העובדה שיש טור שמתפרסם השבוע צריכה להיחשב, בכל קנה מידה, סוג כלשהו של נס. לא, זה לא שלא היה לי זמן או שסבלתי ממחסום כתיבה כלשהו, פשוט בסוף השבוע קניתי לי משחק חדש לקונסולת המשחקים שלי, שגרם לזה שגם על מעט הפוטבול שכן ראיתי השבוע (ועוד מעט תשמעו איזה משחקים שודרו פה ותבינו למה נמנעתי מהם), לא הצלחתי להתנתק כדי לכתוב. המצחיק הוא, שבדרך כלל אני ממש לא טיפוס של משחקים. את הקונסולה שלנו, אותה תכננו לקנות בערך 3 שנים (אני? קשה החלטה?) קנינו לפני חודשיים והשימוש בה מאז היה נמוך יותר מזה שעושה אנדי ריד ברצים שלו. פה ושם מאדן, בעיקר כשהייתי חולה, פה ושם טקן (כשי' לא נמצאת, היא קורעת אותי מכות) וזהו. אז למה הפעם זה היה שונה?
האמת, אין לי מושג. מדובר במשחק מלחמה די סטנדרטי, אמנם עם גרפיקה מדהימה, אבל כמו שי' אומרת - הקונספט שלו לא שונה בכלום מ"טירה נאצית" שהייתי משחק בתור ילד. למעשה, כשחושבים על זה, מאז שהיינו בני עשרה באייטיז, שהריצו משחקים בשני צבעים על הקומודור 64 שלהם (זוכרים את המניאק ההוא מהכיתה שהיה לו אטארי, שלא הבין למה פתאום כולם חברים שלו?) ועד היום, שאפשר לקנות סוני פלייסטיישן 3 שרץ על מעבד עם 7 ליבות, המשחקים עצמם לא השתנו בכלום. כשהיינו קטנים היה לנו לארי בירד מול ד"ר ג'יי, טירה נאצית, תותח טיפשי שיורה בצנחנים ו-NBA, היום יש לנו טקן, מאדן, האלף לייף ו-NBA.
בסופו של דבר משחקי המחשב נשארו בדיוק אותו דבר כבר 20 שנה, ולמרות כל מיני סימסים למינהם הרי שמשחקי מחשב ו-וידאו מצליחים יש בדיוק משלושה סוגים - אלימות, ספורט ועוד קצת אלימות. אם לסכם, גברים הם עם של ילדים קטנים וכמו כל אינפנטיל, גם אצלי זה פשוט היה עניין של למצוא את הצעצוע החביב עלי.
למה אני מספר לכם את כל זה? טוב, חוץ מהסיבה הברורה (אני מקבל תשלום לפי מכסת מילים, כמובן), הרי הסיבה שמלכתחילה קניתי את הצעצוע החדש שלי היתה פרסומת שהופיעה פה בטלוויזיה לאותו משחק שהצליחה לגרום לי ממש לרצות לקנות אותו. פרסומות, למרות שבדרך כלל אין להן את אותו אפקט עליי, מצליחות לרתק אותי, וכשאתה באמריקה, ברוך השם לא חסר. אחד הדברים המעניינים פה, זה שיש את הפרסומות הכלל ארציות, שבדרך כלל הן מושקעות ביותר ואפשר להסתדר איתן (למעט אותה פרסומת לשברולט עם השיר הבלתי נסבל "This is our country", שאם אני תופס את הבן אדם שאחראי עליה אני שולח את בובי נייט שייתן לו כמה סטירות) ויש את הפרסומות המקומיות, שגימ"ל יפית נראית לידם כמו מקצוענית.
אחת מהן, למשל, היא של חברה שמציעה שירותי איסוף במכונית יוקרה, אם אתה הולך לכנס מחזור, לדוגמא, ורוצה להיראות מצליח (מה כבר קרה לשירותי ליווי הישנים והטובים?) אחרת היא של האמר שכביכול יכול לשוט מתחת למים ולמטה מופיע כיתוב "אל תנסו בבית" (למה לכתוב את זה, אם מישהו מספיק טיפש לנסות בבית לא כדאי לתת לברירה הטבעית לעשות את שלה?), אבל הפרסומת שהכי הצליחה לשעשע אותי השבוע, היא פרסומת מקומית לסוכנות מכוניות שמשודרת במהלך משחקי פוטבול, ובה מופיעה בחורה לבושה בחולצה של הקארדינלס. אני מת לפגוש את הבן אדם שהגה את הרעיון הגאוני של לנסות למכור משהו באמצעות הקבוצה הגרועה ביותר שהספורט המקצועני ראה אי פעם. טוב, חוץ אולי מדטרויט, בעצם. ולחשוב שהשבוע היה לי את התענוג לראות את שתיהן משחקות אחת נגד השניה על מגרש אחד. ואתם מתפלאים שהעדפתי את המשחק החדש שלי.
פייטון נדון לעוד כישלון
- קבוצה איומה אחרת שיצא לי לראות השבוע היתה גרין ביי, שמשום מה החליטו לשדר פה את המשחק שלה מול ניו אינגלנד (שניזכר איך נראה חורף אמיתי?). כבר יצא לי לראות את ברט פארב אין ספור פעמים בעבר, כולל בתקופות הרעות של השנתיים האחרונות, ועדיין החוויה של לראות אותו משחק השבוע היתה מחמיצת לב. הסקנדרי של הפטס זה באמת לא משהו לספר עליו הביתה ואליס הובס הוא הפותח היחידי שנשאר מתחילת השנה (וגם הוא לא גליק כזה גדול) כך שהרסיברים של פארב היו פנויים מהלך אחרי מהלך וזה היה פשוט עצוב לראות את פארב מפספס אותם בזריקות ארוכות מדי וקצרות מדי, פעם אחר פעם. מילא הפארב של שנתיים קודמות, שסתם התעקש לזרוק לתוך כיסוי כפול ומשולש ורשם מספרי אינטרספשנס שג'ייק פלאמר היה מתגאה בהם, אבל הפארב של השנה הוא כזה שהגוף שלו פשוט לא מצליח ליישם את מה שהמוח מורה.
היה מהלך אחד שבו, אחרי עוד פספוס, המצלמה קלטה את פארב עומד עם שתי ידיו למעלה, כאילו לא מאמין שהיד האמינה תמיד שלו הוציאה כזאת מסירה עלובה. לא אכפת לי מה הפרשנים אומרים, לדעתי, השנה הזאת היא האחרונה של מספר 4 בליגה. אפילו הוא כבר יודע את זה.
- גם פייטון מאנינג וגם פיליפ ריברס נכנסו למשחק העשירי שלהם עם שלושה אינטרספשנס בלבד ושנייהם סיימו אותם עם עוד שניים. ההבדל היה שריברס ניצח את דנבר, קבוצה טובה יותר מדאלאס שניצחה את פייטון, והסיבה ברורה - לריברס יש את לדניאן טומלינסון להישען עליו, בעוד לפייטון יש בקושי את אדאי וקוסאי. אני לא אטרח בכלל לדבר על טומלינסון (בני אנוש לא צריכים להתעסק עם אלים, לדעתי) אבל החסרון של ראנינג בק איכותי ליד פייטון גובה ויגבה את המחיר שלו מהקולטס שכרגע תלויים לחלוטין בק"ב שלהם שייתן בכל משחק 150%. זה לא סימן ממש טוב לבאות.
- עוד נקודה בעייתית לגבי הקולטס. ההגנה שדאלאס שיחקו מול פייטון היתה הגנת 3-4 שפארסלס עבר אליה בשנה שעברה. הסטילרס, שהעיפו את הקולטס שנה שעברה מהפלייאוף, משחקים את אותה סוג הגנה. סן דייגו, שהנחילה לקולטס הפסד ראשון שנה שעברה והפטריוטס, שעשו כל כך הרבה צרות לפייטון בעבר, אותו כנ"ל. שתי האחרונות גם יהיו בפלייאוף ה-AFC. אני חושב שהנקודה שלי ברורה.
- הנה משהו שכתבתי בשבוע השלישי של העונה: "קחו בתור דוגמא את אנדי ריד שמתעקש על משחק לא מאוזן בין ריצה להתקפה וסופו שיגמור את העונה לקוורטרבק שלו". נו, מסתבר שגם כשתחזית שלי מתבררת כנכונה, הדבר היחיד שאני מצליח בו זה לנחס. אז הנה הימור חיובי בשבילכם - מי שלא יפתח לאיגלס מאחורי הסנטר, ג'ף גרסיה או איי ג'יי פילי, הולך לעשות רק טוב לאיגלס, בניגוד לכל מה שהפרשנים חושבים. עכשיו שאנדי ריד לא יכול להישען על היכולת של מקנאב לייצר התקפה בכוחות עצמו בלבד, הוא ייאלץ לנסות את משחק הריצה שלו וב-NFC החלש, עם הירידה ביכולת של הג'איינטס והשקיעה של וושינגטון הכל יכול לקרות. אלא אם כן ריד יוכיח שהוא עוד יותר אידיוט ממה שאני חושב ואז כדאי ששני הקווטרבקים יתכוננו.
- בכלל, עכשיו מתברר שגם גארסיה וגם פילי יושבים על הספסל של האיגלס כל העונה. אתם רוצים להגיד לך שאחד מהם לא היה יכול לפתוח בשביל הריידרס?
