הרנסנס נמשך

1. קשה להתווכח עם עובדות. הכדורגל הישראלי הוכיח אתמול שוב שהוא בתקופת הרנסנס. נכון שפרטיזן בלגרד לא קבוצה גדולה ופ.ס.ז' בתקופה קשה, אבל איכשהו כשמנצחים היריבות תמיד חלשות (על רוסיה לא אמרו את זה? על אירלנד, צרפת ושווייץ לא אמרו?). כך או כך, שתי הקבוצות הישראליות ניצחו אתמול באופ"א, שתיהן כנראה יעברו את שלב הבתים, יגדילו את הניקוד הישראלי בגביעי אירופה, יפתחו בכך אפשרויות נוספות, ימשיכו להעצים את התהליך.

ליל אתמול הצדיק בדיעבד את הכעס על דרור קשטן בעקבות המשחק מול קרואטיה. לא כי הוא הפסיד, כי הוא פחד. אפילו רוני לוי פתח אתמול בהרכב התקפי למדי, והעז להציב בו טירון כרפאלוב, שלא לדבר על יצחק שום, שמעגן את עצמו כמאמן חלומות בכל הנוגע למשחקים ביבשת. שים לב קשטן, היורש נושף.

2. בלומפילד כל-ירוק תמיד יפה. משמעו משחק אירופי, ואלפי אוהדים שנסעו במשך שעה חגיגית לאיצטדיון היפואי (שיחסית למה שיש להם בבית הוא היכל של כדורגל). תחת המעטפת הזאת חיפה פתחה חזק, כשרוני לוי מחפה על חסרונו המשמעותי של דירסאו באמצעות הצבתו של בוקולי בקישור האחורי, ומתפקד את רפאלוב באגף שמאל.

בוקולי הוא לא קשר פיפטי-פיפטי, הוא לפחות קשר סיקסטי-סיקסטי. היכולת שלו להוציא 120% מעצמו, להיות דומיננטי בכל חלקי המגרש, היא חד פעמית. בוקולי היתווה מהפתיחה קצב מסחרר, אנדרסון נראה בטוח ואחראי יותר בהיעדרו של דירסאו, רפאלוב נכנס חלק למשחק כאילו כלום, קטן שוב הוכיח שעם עוד קצת תבונת משחק הוא היה נשאר אפילו באנגליה, והמכונה תקתקה גול פסול וגול חוקי.

אלא שבכל הנוגע למשחקי הכרעה באירופה, חיפה עדיין אכולת חרדות. דוידוביץ' הוציא שם רע לתמנונים באשר הם, מרכז ההגנה נשאר מבולבל, המגינים מיעטו לתקוף, וככל שעבר הזמן, פרטיזן עברה למתקפה. רוני לוי למרבה השמחה הגיב (כמעט) בזמן, כשחיזק את הקישור עם גזל ומליקסון, ובסופו של דבר החליק עם ניצחון. זהו, אף אחד כבר לא יגיד שהוא כושל באירופה

3. ברכות לנבחרת הנשים על ה-5-2 בבוסניה שהעלה אותה לראשונה לדרג א' האירופי (שימו לב לשרית שנער, היורשת של סילבי ז'אן). בצהריים, גיא לוי בהולנד בהגרלת הבתים של יורו 2007. הרנסנס נמשך.