התסכול אוכל את יצחקי

עם שריקת הסיום והניצחון המיוחל על הפועל פתח תקווה בטדי, ברק יצחקי נעמד ליד חדרי ההלבשה והחל מחלק צ'פחות לחבריו. "כל הכבוד, שיחקתם אותה", הוא אומר לכל אחד מהחברים, מהראשון ועד האחרון. הוא מחייך, מנסה להראות שהכל בסדר, אבל עמוק בפנים הוא מרוסק לגמרי. הוא פשוט לא מבין למה המזל בוגד בו כל כך. כבר יותר מחודש שהשפיץ לא רואה דשא, ולא בגלל יכולת מקצועית לא טובה, אלא בגלל פציעות חוזרות שלא נותנות לו מנוח. זה התחיל בקיץ, עם הבעיה הכרונית שלו במפשעות, והמשיך עם פציעה בברך, שמשביתה אותו כבר חודש ימים. "לא יודע מתי אני חוזר", הוא אמר השבוע, והוסיף, "שבוע, שבועיים, שנה, שנתיים, אני כבר לא סופר".

גם אתם מרגישים את התסכול והמרירות? כנראה שכן, ולא רק אתם. חבריו לקבוצה מספרים שלמרות הרצון העז שלו לחזור לשחק, ולמרות האימונים המפרכים שהוא עובר, הוא לא מצליח להתאושש מהפציעה _ הרבה בגלל הנפש, פחות בגלל הגוף. "הוא מיואש, וזה לא טוב", הסביר אחד מחבריו הקרובים. "הוא כל הזמן מגיע למצב שהוא יכול לחזור לשחק, ופתאום הכל שוב משתבש ברגע האחרון. בשבוע שעבר היינו בטוחים שהוא חוזר, ופתאום שוב משהו לא בסדר. אבל הוא צריך להבין שככה זה בכדורגל, ויש פציעות". מי שלקחו על עצמם את הטיפול בילד העצוב הם שמעון גרשון ודוד אמסלם, שניים משחקניה הבכירים של הקבוצה. השניים דיברו עם יצחקי, ולאחר שעודדו אותו קמעה, ניסו להסביר לו שרק אם הוא יהיה חזק נפשית הוא יצליח להתגבר על הפציעה שלו ולחזור להרכב.
נסיונות עידוד ותמיכה יש, גם מצד המערכת וצוות המאמנים, שמנסים לפרגן.

אבל למרות הכל השחקן נשמע השבוע מאוד שפוף, ואפשר אפילו לומר, קצת חסר אמונה. "זה מאוד קשה לעבור פציעות, במיוחד כשזו פציעה בברך, כי זו פציעה משקרת", הסביר החלוץ. "אתה יכול אחרי לא מעט זמן להרגיש הכי טוב בעולם ולהרגיש שאתה חוזר _ ואז בשנייה הכל מתהפך. אני עובד מאוד קשה, ואני יכול להגיד שבלי העזרה של כל הצוות המקצועי, ובמיוחד הרפואי, באמת הייתי עוד יכול להתייאש, אבל אני שמח שתמכו בי, ואני מקווה לפחות לחזור לסגל כבר ביום ראשון".

על היכולות של הבחור אין בכלל עוררין. בתקופה שהוא שיחק עם ארדילס הוא היה אחד השחקנים הבולטים והמשמעותיים במגרש, וגם היום, כשיוסי מזרחי מאמן, הוא רוצה אותו כשיר וכמה שיותר מהיר. "אני מחכה שברק יהיה בסדר, זה שחקן שאני צריך על המגרש", פירגן הקואץ'. "הוא טכני, והוא יכול לעזור לנו בחלק הקדמי. אני מצטער בשבילו ובשביל הקבוצה שהוא פצוע". ולא רק מזרחי מחכה ליצחקי, אלא כל הקבוצה. בניגוד לשחקנים אחרים שיושבים על הספסל ולא ממש מעניין אותם מה קורה כשהם לא על המגרש, יצחקי נכנס לזה חזק ביותר. גם השבוע, כשישב ביציע הכבוד יחד עם אביו, יוחנן, ניתן היה לראות שהוא לא רגוע. בזמן המחצית, כשכל יושבי יציע הכבוד ירדו ללובי לנשנש משהו, הוא נשאר עומד, מסתכל על המגרש ולא מבין.

נכון לעכשיו, בקבוצה מנסים לעודד את החלוץ המוכשר, ולשכנע אותו שזה עניין של עוד שבוע שבועיים עד שהוא יחזור. אחד מחבריו לקבוצה הסביר: "מה שטוב אצל ברק זה שלמרות הפציעה הוא עובד כמו חמור ולא עושה לעצמו הנחות. אולי זה גם מחמיר לו את הפציעה, אבל זה בהחלט עושה לו טוב על הלב שהוא לא סתם מחרטט באימונים". אם מישהו חושב שמזרחי מבסוט מזה שיש לו פחות כאב ראש בכל הנוגע להרכב הקבוצה בעקבות הפציעה, הוא טועה לחלוטין. המאמן מחכה לחלוץ שלו כמו אוויר לנשימה. ומי יודע: אולי בעקבות חזרתו של יצחקי, בבית"ר ישנו את רשימת הקניות לינואר הקרוב.