מהפכה מתבקשת

רוב התהליכים ההיסטוריים הבשילו בזכות טעות מקרית, מעשה זניח של אדם שלא ממש קשור לרקע, ירייה מטופשת שהתחילה מלחמה גדולה, שנרקמה הרבה לפני. לכן, חשוב שתזכרו את השם עבד אל עוברה, האיש שהאיץ את הכנסת הטלוויזיה כאביזר לגיטימי שיעזור לשופטים בישראל לטעות פחות. תסכימו או לא, המהפכה כבר בשער. זה ייקח שנה, שנתיים, חמש, אבל האינסטינקט של אל עוברה לעשות צדק עם מכבי חיפה יהפוך בעתיד הנראה לעין לחוק.

ההתאחדות האנגלית כבר מתדיינת עם פיפ"א, בתקווה להכניס בקרוב את מצלמות הטלוויזיה אל חוקי השיפוט. ארסן ונגר הצהיר לאחרונה כי אין כבר ברירה אלא ללכת עם הקדמה ולחבק את ההילוכים החוזרים בטלוויזיה. בעידן בו הכסף שולט וכל טעות עולה מיליונים, יהיו כבר אנשים חזקים מוונגר שיחלחלו למקבלי ההחלטות את הרעיונות של מנג'ר ארסנל. בעידן בו משחק הכדורגל מסוקר מכל זווית אפשרית, טעויות השיפוט הישנות הופכות כעת לבלתי נסבלות. בעבד אל עוברה בערה השאיפה לעשות צדק עם מכבי חיפה ולהעניש את אבי יחיאל על עוד שטות, כמו בכל אוהד שראה את המשחק בטלוויזיה והוא אינו אוהד מכבי ת"א. כל חוק חדש נולד מחוץ לחוק, הצדק חשוב יותר מההתנפלות הבהמית של אנשי מכבי ת"א על תבריזי בשם התקנון (גם מכבי חיפה לא יוצאת צחה בקטע הזה).

זאת מהפכה, נכון, ואין מה לחשוש ממנה. הפרפרים שקיימים עכשיו בבטן היו שם כאשר עברו משני חילופים לשלושה, כאשר נאסר על השוער לתפוס כדור שנמסר לו ברגל, כאשר הסרנו את הגדרות ושאר הדברים שנראית פתאום זניחים במבט לאחור. עם תכנית רצינית, הדרגתית, בעלת מסגרת ברורה (אולי שימוש בטלוויזיה במקרים של פנדלים, אדומים ונבדלים קריטיים), זה יכול לעבוד מצוין. אל עוברה הנהדר הוא עוד תחנה בדרך לשם.

ההתנפלות הדוחה של אלי כהן על צוות השיפוט מול מכבי חיפה לא יכולה להסתיר את ההרכב ותכנית המשחק הפחדניים שלו. בשבוע כל כך קשה אפשר לסלוח למכבי חיפה ורוני לוי על עוד תצוגה בינונית בליגה והנעת כדור לרוחב, אבל אלי כהן היה חייב להסתער על הטרף, רעב ללחם כמו בדרבי. יכול להיות שכהן עדיין מוקסם מהמחמאות שקיבל לפני חודש על שיקום מכבי ת"א, כי ההרכב שהוא העלה אמש מעיד על סוג של שובע. כאילו מכבי ת"א אלופה שלוש שנים ברציפות, שרק רוצה לשמור על מה שיש לה. ג'ובאני רוסו תפקד על תקן מגן שמאלי שני, עומר פרץ לא סיכן מספיק את השער ושרף אנרגיות בעבודות הגנה, משה ביטון נקבר על הספסל, הרכב שמתקשה לשים גול ללא אבי נמני. מכבי חיפה היתה במשך 60 דקות על הקרשים, רק חיכתה לנוק אאוט, אבל אלי כהן חשש משום מה להוציא את הידיים מהכיסים. על תבריזי היה לו אומץ להתפרץ.

תבריזי ובעיקר עבד אל עוברה הנהדר עשו חסד גם עם מכבי ת"א. שער השוויון צריך להחזיר את אלי כהן למראה, לבדוק מה חסר לו כדי להשלים המשימה (חלוץ של 15 גולים לעונה, לצד מפנה השטחים מרדיקוביץ', למשל). כשאלי כהן אימן את בית"ר ירושלים הוא החליף באמצע העונה את לאסלו צה באישטוון פישונט, זר שהפך את הקבוצה ההתקפית והסימפטית למועמדת לאליפות ואח"כ לאלופה. אם כהן יסתכל טוב טוב מה הכשיל אותו באמת מול מכבי חיפה (פחדנות, מעט שחקנים שמסוגלים לתת גול), אולי התסריט יחזור על עצמו גם במכבי ת"א.

דדי בן דיין הוא המגן השמאלי הכי טוב בליגת העל בעשרת המחזורים הראשונים. הוא חזר אלינו מקולורדו הרחוקה פחות שטותניק, פחות טועה בהגנה, יותר יציב, יותר מבין את המשחק, יותר בוגר, לא מעט תודות לגוטמן היסודי. בן דיין תמיד היה שחקן מוכשר, גם במכבי ת"א וגם כשהגיע לתהום הקריירה שלו בב"ש, הבעיה היתה שאף פעם לא ידעת באיזה מצב רוח תתפוס אותו. אולי היום, בגיל 28, שווה לתת לו צ'אנס מחודש בנבחרת. לקשטן יש אופציות טובות יותר?

