וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"היינו נותנים לדוביד את כיכר מילאנו"

לי בוץ

30.11.2006 / 16:25

עיריית תל אביב אישרה הסבה ל"רחוב דוביד שוויצר". שחקני עבר של הפועל ת"א נזכרים בכריש, שהיה כריש על המגרש ודמות אב מחוצה לו

עיריית ת"א החליטה, בצעד יוצא דופן וראשון מסוגו, לקרוא לרחוב בעיר יפו על שם המאמן ושחקן הכדורגל האגדי, דוביד שוויצר. שוויצר, שאימן את הפועל ת"א, מכבי ת"א, בית"ר ירושלים, מכבי נתניה, הפועל רמת גן ונבחרת ישראל, זכה בשש אליפויות ושני גביעים והיה אחראי להישג הגדול ביותר של הנבחרת הלאומית, איתה העפיל ב-1976 לרבע גמר אולימפיאדת מונטריאול, זוכה לכבוד הגדול תשע שנים לאחר מותו.

הרחוב על שמו של שוויצר נמצא בין הרחובות יפת ושבטי ישראל בעיר יפו ונקרא היום 3210. "זה מרגש שזוכרים את אבא שלי גם תשע שנים אחרי שהוא נפטר", אמר בנו, מושיק, לאתר וואלה! ספורט. "אבא שלי תרם רבות לכדורגל הישראלי כמאמן נבחרת ולת"א כמאמן שתי הקבוצות הבכירות של תל אביב, מכבי והפועל. זה כבוד גדול שהוא הראשון מתחום הכדורגל שנקרא על שמו רחוב, אבל אני חושב שההנצחה הזאת מגיעה לו כיקיר ת"א".

למרות הכבוד הרב, במשפחת שוויצר קיוו שדווקא כיכר מילאנו בת"א תהיה קרויה על שם דוביד, דבר שלא התקבל על העירייה. "רצינו להפוך את כיכר מילאנו לכיכר שוויצר כי העסקים של המשפחה התנהלו שם קרוב ל-25 שנה", סיפר שוויצר ג'וניור. "ג'ימי טורק, שהיה השחקן הערבי הראשון שזומן לנבחרת ישראל על ידי אבא שלי, הוא סגן ראש עיריית ת"א היום ומאוד רצה לדאוג שזה יקרה. הבעיה היתה שלת"א יש הסכם של ערים תאומות עם מילאנו ואי אפשר היה לשנות את שם הכיכר, אבל זה לא נורא, וגם הרחוב ביפו זה כבוד גדול, והעובדה שמדברים על אבא שלי עד היום עושה רק טוב למשפחה שלנו".

לכבוד המאורע, קיבצנו עבורכם מספר סיפורים נבחרים משחקני עבר וחברים אשר מספרים על אגדת הכדורגל, שהיה ידוע גם בכינויו 'הכריש', כינוי אשר הודבק לו בשנות ה-80 בשל היכולת שלו להשיג את הניצחון בכל דרך אפשרית.

"צריך לתעד את שמו עד אין סוף"

גבי לסרי: "אני זוכר שבמכבי ת"א שיחקנו נגד מכבי יבנה והבן שלו, מושיק, הבקיע גול עצמי. אחרי הגול דוביד בא אליי ושאל אותי: 'מי הבקיע?', עניתי: 'מושיק', והוא שאל: 'איזה מושיק, שלי?', ועניתי: 'איזה מושיק יכול להיות?', זה היה המושיק היחיד בקבוצה...".

"הייתי מציק לו הרבה, הכל כמובן ברוח טובה", הוסיף לסרי ששיחק תחת שוויצר שלוש שנים בהפועל ועוד עונה במכבי. "למשל אם כשהיינו במחנה אימונים במלון והוא היה מבקש ממני להעיר אותו בבוקר, לא הייתי עושה את זה וכל השחקנים היו מגיעים לאימון כשהוא נשאר לישון. אבל ברצינות, הוא היה אדם משכמו ומעלה. התאמנתי אצל הרבה מאמנים ברמות הגבוהות, אבל הוא היה הטוב ביותר. אם זה היה תלוי בי, הייתי נותן לו גם את כיכר מילאנו".

