בית"ר הישנה, נתניה החדשה

1. עם כל הרספקט לנערים של הפועל פ"ת, הם בדיוק מה שיוסי מזרחי היה צריך אתמול, במסגרת הניסיונות להגדיר מחדש את בית"ר. המערך הפותח הסולידי שלו, 1-5-4 עם הציר אפק-ברוכיאן-זנדברג לפני החלוץ פינטו, נכשל. ברוכיאן שקשק מההזדמנות הנדירה בהרכב ולא הצליח לנהל את הרביעייה הקדמית, בעוד אפק שוב הוכיח שהוא לא בשר ולא חלב. פינטו נראה כמי שבמקרה עבר בסביבה.

בדקות הארוכות של הלחץ בטדי קיבל מזרחי תזכורת למה ששכח בשנותיו הארוכות באשדוד: בית"ר, כדי להצליח, צריכה להיות קבוצה שועטת. קבוצה מהירה, התקפית, דורסנית, נתמכת בקהל. זיו ואמסלם סיפקו לו מהפתיחה את הקצב הנכון כמגינים תוקפים, בן שושן המחליף שעט עם הכדור מימין, טוטו תמוז המחליף הוא שעטה בפני עצמה, והנה בית"ר נראתה כמו בית"ר.

מזרחי, תחת הניהול הקפריזי והקהל הלוחץ, חרד להזדמנות האחרונה שלו במועדון, אבל אין לו ברירה אלא להסתכן באסטרטגיית השעטה. בית"ר חיה או מתה על האנרגיות, על האטרף, על השעטה והשאגה. עם גיבוי של קשרים אחוריים כבואטנג ואלברמן, וסוס כזנדברג משמאל, מזרחי יכול להרשות לעצמו להריץ את הקבוצה במערכים התקפיים יותר, כמו 2-4-4 עם שני חלוצי רחבה, ואפילו 3-3-4 עם בן שושן וזנדברג בכנפיים. אם הוא ייזהר מדי, הוא יקרוס. אם יאמין, הוא ידרוס.

2. אלי גוטמן היה הלום משריקות הבוז בנתניה. הרי הוא ניצח. גם יאמר לקח את זה קשה. שניהם עוד לא יודעים שבנתניה משחק התקפי הוא כמעט דת. רק במקרים של פיקוח נפש - כשהקבוצה נלחמה לחזור לליגת העל או כשניסתה בכוח לשרוד בה - האוהדים מוכנים להתפשר. אבל המסורת של הקהל היא חד משמעית: אצלנו לא ישחקו בזהירות, בטח לא נגד הכח בבית. גוטמן, שמרבה לספר כי השתנה, רחוק מספיק מהתחתית כדי להתגבר על חרדת הספיגה שלו ולהתחיל לקחת סיכונים. כדאי לו, לפני שיעשו בו בנתניה מעשה בית"ר.

3. ורוני לוי מה? האם הוא כבר צבר מספיק ביטחון כדי להתייצב הערב מול מעצמת הרציקוביץ' במטרה ברורה להבהיר מי כאן אירופה ומי פה שכונה? הערב בבלומפילד הפיתרון.