פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        קנבארו שוב צריך לבלום את ההתקפה

        קפטן איטליה ספג ביקורות רבות על זכייתו בכדור הזהב. מה מפריע? העובדה שהוא בלם, והחשש שרוח הכדורגל שלו תשפיע לשלילה

        "הפרס היה צריך ללכת לאחד משלושת החלוצים שהיתה להם עונה טובה במיוחד. אם לא רוצים להעניק אותו לאטו או לרונאלדיניו - הראשון בגלל שלא שיחק במונדיאל, והשני בגלל ששיחק שם רע - צריך לתת אותו לתיירי הנרי מארסנל", כתב יוהאן קרויף בטור האישי השבועי שלו בעיתון "לה ונגוארדיה". גם ז'ראר הוייה, מאמן ליון, רותח על בחירתו של פאביו קנווארו לכדורגלן השנה באירופה: "לא מגיע לו לזכות, יש שחקנים טובים יותר, זאת פשוט שערוריה".

        על הנייר הבחירה של קנבארו היא כמעט טבעית - קפטן אלופת העולם בשנת מונדיאל וגורם חשוב בזכייה, וגם גורם מאוד משמעותי בזכייה של יובנטוס באליפות איטליה (ולא ממש משנה מה קרה לקבוצה אחר כך). רזומה מכובד. אז למה התעורר כעס כזה? מה בדיוק מקור הבעיה?

        זה שעוצר

        הבעיה, כמובן, היא שקנבארו הוא בלם. נטו. התפקיד שלו הוא לעצור, לשתק, להרוס, במידה מסוימת להפריע. הוא מוכשר בתפקידו ללא ספק, הוא עצר במונדיאל את תיירי הנרי ואנדריי שבצ'נקו, את מייקל אסיין ומירוסלב קלוסה ואת מי לא; הוא היה גדול ביובה (ופחות בריאל לאחרונה), הוא קלאסה של בלם. אבל זאת לא מהות העניין.

        90% מזוכי הפרס בעבר היו שחקני התקפה, קשרים התקפיים או פנטזיסטים, כאלה שבשבילם אתה קונה כרטיס לאיצטדיון, או שבעבורם אתה פותח את הטלוויזיה, כאלה שילדים בכל פינה בעולם, בכל מגרש נידח, חולמים להיות כמותם כשיהיו גדולים. עם יד על הלב, מישהו כילד חלם להיות אי פעם בלם? אפשר להפליג בדמיונות אפילו על עמידה הירואית בשער (מי שמבוגר מספיק זוכר את רפי מ"הספורטאים הצעירים"), אבל אף אחד לא מפנטז להיות בלם. מחוץ לאיטליה לפחות.

        נכון שגם פרנץ בקנבאואר או מתיאס זאמר זכו בתואר כדור הזהב והיו שחקני הגנה, אבל הם ידעו לשחק במגוון תפקידים, כולל קשרים ורסטיליים. איך כתב אתמול קרויף, "בקנבאואר היה שחקן התקפי ששיחק בהגנה, ואילו קנבארו הוא שחקן הגנה טהור וקשוח במיוחד, שכל מטרתו היא רק לעצור התקפות, לעצור את המשחק, לעצור את הכדורגל". גם יוזף מאסופוסט, הצ'כי שזכה בתואר ב-1962, היה סוג של קשר אחורי, אבל הוא לא היה בלם ותרם להתקפה לא פחות מאשר להגנה. קנבארו הוא שחקן ההגנה האמיתי הראשון שזוכה בתואר האישי החשוב ביותר בעולם הכדורגל (פרט ללב יאשין, אבל שוער זה סיפור אחר לגמרי).

        וזה בדיוק מה שמרגיז את מותחי הביקורת. התלונה היא לא ממש כלפי קנבארו הסימפטי, אלא כלפי החשש מעתיד הכדורגל. למרות זאת, הרבה אנשים שרוצים לראות כדורגל התקפי בחרו בבלם, ולא מעט אוהדים יסכימו כי אפילו בשיטת האלמינציה הפרס מגיע לקנווארו. קרויף אולי היה בוחר בהנרי, אבל אפילו הוייה הכועס מודה כי היה בוחר בג'יאנלואיג'י בופון לפני החלוץ הצרפתי. בופון, השוער שעומד מאחורי קנבארו, הגיע שני במשאל הכללי.

        הרוח האיטלקית

        כבר שנים שהכדורגל הולך והופך ליותר ויותר הגנתי, כמות השערים יורדת, כמות החלוצים צונחת, מספר שחקני ההגנה גדל. באירופה מסבירים כי "הרוח האיטלקית" הולכת ומשתלטת על היבשת. למרות שבליגה האיטלקית מובקעים בעונות האחרונות יותר שערים מספרד או מאנגליה, למרות שיש בה משחקים מצוינים (הדרבי האחרון של מילאנו, או רומא נגד סמפדוריה בתחילת השבוע), הרוח היא הקובעת, המאמנים הם שנותנים את הטון והאווירה היא הגנתית. של קטאנצ'יו. של 0:1 קטן. של פחד ליזום. של קודם-כל-לא-לספוג. ליפי לקח ככה את המונדיאל, קאפלו הופך כך את ריאל מדריד מקבוצה של פנטזיסטים לקבוצה של קשרים אחוריים. זה אולי יביא תארים, אבל זה לא יביא שמחה.

