שקלאר, מה אתה עשית בשביל בית"ר?

שנה עמוסה במיוחד עברה על האיש החזק ביותר בבית"ר ירושלים. כמו כל מנהל חדש, גם הוא היה אמור להכין קבוצה ראויה לעונה הנוכחית, אך בד ובד להקים מערכת ניהולית שתטפל בכל תחלואיה של בית"ר. עם כניסתו לתפקיד, נאלץ שקלאר להתמודד עם תקציב ענק, אך גם עם קשיים רבים של מערכת שלא היתה מאורגנת, בלשון המעטה: משרדים חדשים, שיפוץ בית-וגן, מערך סקאוטינג, הנהלה, שיווק, שחקנים, חוזים, התאחדות, בקרה תקציבית, אוהדים והכי חשוב, התמודדות עם המותג בית"ר "ארקדי גאידמק" ירושלים.

אחת הביקורות על שקלאר היא שהבחור לא ממש הגיע מתחום הכדורגל ולא ממש חי אותו. השאלה היתה אם יו"ר צריך להבין בכדורגל, ואם כן, אז בשביל מה יש מאמן? ובכלל, האם אדם שיש לו דוקטורט בספורט יכול להיות מנותק מכדורגל? מאזן גנאים מבני-סכנין מנסה להסביר: "יו"ר צריך להיות עם יכולות ניהול טובות. שיהיה עממי, קרוב לקהל ומבין בכדורגל. צריך שיבין בכדורגל, שיוכל לעזור למאמן. אם הוא מרוחק מהכדורגל ייקח לו הרבה זמן ללמוד את הנושא".

ולא רק גנאים חושב כך, מסתבר שמי שמנהלים את רוב הקבוצות הם אנשים שגדלו בתוך המערכת או נמצאים בה שנים, כאלה שיודעים איך להתמודד עם דברים מורכבים וייחודיים, למשל קידום מחלקות הנוער.

שמעון מסיקה ממכבי הרצליה חושב שמי שמתווה את הדרך הוא דווקא הבעלים, והיו"ר צריך רק ללכת לפי הקו ולעמוד בציפיות: "שקלאר הוא בנאדם שלא היה בכדורגל, הוא בא ממערכת שונה, וזה יותר קשה. בשביל לנהל כדורגל צריך להיות בתוך הענף, ואז העבודה הרבה יותר קלה וגם יותר איכותית". אם תשאלו את שמעון קורק, שגדל במכבי תל-אביב וניהל אותה לא מעט שנים, אז החיסרון של שקלאר הוא בעיקר חוסר ידע בכדורגל והבנה מעמיקה של הנושא: "מה הקשר בין העירייה או בין ד"ר לספורט לכדורגל? אם למשל המאמן מדבר על שחקן איקס, המנכ"ל יודע מה עושים".

בנוגע לסוגיה הזו, נראה שכולם תמימי דעים. כדורגל הוא עניין של ניסיון ושל ידע רב. השאלה הגדולה היא ממש כמו באזרחות, אם אדם לא מקבל את הניסיון הראשון, מתי הוא יהיה טוב?

סוגיית הקהל הבית"רי קשה במיוחד. מדובר בקהל תובעני מאוד, שרוצה הצלחות כאן ועכשיו. אחד הדברים ששקלאר עשה השנה היה לנסות ליצור אמון בינו לבין האוהדים. לפעמים זה הצליח ולפעמים לא. כבר מתחילת העונה הצליח שקלאר להחזיר את אביזרי העידוד לטדי, אבל במשימה להטיס את אוהדיו למשחקי הקבוצה באירופה הוא נכשל. נראה ששם נקבעה נקודת השבר ביחסי האוהדים- שקלאר. פיטוריו של ארדילס החזירו קצת את אמון האוהדים ביו"ר, שעכשיו, אחרי שכבר ייצב את הקבוצה, הוא יכול לעסוק גם בעניינים שלהם.

לגבי קצרה מהפועל כפר-סבא יש טיפ קטן ליו"ר של בית"ר: "אצלנו בכפר-סבא אנחנו עושים משחק בין השחקנים לנציגי חוג האוהדים, וכך משפרים את הקשרים. ככה אוהד, אחרי שפגש את השחקן פנים אל פנים, יודע להעריך ולא מקלל". נכון לעכשיו המלחמה של שקלאר במשטרה למען האוהדים מתנהלת היטב, אבל באיטיות.