השפיץ של הפיגסקין
- וידוי קטן, ברשותכם. יש לי חיבה קטנה (קטנטונת. פיצית. פיצקל'ה) לג'ייק פלאמר. אחרי הכל מדובר בשחקן חביב שבאמת משתדל ורוצה, רק שמה לעשות, לא תמיד יוצא. אני מניח שרבים מאוהדי הברונקוס תוהים מה קרה לנחש משנה שעברה, אז הוא הצליח להקטין את מספרי החטיפות המפורסמים שלו למינימום, ורובם כבר תובעים את ראשו לאור המחליף המבטיח על הספסל, ג'יי קאטלר.
ובכן, זאת בדיוק הבעיה. כל מי שעקב אחרי פלאמר במהלך השנים יודע שככל שהמשחק תלוי בו יותר, הוא נלחץ יותר ועושה יותר טעויות, כמו שיכולנו לראות בקלות במשחק מול סן דייגו. לדעתי, ההבאה של קאטלר (שעד כמה שהבנתי, באה בהפתעה לפלאמר) פשוט ערערה את הביטחון של הנחש שלנו והוא מודע לזה שכל טעות שהוא עושה מקרבת אותו לספסל, וזה כמובן מוליך לעוד שגיאות וחוזר חלילה. כמו שהמצב נראה כרגע, לשנאהאן בקרוב לא תהיה ברירה אלא להעלות את קאטלר כי יש גבול לכמה משחקים אתה יכול לתת לק"ב להרוג לך, וחבל. כי באמת, מה יעשו מהמרי וגאס בלעדיו?
- בתור אחד שההיכרות הראשונית שלו עם פוטבול היתה עם מבזקי ספורט בערוץ הראשון, בהם ג'ו מונטנה לוקח עוד אליפות, תמיד היתה לי חיבה לא מוסתרת לניינרס ואין ספק שההצלחה שלהם השנה עושה רק טוב לליגה (ולאוהדים שלהם בארץ). גם ההצלחה של הסיינטס בתחילת העונה, אחרי אסון קטרינה, חיממה את הלב להרבה אנשים. אבל אי אפשר בלי להעכיר את האווירה קצת, אז אני חייב לומר שאם יש משהו שה-NFC מזכיר לי השנה זה את הליגה הישראלית בכדורגל. שני ניצחונות לבית"ר? הם רצים לאליפות. הפסד? יוסי מזרחי הוא אפס שלא יודע מה הוא עושה. שני נצחונות למינסוטה? בראד צ'ילדרס גאון בדיוק לשבועיים, ניו אורלינס פותחת עם 4 נצחונות - זהו, הם רצים לפלייאוף.
בת'כלס, מדובר במקריות ובינוניות שבה כל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה ביום נתון (עובדה, אפילו אריזונה ניצחה השבוע) ולייחס תהליכים או שיפור לניינרס או לסיינטס יהיה הרבה הרבה יותר מדי מוקדם. שתי הקבוצות המדוברות שיפרו משמעותית בדיוק עמדה אחת אצלן (ק"ב בניו אורלינס, רץ תותח בסנטה קלרה ניינרס) ובעקבות זאת מצליחות לנצח קצת יותר משחקים השנה. הרי זה לא שהן יגיעו לפלייאוף (בדיוק כמו שמכבי פ"ת או הפועל כפ"ס לא ייתמודדו על האליפות למרות שהן מנצחות את בית"ר או מכבי ת"א) וההתקדמות שלהן תוכל להימדד ברצינות רק בעוד שנה-שנתיים, אם באמת אחת כזאת קיימת.
- תלונה, כרגיל, לסיום. תגידו, מה נהיה עם ההצגת שחקנים במאנדיי נייט? אם פעם כל שחקן היה מציג את עצמו ואת המכללה בה שיחק, הרי היום יש שחקן אחד שמציג את החברים שלו, אבל רק חלק מהם ולכל אחד מהם הוא מצמיד כינוי טפשי זה או אחר. פעם זה היה חמוד, היום זה סתם פתטי. חוץ מזה, רק לי הפרצופים הזזים בהצגות השחקנים מזכירות את התמונות הנעות מהארי פוטר?
את הטור השבוע לא נסיים בציטוט אלא בסיפור. במהלך המשחק השבוע של אריזונה סטייט שהיה האחרון הביתי לעונה (הפסד ל-UCLA, כמובן. הקהל שורק בוז, מה חדש) נכלאה היריבה על קו אחד היארד שלה וקהל שלם התחיל לשים את הידיים על הראש כדי לדרוש לסייפטי. אם היה נקלע למקום אורח שלא מבין בפוטבול, הוא היה חושב שהוא הגיע לבית משוגעים במקרה הרע או למצעד הגאווה במקרה הטוב. ברצינות, מי האידיוט שהמציא את ה"גג לילד המפגר" בתור סימון לסייפטי, הווילג' פיפל?