ועכשיו יענקל'ה, לאן?

את ההישג הגדול של מכבי חיפה להעפיל לשלב הבא בגביע אופ"א, צריך לזקוף בראש ובראשונה לתהליך עמוק של מודעות עצמית שעבר על המועדון המרשים הזה. הכדורגל שהציגה חיפה בשלב הבתים הוא נדבך חשוב, אבל לא המרכזי. חיפה של השנה היא קבוצה הרבה פחות טובה מזאת של שלוש השנים האחרונות, אבל ההכרה בכך שגביע אופ"א הוא המפעל האמיתי שמתאים לה ולא ליגת האלופות, הולידה מנטליות וצניעות ששווים עונה אירופית משמעותית. השוויון של קולאוטי בדקה ה-90 שם על העניין הזה חותמת רשמית.

חיפה, שפגשה את רוזנבורג ומאלמו במוקדמות ליגת האלופות בשנתיים האחרונות, היתה מלאה בעצמה אחרי הבאג עם יצחק שום. פעמיים הזדמן לה מפגש עם קבוצות שניתן לעבור, אבל מחדלים מקצועיים ומנטליים הולידו הדחה כואבת וחוסר עניין בזירה האירופית מרגע שהקבוצה הרגישה כאילו נזרקה למפעל הדחוי של גביע אופ"א. התוצאה היתה ששתי קבוצות מרשימות של חיפה התבזבזו על ליגה מקומית חסרת עניין או אתגר, והזכייה באליפות הפכה לפרס ניחומים מדכא.

ההגרלה מול ליברפול במוקדמות ליגת האלופות גרמה לכך שבחיפה הבינו בשלב די מוקדם העונה שמותר לפנטז על סנסציה, אבל אסור להתמכר לה. גביע אופ"א סומן בשלב טרומי על ידי יעקב שחר ורוני לוי כיעד המרכזי העונה, וההצלחה מלמדת ששאר מרכיבי הקבוצה הפנימו זאת היטב. אפילו אוהדי חיפה נענו לאתגר ובחרו להגיע בהמוניהם למשחקים באופ"א במקום למשחקי ליגת העל. הגוף שנקרא מכבי חיפה, על כל מרכיביו, היה חייב אתגר חדש ומרענן דווקא בשדה בו יצאו לו מוניטין מצוינים, שהלכו ונשחקו בשנתיים האחרונות.

השאלה הגדולה כעת, היא לאן ממשיכים. האם מסמנים וי על העונה האירופית, ומציבים את הקבוצה של גאידמק כיעד המרכזי, או שמחזקים את הסגל ומנסים ללכת הכי רחוק שאפשר באופ"א, שישוחק מעתה במתכונת נוק-אאוט? ואולי בכלל מנסים להשיג הכל: אליפות רביעית והגעה לשלבים גבוהים באופ"א. הפיתוי עצום. חיפה במצב סביר בליגה, והארנק של שחר יכול לאפשר לה חיזוק משמעותי, שיוסיף לה עוצמה מקצועית לצד החוסן המנטלי. הסקרנות לדעת עד לאן היא מסוגלת להרחיק לכת העונה יכולה להרוג. ייתכן שגם ההימור ללכת על כל הקופה.