אחת הבעיות שאיתה נאלץ שקלאר להתמודד בשנה האחרונה קשורה בסוגיית שחקן מוסלמי בבית"ר. שקלאר אמנם לא החתים אף שחקן שכזה, אבל הוא הביא למבחנים ואפילו סיכם עם בוקרי סאדאת, שאמור לחזור בעונה הבאה. משה דמאיו מבני-יהודה, שספג גם הוא כמה קללות בחייו בשל החתמת שחקנים ערבים בקבוצתו: "אין מה להשוות בין מה שקורה בבני-יהודה למה שקורה בבית"ר. שם יש סיר לחץ שונה לחלוטין. אנחנו עמדנו בלחצים, אבל הרבה יותר קטנים לעומת אלה שצפויים להיות בבית"ר. זה לא דומה בכלל. אי-אפשר להתמודד ולרצות את כל האוהדים, אני אישית לא מקנא בשקלאר".

גם למאזן גנאים יש מן הסתם מה להגיד בנושא: "הקהל אוהב את ארקדי גאידמק ולכן זה פלוס גדול מאוד. בנוגע לשחקן ערבי, אני בטוח שגאידמק יביא בעתיד שחקן ערבי, והקהל של בית"ר יקבל את זה".

אחת הסערות שחוללה השנה בית"ר היתה ההצהרה של שקלאר שארדילס יביא השנה אליפות לירושלים, ואחרי חמש שעות יוסי מזרחי כבר היה חתום בקבוצה. הביקורות חגגו, אבל הצעד הראשוני של הבאת מאמן זר (למען ההגינות גאידמק הוא זה שהתעקש) אולי היתה הטעות הראשונה של שקלאר. מאמן זר חייבים לבחור בקפידה, במיוחד עבור קבוצה כמו בית"ר, שחיה על היסטוריה ועל קשר ישיר עם השחקנים והנהלת הקבוצה. קורק חושב שהבאת ארדילס ופיטוריו אחרי חמישה מחזורים היא צעד שצריך לשלוח את שקלאר הביתה: "חשבת על מאמן, בדקת את זה, אתה מפטר את המאמן, פטר את עצמך. אתה בחרת את המאמן, לא בחרו לך אותו. אתה צריך לעשות את החשבון מה התכונות שלו".

עוד מי שיודע דבר או שניים על שינוי עמדת המאמן הוא גנאים, שנפרד בשנים האחרונות מלא מעט מאמנים. גם הוא לא מסכים עם הבאת מאמנים זרים: "אני נגד הבאת מאמנים זרים באופן כללי, לכן לדעתי הבאת ארדילס היתה הטעות הכי גדולה של שקלאר, כי היא הביאה איתה עוד המון בעיות. מה ארדילס עשה בבית"ר? רק מאמן ישראלי שעומד על הקווים ומכיר את השחקנים והליגה יכול לעבוד".

לכולם אין ספק, ארדילס היה הטעות הכי גדולה של שקלאר. הבאת מאמן זר עם רקורד לא קטן של פיטורים היתה צעד שהרים הרבה גבות, וכנראה הביא לפתיחה מאכזבת יחסית של העונה, פתיחה שבית"ר עוד עלולה לשלם עליה מחיר. לעומת זאת, לגבי ההחלטה על הבחירה ביוסי מזרחי יש קונסנזוס נרחב בקרב אנשי ניהול שונים, וכמעט כולם טענו שהוא האיש הנכון במקום הנכון.

אחד הדברים שאיפיינו את בית"ר בשנה האחרונה היה נושא הכסף הגדול. יש כאלה שיגידו שעם פנקס צ'קים פתוח שהעמיד גאידמק לשקלאר, הקבוצה היתה יכולה להיראות טוב יותר. אבל רוב המנהלים שנשאלו השבוע בנושא התרשמו כי הכסף הגדול גורם יותר מכל לבזבוז כספים מיותר. הדוגמה הבולטת ביותר בעיני רבים היא המשכורות של השחקנים הישראלים. מסיקה: "בית"ר היום משלמת יותר בשביל לקחת שחקנים מקבוצות ישראליות. שחקנים שהעלות שלהם איקס, הם משלמים כפול. החוזים של השחקנים מוגזמים, כי הם שיחקו בקבוצות אחרות בפחות מחצי. זה נכון שמשלמים יותר בשביל לקחת שחקן מקבוצה אחרת, אבל לא צריך לשלם בצורה חריגה. אף ישראלי כיום לא צריך להרוויח יותר מ-180 אלף דולר".

גם דמאיו מציג גישה קצת יותר נדיבה, אך בהחלט מבקר את הסכומים שרצים בבית"ר: "אין שחקן ישראלי ששווה יותר מ-200 אלף דולר. שחרור שחקן זה הרבה פרמטרים, אבל בכל מקרה שחקן מבוקש בשיאו לא שווה יותר מ-300 אלף דולר".

לעומת זאת יש יושבי-ראש שחושבים שצריך לנהוג בצורה חסכנית אפילו יותר. קצרה טוען שהבעיה היא פחות בסכומים ויותר בדרך חלוקתם: "היה אפשר להביא לבית"ר אותם שחקנים, בהרבה פחות. הטובים ביותר אמורים לקבל 200-250 אלף דולר. לגבי הזרים, אם היתה לי אפשרות, הייתי מביא זרים במיליון יורו".

שימו לב לסכום הממוצע שמנהלים אחרים היו מוכנים לשלם לשחקנים ישראלים בכירים: 220 אלף דולר. בית"ר משלמת בממוצע 260 אלף דולר לשחקן ישראלי. 60 אלף דולר יותר. עם זאת, יש בבית"ר ארבעה ישראלים שמקבלים יותר מ-300 אלף דולר, סכום שללא מעט מנהלים נראה מופרך בהקשר של השחקן הישראלי.

אחד הדברים שנזקפים לטור החיוב במאזנו של היו"ר הוא החוזה עם בית-החולים הדסה עין-כרם, שלפיו המוסד ייתן מענה רפואי כוללני לצד הבריאותי של המועדון. העלות הכוללת של העסקה היתה כ-450 אלף דולר, וחלק מהסכום היה תרומה של גאידמק לבית-החולים. גנאים חושב שהעסקה ראויה, אך לאו דווקא בגלל איכות הטיפול: "זה שווה בגלל שזה משהו לבית~חולים, ובסופו של דבר זה הולך לקהילה, וזה משמש את החולים. בצורה הזאת הכסף חוזר לקהילה. אני חושב שגאידמק אישר את הכסף הזה בגלל עניין התרומה. מבחינה מקצועית זה הרבה כסף".

דמאיו חושב שכחלק מהמאמץ של בית"ר להפוך לקבוצה אירופית, היא היתה חייבת להביא את הטוב ביותר: "בתקציב כמו של בית"ר ניתן לעשות דברים כאלה, גם אם הם לא משתלמים כלכלית. הוא עושה את זה בשביל ליצור סטנדרטים מסוימים. הם רוצים להביא את הסטנדרט לכך שהצוות הרפואי הוא מושלם לחלוטין, וזה חיובי לדעתי".

מי שלא מוכן בכלל לשמוע על הסכומים האלה הוא שוב קורק, שעונה בציניות: "מה הם משתילים רגליים? צריך רופא צמוד ומנגנון רפואי. אני לא מבין מה הקטע של בית-החולים פה. חס וחלילה יש ניתוח _ אז עושים ניתוח. גם אם תשלח למרטנס לבלגיה לניתוח רצועות יעלה לך עשרת אלפים דולר. תקציב של קבוצה כמו מכבי תל~אביב לטיפולים רפואיים עומד על חצי מיליון שקל, שזה די והותר".

ההסכם עם הדסה אסטרונומי, אבל יש הנחה על כך שהוא כולל גם את מחלקת הנוער וגם תרומה נדיבה של ארקדי גאידמק. מעבר לזה, תמיד חשוב שבית-החולים יהיה תלוי בך יותר מאשר שאתה תהיה תלוי בבית-החולים.

אחת הפעולות הראשונות שעשה שקלאר היתה לבסס את הנהלת הקבוצה. נכון להיום יש 13 אנשים שמנהלים את בית"ר ירושלים. תפקידים כמו יו"ר, עוזר, מנהל אבטחה, חשב, דובר, מנהל אתר אינטרנט, אחראית קשרי קהילה, איש שיווק, מנכ"ל, שתי מזכירות, צלם ואברהם לוי אחד. כולם למעט הצלם מקבלים שכר בבית"ר ומשוכנים במשרדים ראויים להנהלת מועדון.

קצרה: "13 איש זה נראה לי נורמלי למועדון בסדר גודל של בית"ר". ומה סדר הגודל של בית"ר? מסתבר שיותר גדול ממועדונים כמו מכבי חיפה או מכבי תל-אביב, שם ממוצע המועסקים לא עולה על עשרה אנשים. מסיקה: "זה עניין של בעל הבית. דובר צריך, מנהל שיווק צריך, מנהל קבוצה צריך, יו"ר, מנכ"ל, דובר, סקאוט, השאלה מה הם עושים וכמה כסף משלמים להם. אני לא חושב שצריך 13 בליגת-העל, אלא אם כן אתה עובר למצב של אירופה, ואז צריך הרבה יותר אנשי ארגון".

בית"ר אכן התחילה את דרכה באירופה, ואחד האנשים שהיו מופקדים על אותה הרפתקה היה קצין הביטחון מנחם נידם. היום, גם אחרי שבית"ר הודחה, נידם אחראי על האבטחה. גנאים: "כיום יש לי רק בנאדם שמקבל משכורת במועדון. אני חושב ששלושה אנשים פלוס מזכירה זה מה שצריך, השאר זה מיותר. אני יודע על מועדונים שמעסיקים מעל עשרים אנשים, מה יש להם לעשות? איך אני לבד עשיתי את כל זה? גם בתנאים אופטימליים לא הייתי מעסיק יותר משלושה אנשים".

