"עשיתי טעויות פטאליות"

יאיר אסייג לא יכול היה יותר. חדוות האימון שלו נעלמה, עד שאמר לויקטור יונה "אני מתפטר". ראיון עם איש שמאוכזב מעצמו

ניר גרוסמן
01/12/2006

מאז פתיחת העונה שידר יאיר אסייג לכל העולם שהכל דופק בדיוק לפי התוכניות. אחרי תבוסה לקריית שמונה הוא טען שההכנה היתה מדהימה, אחרי כל הפסד הוא גיבה את השחקנים והודיע חד משמעית שהם עוד יגיעו להישגים. למרות זאת, מקורביו של אסייג, אלה שרואים אותו כמעט מדי יום, סיפרו השבוע שכמו שאסייג נראה, ובעיקר איך שהוא מרגיש, במיוחד בחודש האחרון, בהחלט ניתן לומר שההתפטרות של השבוע מקננת בתוכו כבר תקופה לא מעטה.

אסייג מודה שהלילות כבר לא היו משהו, והימים שבהם הוא כל כך אהב להגיע לאימון היו רחוקים מאותם ימים שמחים של המחצית השנייה בעונה שעברה. "כל הלילה, אחרי ההפסד לבאר שבע, מצאתי את עצמי מתהפך מצד לצד. התייעצתי עם איריס, אשתי, ובסופו של לילה קיבלתי החלטה שאני מתפטר. קבעתי פגישה עם ויקטור אצלי במשרד, הוא הגיע ושאל אותי מה קורה. אמרתי לו, לא קורה, כבר קרה. לא ישנתי כל הלילה. אם אני אגיד לך, ויקטור, שקל לי, שטוב לי, שכל העליהום הזה בתקשורת לא מזיז לי, אני אשקר. זה הצטברות של הרבה דברים, זה ארבעה משחקים בלי נקודה, אני כבר לא יכול יותר. שעה וחצי הוא ישב אצלי, מתוכן שעה הוא רק משכנע אותי להישאר. הוא אמר לי, יאיר, בוא תמשוך עוד שבוע ותראה מה קורה, בוא תנסה עוד את יום שישי. אמרתי לו, ויקטור, נו, אז ניצחנו ביום שישי, ומה הלאה? מה? אני לא רואה פה עתיד. אז הוא עוד פעם הציע שנעיף שחקנים, אמרתי לו, השחקנים מבחינתי זה קודש קודשים. מי שצריך לקחת אחריות זה רק אני. אני עשיתי טעויות ואני אשלם עליהן. אף אחד לא ישלם עליהן במקומי. לי באופן אישי זה כבר קשה מנשוא, וזה גם מה שאמרתי לשחקנים כשנפרדתי מהם. יש לי משפחה, אני פשוט כבר לא יכול. כעת, אחרי ההודעה, אני מה זה מרגיש הקלה. כאילו ירדה לי איזו גולה מהנשמה".

ההתפטרות היא סופית?

"סופי סופי. אצלי אין משחקים. אני לא מתפטר וחוזר".

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן שיכול להציל את חייך במקרה חירום רפואי

מוגש מטעם שחל

"נכשלתי. לאן אני אברח?"

איך שלא מסתכלים על זה, הקדנציה האחרונה של אסייג בהפועל ירושלים היתה כישלון חרוץ. משהו שלא ניתן, גם אם מאוד רוצים, להוציא ממנו אפילו דבר חיובי אחד. זה החל בשחרור מסיבי של שחקני בית וברכש כושל שהוצנח במקום, המשיך בשיבוצים מוזרים של שחקנים בעמדות זרות להם, ונגמר בחילופים תמוהים ובהצהרות שהקבוצה במצב מצוין, שאסייג ידע אז, ובטוח שהוא יודע היום, שלא היה להן מי יודע מה כיסוי. "נכשלתי. לאן אני אברח?", הודה השבוע הקואץ'. "השמיכה שלי היתה מאוד קצרה, ואני לא מחפש מחסות ולא מסתתר מאחורי אף אחד. עשיתי טעויות פטאליות, ועל טעויות כאלה משלמים. הבעיה של הפועל היתה יאיר אסייג, ולכן יאיר אסייג הלך, לא יעזור כלום ואף אחד לא ישכנע אותי. אני חושב שאם הייתי עושה את הדברים אחרת, ואם הייתי חושב קצת יותר לפני שעשיתי מה שעשיתי, יכול להיות שהייתי ממשיך בתפקיד שלי והיו הצלחות".

