם חלילה זה יקרה, כולם הרי יודעים יבינו שהמיליארדר קם על הצד שבו הוא מוכר ולא קונה, ממש כמו שהוא אומר כששואלים אותו כמה הוא שווה באמת: "תלוי אם אני רוצה למכור או שרוצים לקנות".