משה סיני: "יש לי רק דברים טובים להגיד על דוביד, הוא אחד האנשים שעיצבו אותי כבנאדם וקידמו אותי הכי הרבה בכדורגל. הוא גם אחד האנשים שהשפיעו הכי הרבה על הכדורגל הישראלי. הוא קידם אין ספור שחקנים צעירים, זכה בלא מעט תארים והיה שפוט דמות לחיקוי. דוביד היה איש מיוחד ומגיע לו הרבה בקטע הספורטיבי, אם מצאו לנכון לקרוא לרחוב על שמו זה כדי לתעד את שמו עד אינסוף".

"יש לי המון זכרונות ממנו", המשיך סיני, "והרבה חוויות ודברים שישארו רק ביני לבינו. עם זאת, אחת החוויות שזכורה לי ממש לטובה היא ממחנה אימונים בלונדון משנת 1981, הייתי אז בן 19, בתחילת דרכי. קיבלנו יום חופשי וכל השחקנים הסתובבו בפיקדילי ובאוקספורד ועשו שופינג, גם הוא, ורק אני ישבתי על אחד הספסלים ברחוב וחיכיתי שהזמן יעבור. דוביד ניגש אליי ושאל אותי למה אני לא עושה קניות כמו כולם, ובשיא הבושה אמרתי לו שאין לי כסף, אז אני מחכה שהזמן יעבור. באותו רגע הוא הוציא 100 ליש"ט מהכיס ואמר לי: 'אמנם זה לא הרבה כסף, אבל לך ותקנה לך משהו'. מיד אחר כך הוא הוסיף: 'במשכורת הראשונה שלך אתה מחזיר לי את הכסף ואוי ואבוי לך אם לא'. זה סיפור קטן אבל גדול, כזה היה דוביד".

"הדג בצלחת כי הוא פתח את הפה"

גילי לנדאו: "הסיפור שלי על דוביד הוא של הגול המיתולוגי ב-1986 נגד מכבי חיפה בדקה ה-85. באותו שבוע הייתי פצוע בשריר האחורי והגענו למשחק המכריע על האליפות. ביום שישי באתי אליו, דפקתי בדלת ואמרתי לו: 'תתלבש, אתה הולך לאמן את השחקן שיביא לך את האליפות'. הוא הסתכל עליי כאילו אמרתי משהו הזוי לגמרי והסברתי לו שהבקעתי את השער הפותח באליפות ב-81', הבקעתי שער בגביע ב-83' ולכן תואר נוסף לא יכול שלא לעבור דרכי". ואכן כך היה.

"דוביד היה מאמין גדול באמונות טפלות", הוסיף לנדאו. "באותה אליפות ב-86' הוא הסתובב במשך חודש וחצי לפני המשחק מול חיפה עם אותו מכנס דהוי ואיזו חולצת פסים. דוביד היה מסוג המאמנים שמגיעים לקבוצה ותוך חודש מביאים אותה לשיאים גדולים. הכריזמה והסחבקיות שלו היו שילוב קטלני, שיצרו מוצר איכותי".

אלי ישראלי: "אני זוכר את דוביד בתור מאמן שלקח תארים עם הפועל ת"א, ובוא נגיד שלא סתם קראו לו 'הכריש'. עם זאת, הזיכרון המשמעותי ביותר שלי הוא מהעבודה איתו, כששידרתי בתכנית 'שערים ללא הפסקה' ברדיו ללא הפסקה ודוביד היה הפרשן. אז ראיתי מה זה טקטיקן. הוא היה יושב באולפן ומתאר לנו מהלכי כדורגל, שאחר כך היינו רואים בטלויזיה אחד לאחד. זה היה מדהים, הוא היה מזהה מהלך לפני שהוא קרה. אם הוא היה אומר שבמידה והקבוצה לא תשחק בצורה מסויימת היא תחטוף מהיריבה שני שערים, זה היה קורה כמה דקות אחר כך".

"תמיד הוא אמר לי את המשפט המפורסם שלו: 'אלי, אתה יודע למה הדג בצלחת? כי הוא פתח את הפה'"', סיכם ישראלי. "הוא היה פיקח כמו שועל, אמיץ כמו אריה ובנוסף לכל הוא היה איש טוב, ללבי, חם וידע להיות קשוח כשצריך".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully