בחזרה לפארק דה פראנס

בדקה ה-87 יצא סלים טועמה מהמגרש. המטרה היתה לאפשר לקהל להודות לשחקן שניצח כמעט לבדו את המשחק, ואכן, אלפי אוהדי הפועל תל אביב ומספר גדול עוד יותר של יהודים מקומיים קמו על רגליהם ומחאו כפיים לשחקן שהיה אחראי לאחת התצוגות הטובות ביותר של כדורגלן ישראלי בגביעי אירופה. היה משהו אירוני בכך שחלק גדול מאותם אוהדים שהריעו לטועמה היו חברי בית"ר (צרפת) ואינם רואים בו ישראלי והיו שמחים להעיף אותו מארצו, אבל אחרי עוד לילה קסום בפארק דה פרנס של הכדורגל הישראלי, נרשם עוד ניצחון קטן על הגזענים.

גם הגזענים המקומיים לא התבלטו אמש. אוהדי פריס סן ז'רמן היו עסוקים בעידוד ובקריאות להדחת גי לקומב, וקשה היה להבחין בקריאות או שלטים פוגעים. באחד מרגעי השיא שלהם במחצית הראשונה, דווקא במהלך הלחץ הפריזאי, הפנו אלפים מהם ביציע אוטוי (Auteuil) מאחרי השער הצפוני באצטדיון את גבם למגרש והחלו קופצים ושרים. זה היה מרשים אבל גם מוזר כי במהלך המחצית הראשונה כמעט כל התקפה הביא לשער ובמשך 35 דקות הציגה הקבוצה כדורגל סביר יחסית. בשאר דקות המחצית הם היו עסוקים בתצוגת עידוד מרשימה הרבה יותר מהקבוצה שלהם וגם אם האצטדיון היה מלא רק בחלקו, האווירה היתה מלהיבה.

אוהדי הפועל סיפקו גם הם את הרפרטואר המרשים שלהם שכלל אבוקות, שירה, וגם חגיגות ניצחון ארוכות. לצידם ולעיתים מולם ניצבו חברי הקהיליה היהודית המקומית, חמושים בעשרות דגלי ישראל, נאמנות עיוורת לישראל וקשר מקרי בהחלט לכדורגל או לכל מה שמזוהה עם הפועל תל אביב. הצעירים, לא מעט מהם כאמור חברי בית"ר, היו משתלבים בסביבות אביגדור ליברמן במפה הפוליטית בישראל, התנהגו כבתולי כדורגל. כל פעם שהפועל עברה את החצי, הם הגיבו בהתרגשות מוזמת, אם כי יאמר לזכותם, בדרך כלל ההתקפות האלו הסתיימו בשערים.

אחרי שש דקות בלבד הריעו הבית"רים פעמים לטועמה, בפעם הראשונה אחרי התקפה מצוינת ובישול של אוגבונה, ובפעם השניה אחרי טעות קשה של מיכאל לנדרו, שוערה של פ.ס.ז' שהדף בעיטה חזקה של הקשר לשערו. רוב האוהדים שהתרכזו מאחורי היציעים, התפרצו. האדומים והכחולים לבנים חגגו את הניצחון המתקרב, ואילו יציעי בולון ואוטוי שם התרכזו קבוצות האוהדים המרכזיות של הקבוצה הצרפתית הגיבו בזעם ודרשו את ראשו של לקומב.
מכאן הציגה הפועל את אחת המחציות האיומות בתולדותיה באירופה. ביתרון 2:0 מול קבוצה עצבנית, חסרת ביטחון ועם קהל ביתי מאיים, היתה הפועל צריכה להאט את הקצב, להגן ביעילות ולתת ללחץ הפנימי לרסק את הפריזאים. הפועל העדיפה לסגת לאחור, לוותר על שליטה על הכדור, ולא לנסות להגן. מעין שחזור של משחק נבחרת ישראל מול קרואטיה אחרי שער היתרון הישראלי. אלו היו דקות בהן כל שחקני ההגנה של הפועל נכשלו בפעולות בסיסיות. חליבה ואנטבי הזכירו את בעיית המגינים הכרונית של נבחרת ישראל, אבוקסיס ואבוטבול הפקירו את מרכז המגרש, באדיר הוכיח שהוא לא בלם ופאאס הוביל לשער של פארו בדקה ה-14. 12 דקות מאוחר יותר, ועוד מספר רב של הזדמנויות הגיע השיוויון באדיבות המגינים הישראלים שלא מנעו הרמה לרחבה ונגיחה של פאולטה. יתרון שני שערים מול קבוצה רכה ומבולבלת בוזבז. הפועל נראתה כמו קבוצה ללא מאמן, עם כישרון והתלהבות אבל ללא טיפת חוכמה או ניסיון לשלוט בקצב ומהלכי המשחק.