ביום חמישי ערוץ הספורט חשף חלק נוסף מפרצופו החדש בשנים האחרונות, כשהגלה את שידור הסנסציה של הפועל ת"א בפאריס לערוץ 5 +. פעם לקברניטי הערוץ עוד היתה אתיקה בסיסית לשדר משחקים של קבוצות ישראליות בערוצים שפתוחים לכל כיס, אבל זה היה פעם. היום, במסגרת הניסיונות להנשים את הרעיון הכושל של ערוץ נוסף בתשלום, הם מוכנים להתעלם גם מכלל הברזל הזה. נכון, הם עשו זאת כבר בעבר, אבל זה לא משכנע את אלה שפספסו את המשחק ביום חמישי. קופמן, לטיפולך.

"דירסאו יחזור להרכב, רפאלוב ישלם את המחיר, אין מה לעשות". (שלמה שרף, איך אפשר בלעדיו, קצת פחות מ-24 שעות לפני המשחק בין מכבי חיפה למכבי ת"א)

"לא יכול להיות שרפאלוב, שנתן משחק מצוין נגד פרטיזן, יושב היום על הספסל" (שלמה שרף, הפעם בערוץ 10, מגלה קו מחשבה יציב כמה דקות אחרי פתיחת המשחק)

"לא יכול להיות שקולאוטי יעשה דין לעצמו ולא יחזור אחרי המשחק מול פרטיזן עם הקבוצה לחיפה"
(שלמה שרף שוב מנסה להכניס את ארבייטמן להרכב האלופה?)

"מכבי חיפה תקרע את מכבי ת"א" (אייל ברקוביץ' שולף עוד שפן)

"איבדנו את היתרון בגלל שדר טלוויזיה" (אלי כהן מנקה את אבי יחיאל מהשטות התורנית שלו)

הפועל ת"א – מכבי פ"ת

כבר כמה שנים שמכבי פ"ת מושכת את גיל ההתבגרות, בונה את עצמה לאט סביב הצלחות בליגה (מקום 4, אח"כ 3, אח"כ 2) ובאירופה (קבוצה ישראלית ראשונה בשלב הבתים באופ"א), אבל מפחדת לקחת את הפנייה בצומת שמכריזה: אנחנו רוצים אליפות. תוך שנה, חמש, אולי אפילו העונה. העיקר הוא עצם ההכרזה, הצבת היעד כהכרה עצמית. הלוזונים מהססים לחצות את הכביש, אולי בגלל שהם זוכרים מה קרה לקבוצה הקטנה האחרונה שניסתה לעשות זאת (הפועל חיפה), נהנים להיות קבוצה שרק שמחה לשחק כדורגל בריא, שורשי, שצומח מתוך מחלקות הנוער הנהדרות ומטופח על-ידי מאמן מוכשר שהגיע מבית.

לחשש של הלוזונים לשלוח את הבייבי שלהם לעיר הגדולה יש בסיס מוצק: לקבוצה אין קהל, גם לא מסורת, רק טירוף של משפחה אחת וכמה אחוזי דיבוק מסביבם לקבוצת ילדותם. להרבה אנשים קשה להיסחף אחרי המיזם הצברי של מכבי פ"ת דווקא בגלל הלוזונים, בגלל התדמית התככנית, הכוחנית וכל הדברים שזה לא המקום להיכנס אליהם. וזאת למרות שפ"ת היא העיר הכי חובבת כדורגל בישראל, נתון שהוכח על-ידי המכון המרכזי לסטטיסטיקה, ומתבטא גם בכמות העסקנים הספורטיביים משם שמושכים לנו בחוטים ועולים לנו על העצבים.

יכול להיות, למרות החשש ההגיוני, למרות השפיות הלוזונית המובנת לחלוטין, שדווקא ניסיון להסתער על אליפות יכול לגרום לאנשים להתאהב בקבוצה הזאת, במיוחד כאשר בעיר שוקדים על אצטדיון חדש שימריץ את הענף באם המושבות. אולי לא צריך לפחד, במיוחד העונה, כאשר מכבי חיפה והפועל ת"א שוברות הראש באירופה, ובית"ר עדיין לא החליטה אם היא רוצה להתחבר או להתרסק. מקצועית, הפערים לא בלתי מחיקים. מכבי פ"ת כבר עשתה דברים מדהימים גם בלי קהל מאחוריה. ניצחון על הפועל ת"א בבלומפילד יחזיר את הלוזונים לצומת הסואנת הזאת, במקרה כזה אולי הם סופסוף ייקחו את הפנייה.

הפועל פ"ת – מכבי ת"א

אייל לחמן מחפש בזמן האחרון יותר מדי סימפטיה. בסוף השבוע, אחרי עוד הפסד, הפעם לבית"ר, הוא שב ודקלם את הנאום הקבוע שלו על הילדים כחול לבן שהוא מטפח, ילדים שמדינה שלמה צריכה להצדיע להם. מצד אחד זה נכון, אבל מצד שני ההגזמה הזאת מכניסה בסרור, קנדה, חיימוביץ' ובוזגלו הנהדרים מנטליות מעט לוזרית, וותרנית. לחמן הגיע לרגע בו הוא צריך לדרוש מעצמו ומבני טיפוחיו יותר. הנתון הבולט לעין במקרה הזה הוא איפה הזרים הנהדרים שלחמן נהג להביא לקבוצות שלו, זרים שהיו יכולים לסחוף את הנערים האלה למקומות טובים יותר: סקורר שיקל על בוזגלו, קשר אחורי שילטש את עידן סרור ויחפה על איבודי הכדור שלו (גאדיאגה הוא לא כזה), בלם שיתמוך בחיימוביץ' (דובה פצוע). בינואר לחמן יכול לתקן את הרושם בנוגע לזרים, אבל מומלץ לו להתחיל כבר במחזור הקרוב לדרוש מהכשרונות שלו יותר מסתם סימפטיה. לא להצטלם ליד אבי נמני, אלא לנצח אותו ואת אבי יחיאל.