וגם לשמעון קורק יש מה להגיד בנושא, במיוחד להשוות בין בית"ר למכבי חיפה: "קחו את המנגנון של מכבי חיפה, שם אין יותר מנגנון. לא צריך יותר מדי אנשים. יש חשב, מנכ"ל, בעלים. כשיש הרבה טבחים האוכל יוצא חרא, ככה גם לגבי מנגנון של 13 איש".
אז בבית"ר יש 13 אנשים שמנהלים, לכל אחד יש תפקיד, ונראה שבינתיים אף אחד שם לא מובטל, אולי למעט אברהם לוי, שמקבל משכורת ולא ממש רוצה להיות שם. אחרי הכל מדובר בקבוצה עם תקציב של כמעט 100 מיליון שקל ויותר מ-300 אלף אוהדים.

אוהדיה של בית"ר מעולם לא ששו לקנות מנויים. גם בעונת "הזוהר" של גד זאבי הצליחה הקבוצה למכור לא יותר מ-3,000 מנויים בשיווק אגרסיבי במיוחד. נכון להיום בית"ר כבר מכרה 7,000 מנויים. האם זה נחשב להצלחה או כישלון, שוב, תלוי את מי שואלים. דאמיו: "אין פה תרבות של קניית מנויים. תראה את מכבי חיפה, עם שלוש אליפויות, ולא מוכרים יותר מ~4,000 מנויים. אני חושב שמאז שגאידמק הגיע רמת מכירת המנויים שלהם עלתה במאות אחוזים. אם זו לא הצלחה, אז מה זו הצלחה?".

7,000 מנויים הם אכן הישג, במיוחד בקנה מידה ישראלי ובטח כשמדברים על אוהדי בית"ר, שעליהם אמר פעם דוד טל, מבעל משרד הכרטיסים בן-נאים: "אלה אנשים שאוהבים כנראה לעמוד בתור ולראות את הכרטיס ביד". ההישג הגדול של בית"ר לא הגיע סתם כך, הוא הגיע עם המון טלמרקטינג ומסע פרסום עצבני במיוחד. "אוהד אמיתי קונה מנוי", נכתב כמעט בכל שלט חוצות.

קצרה מסביר מה כן גורם לאוהדים לקנות מנוי: "7,000 זה מספר יפה, זה שיא. צריך לדאוג להמשכיות. צריך לשאוף למצב כמו באירופה, ששם בקבוצות הגדולות רוב המושבים תפוסים על~ידי מנויים. אבל לדעתי מספר מנויים הוא פונקציה של הצלחה מקצועית ולא של שיווק. אוהד קונה מנוי רק אם הוא חושב שהקבוצה תשמח אותו. כולם טועים בזה וחושבים שכדורגל מוכרים מוצר, אבל זה לא כך, משווקים רק רגש והנאה". גם קורק במפרגנים. "7,000 מנויים זה יפה, כי לא היתה תשתית קודם. אם הם ייתנו כדורגל אטרקטיבי, זה עוד יעלה. אני חושב שקבוצה כמו בית"ר יכולה עוד להגיע לעשרת אלפים מנויים. יש להם פוטנציאל לזה".

כן, בית"ר הצליחה השנה למכור 7,000 מינויים, רוב הפאנל שלנו מסכים שזו הצלחה. והאמת? גם לנו זה נראה יפה, במיוחד משום שגאידמק הצליח לנצח ולשבור את השיא של זאבי.

בית"ר מודל גאדימק שונה מאוד מזו שהכרנו עד היום. אם בעבר כסף היתה מלה שאנשים נלחצו ממנה לשלילה, הרי היום יש לה דימוי חיובי. מינויו של ולדימיר שקלאר כיו"ר בית"ר היה הפתעה גמורה לכל אנשי הכדורגל בארץ; דוקטור לספורט, עובד עירייה שממש לא מבין בכדורגל. דבר אחד אי-אפשר לקחת משקלאר, וזה את הניהול ואת השינוי שהוא הביא. נכון, הוא עשה טעויות בדרך והוא אפילו מודה בהן, מה שטוב זה שהוא אחד שלוקח אחריות ומוכן לתקן. אז נכון שכל נושא הניסיון הוא קטע חשוב ביותר, במיוחד בכדורגל שלנו (והכוונה היא לא להכיר את המשחק, אלא את הקומבינות), ואולי שקלאר אכן ישרוד את התפקיד. דבר אחד בטוח, אם הוא לא יביא אליפות, לא יהיו לו תירוצים.