במה בדיוק טעית?

"טעיתי למשל בשחרור מסיבי מדי של שחקנים. יכול להיות שהייתי צריך לעשות את זה יותר בהדרגה, יותר לאט, לא בבת אחת, אבל היתה לי כוונה לקדם אחרים, שלצערי לא נתנו את התפוקה שקיוויתי שהם יתנו".

אתה מודה שאת רם סטי ודן רומן לא היית צריך לשחרר?

"כן. הייתי צריך לעמוד על הרגליים האחוריות שלי ולא לשחרר אותם. אני לא בא בטענות לאיש. מי שקיבל את ההחלטות זה הייתי אני. לכן היום אני צריך לעמוד ולתת תשובות, והתשובות שלי לא מספקות _ ובצדק".

המחליפים לא פגעו. היית משחרר אותם?

"אם הייתי נשאר, אף אחד מהם לא היה הולך. חד משמעית. כדורגל זה כמו מפעל, אני לא אפגע בעובדים שלי גם כשלא הולך. הייתי נותן לכולם, גם לרכש, את מלוא הגיבוי והשקט, ואין ספק שגם היו תוצאות. במקביל הייתי מביא שחקנים, כמובן. יחד עם זאת, אני חייב להודות שאין ספק שהשחקנים שהבאתי לא הביאו איתם את מלוא הפוטנציאל שלהם, וחבל. כדורגל הם יודעים, והם יכולים לתרום, ואין לי ספק שהמאמן הבא שיבוא ייהנה מהם אם ייתן להם שקט".

ומה עם הצעירים? גם הם לא נתנו תוצרת למרות שהאמנת בהם.

"זה נכון. בעבר התבטאתי נגד הצעירים כי רציתי לראות אותם משתלבים בהרכב. לא כל יום נופל מאמן כמו יאיר אסייג, שמוותר על שחקנים כמו רם סטי, דן רומן, שלומי משה ויוסי ביטון, טיבי ועזיז רק כדי שהם, הצעירים, יקחו את המושכות לידיים. סיכנתי את הקריירה שלי בשבילם. נורא כעסתי שהם לא לקחו את הצ'אנס בעשר ידיים. אם יש משהו שפשוט הוציא אותי מדעתי, זה העניין של הצעירים. הם לא הבינו שכדורגל זה לא משרד ממשלתי. אין פה דרגה כל שנתיים. הם היו צריכים למות בשביל לקבל את החולצה, והם לא עשו את זה, נקודה".

"יש גבול למה שאני יכול לעשות"

עם יד על הלב: כשהתעקשת על אדם מזרחי, עשית דווקא לקהל?

"אדם מזרחי שיחק רק בגלל היכולות שלו באימונים. הוא עושה דברים מדהימים באימונים. עוד לא ראיתי שחקן שעושה מה שהוא עושה. אחרי שאני רואה דברים כאלה מיוחדים ממנו באימונים, אין דבר כזה שזה לא יבוא לידי ביטוי במשחקים _ ולצערי זה לא בא. ואז בא משחק אחרי, וכמאמן אתה אומר, ניתן לו עוד צ'אנס. ללכת נגד הקהל? מה אני, מטומטם? יש גבול למה שאני יכול לעשות. לא היה שמח ממני אם הוא היה לוקח את ההזדמנות. לצערי זה לא קרה".

