איתן תבריזי הוא מה שקרוי בעולם הספורט האמריקאי "שחקן של מהלכים גדולים". הוא לא עושה הרבה שגיאות במשחק, אבל כל טעות שלו צבועה בגוונים עזים וחקוקה בזיכרון. לפני עשר שנים, למשל, תבריזי היה היחיד בעולם שלא ראה איך אלכסנדר אובארוב כמעט עוקר את הרגל של עופר מזרחי ממכבי הרצליה מהמקום, במהלך שהיה משנה עונה שלמה. במקום לשרוק לפנדל ואדום נגד שוער מכבי ת"א, פסק על כדור חוץ והצהובים המשיכו לדאבל. תבריזי הושעה ממספר משחקים, כשמאז ליוו אותו עוד שערוריות, בדרך כלל כאלה שקשורות לניבולי פה והתנשאות על שחקנים. על מה שקרה בבלומפילד עוד ידובר רבות. אם אכן, כדברי ערוץ 10, פנה אליהם השופט הרביעי וביקש את אישורם לפנדל, הרי שמדובר בחובבנות שמוציאה שם רע למונח "שכונה". זאת כל עוד, כמובן, אסור להשתמש בצילומי טלוויזיה, אבל זה כבר עניין לדיון בפני עצמו.
מכבי ת"א הזכירה בהתלהמות המבישה שלה עבריין שיודע שביצע את הפשע ומנסה להיחלץ ממנו בגלל כשלים בירוקראטיים בחוק. "אסור לך להסתכל בטלוויזיה", זעק עומר פרץ לעבד אל עוברה, וסיכם את ההשתלחות הברברית של שחקני הקבוצה ומאמנה בשופטים. התצוגה של תבריזי וקווניו הייתה מחפירה ושערורייתית, אבל בשורה התחתונה השריקה הייתה צודקת, וכל פסיקה אחרת הייתה עושה עוול גדול למכבי חיפה. גם במכבי ת"א לא היה אחד שיצא נגד השריקה. זה לא הפנדל, זו הטלוויזיה. עוד פעם התקשורת אשמה. אלי כהן הגדיל לעשות כשיצא במתקפה חסרת רסן לאחר המשחק, ועוד הצטדק וציין כי "יכול להיות שהיו אלף סיבות שזה לא היה פנדל. לא הייתה שם יד אחת אלא עשרים".
אז יש לנו חדשות בשבילך, אדון מאמן. הייתה שם יד אחת, והיה ברור לחלוטין של מי היא. יד שנזרקה לאחור לכיוון כדור שבכלל לא היה באזור הסכנה. יד חסרת אחריות, שכמו בשבוע שעבר נתנה למכבי חיפה פנדל מתנה. זו הייתה היד של אבי יחיאל, ואי אפשר היה לפספס אותה או את כוונותיה.
לפני מספר שבועות ערכנו כאן בוואלה! ספורט את פרויקט "הכדורגלנים הכי גרועים בליגה". אבי יחיאל כמעט נכנס לרשימת ה-11 הפותחים, שבועיים לאחר שנתן את משחקו הטוב ביותר במדים הצהובים, ב-1:3 בדרבי. אבל משחק טוב אחד לא יכול להעלים את העובדה שאכן מדובר פה בשחקן שאין לו מושג מה הוא עושה במרכז הגנת מכבי ת"א. שחקן גרוע בעל שיקול דעת מוטעה באופן תמידי, שמתבלבל דרך קבע ברגליים ובקבלת ההחלטות שלו.
אבי יחיאל הובא למכבי ת"א בדרך שמאפיינת את המועדון הזה בשנים האחרונות: הוא זומן לנבחרת, נתן גול מארץ הפוקסים נגד אירלנד ופתאום הופ, הוא חלק מפרויקט הגלקטיקוס. בחור צנוע, ביישן, נחמד ומשכיל שנראה שאינו מבין את מקומו במסיבת העיתונאים בין רוסו, ברקוביץ' ונמני. מה חבל שהוא גם לא מבין את מקומו במגרש. ההתנהלות של יחיאל לצד אורי שטרית המשתפר, יובל שפונגין היציב וליאור ז'אן, שמראה ניצוצות של מכביסט אמיתי, גורמת לגעגועים עזים לימים של טרום גדי ברומר, פולוקארוב וטל בן חיים. אפילו הניסויים האומללים של צביקה רוזן בהצבת איציק זוהר ומוטי איוניר בעמדת הליברו לא נראו כל כך פתטיים כמו ההתרוצצויות חסרות הערך של יחיאל ברחבה כל אימת שהכדור מגיע אליה. רק לראות שוב את השער השני של דובב גבאי ממכבי פ"ת לפני חודש וחצי (במשחק "צחצוח הנעליים" של עמוס לוזון) או את המרדפים אחרי חלוצים שבד"כ גוררים עימם כרטיסים בכל מיני צבעים, ולהיזכר בערגה בימים של מנשה שמעונוב ומיקי כהן. אבי יחיאל הוא בלם בקבוצה שרצה לאליפות?
יחיאל הצליח לצאת מהמשחק הזה בדלת האחורית. אם תבריזי היה יותר החלטי ופחות תיאטרלי, חיצי הביקורות היו היום על בלם מכבי ת"א, ממש כשם שמי שזוכרים מנגיעת היד האומללה של שבוע שעבר הוא מהראן אבו ריא מהפועל פ"ת ולא השופט. אבל אלי כהן, במקום לקחת את הטוש השחור, לסמן קו גדול על השם של מספר 3 ולזרוק את הבלם השערורייתי הזה מההרכב, בחר להיות זה שאכלו לו, שתו לו ובלעו לו. מכבי ת"א הייתה צריכה לקחת אתמול שלוש נקודות והסתפקה באחת. את השתיים שנגזלו ממנה לא לקח תבריזי ולא אל עוברה. השתיים האלה נלקחו על ידי אבי יחיאל.
יחיאל השלומיאל
27.11.2006 / 12:55