        קנבארו עצמו, ייאמר לזכותו, נשאר צנוע. בגיל 33 יודע הבלם שגדל בשכונת עוני בנאפולי להעריך את מה שקיבל מהכדורגל, וגם את הפרסים. "זה פרס לכל המגינים בעולם", אמר אחרי הזכייה. הוא גם יודע מה הסיבה העיקרית שנתנה לו את התואר, למרות היכולת האישית הגבוהה שהפגין: "הסתכלתי על רשימת הזוכים ב-50 השנים שהפרס קיים ואמרתי לעצמי 'מה אני עושה ברשימה הזאת?', ואז נזכרתי שבקיץ הנפתי לאוויר את גביע העולם. כל כך מעט מהרשימה הזאת הצליחו לעשות את זה".

        מה שלא ידעתם על קנבארו

        הוא גדל בנאפולי ושימש כמביא הכדורים של הקבוצה בזמן שדייגו מראדונה שיחק בה והקדיש את התואר לילדי העיר. החלום שלו הוא לסיים את הקריירה בעונת פרישה בנאפולי, לצד אחיו פאולו, המשחק כמגן הקבוצה

        המתכון של קנבארו, אב לשלושה, לשמירה על כושר משחק הוא פשוט: "לאכול טוב, לישון הרבה ולעשות סקס באופן קבוע"

        ערב גמר גביע אופ"א נגד מארסיי ב-1999 (אז שיחק בפארמה), הוא נראה מזריק חומר לידו. עורך דינו אישר - וכך עלה גם מבדיקת סמים - כי החומר הוא ניאוטון, שמשמש להגנת שריר הלב בניתוחי לב ואינו מופיע ברשימת החומרים האסורים

        הזוכים בכדור הזהב לפי תפקידים

        שוער

        1963 לב יאשין (דינמו מוסקבה)


        שחקני הגנה וקישור אחורי

        1962 יוזף מאסופוסט (דוקלה פראג)

        1972 פרנץ בקנבאואר (באיירן מינכן)

        1976 פרנץ בקנבאואר (באיירן מינכן)

        1996 מתיאס זאמר (דורטמונד)

        2006 פאביו קנווארו (יובנטוס/ריאל)


        שחקני קישור קדמי וחלוצים

        1956 סטנלי מתיוס (בלקפול)

        1957 אלפרדו די סטפאנו (ריאל מדריד)

        1958 ריימונד קופה (ריאל מדריד)

        1959 אלפרדו די סטפאנו (ריאל מדריד)

        1960 לואיס סוארז (ברצלונה)

        1961 עומר סיבורי (יובנטוס)

        1964 דניס לאו (מנצ'סטר יונייטד)

        1965 יוזביו (בנפיקה)

        1966 בובי צ'ארלטון (מנצ'סטר יונייטד) 1967 פלוריאן אלברט (פרנצווארוש)

        1968 ג'ורג' בסט (מנצ'סטר יונייטד)

        1969 ג'יאני ריוורה (מילאן)

        1970 גרד מילר (באיירן מינכן)

        1971 יוהאן קרויף (אייאקס)

        1973 יוהאן קרויף (אייאקס) 1974 יוהאן קרויף (ברצלונה)

        1975 אולג בלוחין (דינמו קייב)

        1977 אלן סימונסן (מנשנגלאדבך)

        1978 קווין קיגן (המבורג)

        1979 קווין קיגן (המבורג)

        1980 קרל היינץ רומניגה (באיירן)

        1981 קרל היינץ רומניגה (באיירן)

        1982 פאולו רוסי (יובנטוס)

        1983 מישל פלאטיני (יובנטוס)

        1984 מישל פלאטיני (יובנטוס)

        1985 מישל פלאטיני (יובנטוס)

        מותר גם לדרום אמריקאים

        1986 איגור בלאנוב (דינמו קייב)

        1987 רוד חוליט (מילאן)

        1988 מארקו ואן באסטן (מילאן)

        1989 מארקו ואן באסטן (מילאן)

        1990 לותר מתיאוס (אינטר)

        1991 ז'אן פייר פאפן (מארסיי)

        1992 מארקו ואן באסטן (מילאן)

        1993 רוברטו באג'ו (יובנטוס)

        1994 חריסטו סטויצ'קוב (ברצלונה)

        1995 ג'ורג' וואה (מילאן)

        1997 רונאלדו (ברצלונה/אינטר)

        1998 זינאדין זידאן (יובנטוס)

        1999 ריוואלדו (ברצלונה)

        2000 לואיש פיגו (ברצלונה/ריאל)

        2001 מייקל אואן (ליוורפול)

        2002 רונאלדו (אינטר/ריאל)

        2003 פאבל נדבד (יובנטוס)

        2004 אנדריי שבצ'נקו (מילאן)

        2005 רונאלדיניו (ברצלונה)

        * עד 1994 (כולל) רק שחקנים ממוצא אירופי היו יכולים לזכות בכדור הזהב, מ-1995 כל שחקן שמשחק באירופה מתמודד על התואר