ניתן בכלל להצביע על איזה שחקן שעיצבת אותו במו ידיך העונה?

"אופיר עמרם. אני חושב שהיו לי איתו המון שיחות אישיות, נתתי לו והוא לא איכזב אותי. הוא שחקן טוב, עומד טוב על המגרש, אני מאמין שהוא יהיה חלק מדור העתיד של הפועל".

בדיעבד, אתה מצטער שהחזרת את סלמן עמר?

"אני יותר משמח שהחזרתי את סלמן. אם כולם היו נותנים את הנשמה כמו שהוא נתן, היינו נראים הרבה יותר טוב. עזוב יכולת. היו משחקים שהוא לא היה טוב, ולא נתתי לו לשחק כי לא הגיע לו. מבחינת רצון והתלהבות ראיתי אותו לפני כל משחק, תוך כדי משחק, באימונים, בחדר ההלבשה. הוא יצא גבר אמיתי, ואצלו אין אחד בפה ואחד בלב. אין. אני בטוח שאמשיך להיות איתו בקשר".

ודאי שמעת שהיו רינונים ששחקנים בכירים לא התאמצו בשבילך. רצו כבר שתלך.

"לא מאמין בשטויות האלה. אף אחד לא יגיד לי שקיימים דברים כאלה בכדורגל, ואני לא טיפש. השחקנים האלה נתנו את המקסימום. הם הרי לא יפגעו בקריירה שלהם כדי לפגוע במישהו אחר. אלה דברים הזויים ולא נורמליים".

אולי טעית כששיחררת את קיפיאני?

"קיפיאני סוס גמור. טעיתי כשהבאתי אותו. הסכמתי לשחרר את קיפיאני רק כי ידעתי שוויקטור ישלם לו כל מה שמגיע לו. קיפיאני נכנס לקטע של ייצוג שחקנים כפרנסה. הוא הביא לבאר שבע את הגרוזיני שלהם. בסך הכל הוא שחקן לא רע, אבל לא כזר שצריך להיות רמה מעל כולם".

על כריסטי כזר אתה יכול להגיד העונה שהוא רמה מעל כולם? למה נתת לו לשחק מאחור?

"כריסטי נקלע למצב שאליו נקלעה הקבוצה. הוא נכנס למערבולת הזאת עם כולם. שחקן אחד לבד לא יכול להוציא קבוצה שלמה מהבוץ. לגבי התפקוד שלו, לא טעיתי. הוא שיחק בדיוק איפה שהוא היה צריך לשחק. אני מקווה בשבילו לראות שיפור מהיר ביכולת".

עקב אכילס שלך העונה היה הכנפיים. מסכים איתי?

"אמת. זאת אחת הטעויות שלי. לא הבאתי קשרים בכנף במקום אלה ששיחררתי. עזיז ושלומי משה הלכו, ולא באו במקומם. יכול להיות שאם הייתי משאיר אותם, הייתי פותר לי את כל הבעיה. זאת אחת הטעויות. לזה בדיוק אני מתכוון כשאמרתי 'טעיתי'. הייתי חייב להשאיר אותם, אבל עכשיו אין מה לעשות. למדתי לעתיד".

"שיחקתי אותה עור של פיל"

יש הטוענים ששעון העצר שהחזיק ויקטור יונה ביד הופעל ברגע שהפועל ספגה חמישייה בקריית שמונה לפני שלושה שבועות. עד אז, יונה עוד האמין. מאותו רגע ואילך, משהו בו נשבר. אסייג, לעומתו, האמין שאפשר עדיין לקום מהקרשים, אבל הצמד בבאר שבע הכריע אותו. מישל דיין לא היה פקטור בקבלת ההחלטה שלו לקום וללכת. נשמע מפתיע? תקראו את השורות הבאות. "קודם כל, מישל עשה עבודה טובה בהפועל, ולכן הקהל זוכר לו חסד נעורים. אני גם עשיתי עבודה טובה בשנה שעברה, ותאמין לי שהקהל זוכר. אני קודם כל מקווה ששלומי יישאר, אבל אם ויקטור יחליט להביא מאמן אחר, הבנאדם הכי ראוי ומתאים זה מישל דיין, כי רק הוא יכול להציל היום את הקבוצה מהמצב שהיא נמצאת בו, כי מישל מכיר את המערכת לפני ולפנים. הוא לא צריך שום הכנה או לימוד של הקבוצה".