זו היתה מחצית של כדורגל רע אבל מהנה. האווירה היתה מלהיבה, גם אם הקריאה הבולטת היתה "תל אביב, תל אביב" במבטא צרפתי. יציע אוטוי הרשים בתיאום ורמת הרעש וכיאה לשתי קבוצות עם הגנות עלובות כל כך הובקעו ארבע שערים ונוצרו עד מספר רב של הזדמנויות. היה מעט כדורגל אבל הרבה התלהבות, ובמבט לאחור, הטעות האחרונה של פ.ס.ז' במחצית הראשונה הכריעה את המשחק. באדיר הבקיע מקרוב וללא הפרעה אחרי קרן, והמקומיים ירדו להפסקה שבורים מורלית, ואילו הפועל אחרי המחצית הגרועה ביותר אי פעם שבה הבקיעה קבוצת חוץ שלושה שערים, עם יתרון.

אחרי המשחק אמר יצחק שום שהוא לא שינה את ההוראות והוא אינו סבור שהיתה בעיה עם משחק ההגנה של הפועל תל אביב במחצית הראשונה. זה אולי מסביר את היכולת המצמררת של הגנת האדומים במחצית זו, אבל לזכותו ולזכותם יאמר שאת המחצית השניה הם החלו בצורה שונה לגמרי. ההגנה עדיין לא הרשימה אבל התייצבה, ואילו לראשונה במשחק שלטה הפועל והיתה הקבוצה הדומיננטית. טועמה השלים ערב יוצא דופן באיכותו בדקה 57 אחרי בישול מצוין לאליניב ברדה שהבקיע בקור רוח מקרוב, והמשחק הוכרע. על המגרש החלה הפועל לשחק בצורה נבונה: הקבוצה נסוגה לאחור אבל לא ויתרה על מרכז השדה ואיימה בהתקפות מתפרצות וביציעים עברה השליטה לכוחות הישראליים-יהודיים. עד לסיום נותר להנות מערב מושלם של טועמה ומשחק טוב של ברדה ואוגבונה.

חגיגות הניצחון הזכירו נשכחות מסטמפורד ברידג' ופארמה אם כי מדובר בחוויה שונה לגמרי. מול צ'לסי נהנתה הפועל מהישג מקרי בערב שבו נבעטו עשרות בעיטות לשערו של אלימלך. מול פארמה זה היה ניצחון של כדורגל מצוין מול יריבה איכותית. אתמול זה היה ניצחון מהנה מול יריבה פאתטית שהמפעל אינו חשוב לה דיו. לא שזה צריך לעניין את הפועל, היא לקחה את כל מה שפ.ס.ז' הציעה לה, אבל מול נפולת ליגת האלופות, משחק הגנה שכזה עלול להסתיים בדמעות. הניצחון מול צרפת באצטדיון הזה עולה בכל פרמטר על ניצחון הפועל תל אביב להוציא אחד. עבור טועמה תמיד תהיה מעתה פריס.