גם על הקהל שכה רצה את ראשך אתה לא כועס?

"הנה אני אומר לך: אם יש כמות של אנשים שאהבתי כל חיי כשחקן, ואני אוהב אותם גם היום, זה הקהל הזה. אם הם קיללו אותי, זה לא משנאה. הקהל שיגע וקילל רק מתוך כוונות טובות ואהבה להפועל. אין להם שום דבר אישי נגדי. אין לי טינה ואין לי דבר ולא חצי דבר נגדם. שיחקתי אותה שיש לי עור של פיל, אבל יש לי עור של מרגרינה. הלכתי למות ממה שהם עשו לי, זה כאב לי מאוד. אבל גם היום אני לא אטיל את האשמה עליהם. הרי בשנה שעברה, כשהלך לנו, הם לא הפסיקו לשיר לי 'מי זה פרננדז' (לואיס פרננדז, שאימן את בית"ר; נ"ג). תדע לך שבקטע של אוהדי הפועל, גם אם אמא שלהם היתה מאמנת את הפועל, הם היו מתנהגים באותה צורה. אני אומר לך, הם בסך הכל עשו את מה שהם היו צריכים לעשות".

אתה לא חושב שאתה מגיע למצב הזה היום רק כי היית עלה התאנה של ויקטור?

"ויקטור בשבילי זה האח הגדול שלי, זה החיים שלי, זה אחד שנתן לי את ההזדמנות להיות מאמן, נתן לי את ההזדמנות להיות מוכר בארץ. אני לא אפיל את הרפש והאשמה על מישהו אחר, גם לא במצבים קשים. ויקטור נתן לי מעל ומעבר, ואת כל מה שרציתי קיבלתי. היו דברים שעשיתי והוא לא היה שלם איתם, ולמרות זאת הוא הלך איתי ויישר קו איתי, ולא אני איתו. ויקטור בשבילי זה קודש קודשים, ואני לא אירק לבאר שממנה שתיתי. בחיים לא".

יכול להיות שסיימת עם הקשר שלך עם הפועל לצמיתות?

"יכול להיות, אבל אי אפשר לדעת. ויקטור באסיפה אמר לשחקנים, 'יאיר יחזור במהרה'. אני אומר שכרגע אני צריך את השקט מהפועל, צריך לנסות אפיקים חדשים, מקומות חדשים. היום אני אראה מה המעמד שלי בכדורגל הישראלי, נראה אם הצלחתי להיכנס לתודעה של אנשים".

יש סיכוי שתחזור לנוער?

"לא מאמין, למרות שאני לא פוסל. כרגע אני לא חושב על זה, אבל אסור לפסול שום דבר בחיים. זה חלק משכר הלימוד שלי בשנים האחרונות, חלק מההתפתחות שלי. אסור לפסול, אסור לחתוך. אני, בכל מקרה, לא מדבר על חזרה לנוער העונה. לבוגרים אני אחזור רק אם תהיה הצעה מקבוצה מסודרת. אם לא, אני אנוח שנה ואקדיש את זמני הפנוי לאיריס אשתי ולילדי הנפלאים".

תגיע לטדי ביום שישי?

"אין סיכוי. בשישי אני אהיה עם הילדים שלי באיזה פארק ואתן להם את כל מה שהחסרתי מהם בחודשים האחרונים".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully