הדרשה האחרונה של בו שמבקלר

15 אלף איש התכנסו שלשום בצהריים באיצטדיון הפוטבול המפורסם של אן ארבור, מישיגן, למרות שעל המגרש לא היה כדור אליפטי וגם לא שחקנים חנוטים בקסדות. הצופים שרו את קריאת העידוד המפורסמת של מישיגן, "go blue", בטון חרישי מהרגיל, וצפו בשחקנים הגדולים בתולדות המכללה עולים למגרש לחלוק כבוד אחרון לבו שמבכלר, גדול מאמני הקבוצה בכל הזמנים, שמת ביום שישי.

גלן אדוארד שמבכלר, בן 77 במותו, אימן את מישיגן במשך עשרים שנה, מ-1969 עד ל-1989, והפך לאייקון עוד בחייו. בכל 21 העונות שלו כמאמן היה למישיגן מאזן חיובי, והוא הופיע ב-17 משחקי גמר. לאחר קריירה קצרה ולא מוצלחת כנשיא קבוצת הבייסבול דטרויט טייגרס, מונה שמבכלר לנשיא הכבוד של מישיגן.

"היום אין משחק פוטבול, רק חלוקת כבוד אחרון לאחד מגדולי המשחק", אמר ג'ים ברנדסטטר, שחקן עבר של מישיגן ומארגן טקס האזכרה וההנצחה. "בו תמיד אמר שפוטבול צריכים לשחק בצהריים ולא בשמונה בערב. לכן התכנסנו פה עכשיו, באחת וארבע עשרה דקות".

שמבקלר מת בדיוק בשבוע לפני המשחק מול אוהיו סטייט. הריינג'רס מול סלטיק של הפוטבול האמריקאי. היה זה שמבקלר עצמו שעזר בשנות השבעים להפוך את הדרבי למיתוס, כששתי הקבוצות שלטו בפוטבול מכללות. את אוהיו סטייט אימן וודי הייז, ששמבקלר היה בעבר שחקן שלו ועוזר מאמן שלו באוניברסיטת מיאמי אוהיו. השניים, החברים הכי טובים בפגרה, לא החליפו מלה ביניהם במהלך העונה. רק עקיצות הדדיות ולוחמה מילולית.

שמבקלר לקח את תפקידו כנשיא כבוד ברצינות, ונשאר מעורב. כמעט לפני כל משחק היה נושא דרשות לשחקנים. "בו אמר לשחקנים שגם אם יעשו בקריירה שלהם המון דברים מוצלחים, החוויות שלהם ממישיגן יהיו חקוקות לכל החיים", נשא באזכרה מאמן מישיגן הנוכחי, לויד קאר, את הדרשה האחרונה של שמבקלר.

בלונים בצהוב-כחול שוחררו לאוויר, התזמורת ניגנה ובנו היחיד של שמבכלר, שמי, ניגש למיקרופונים. "אותי אבא אימן כל חיי", אמר, וההמונים חייכו, "אבל אבא היה קודם כל מישיגן. תמיד".

בשנות השמונים, בשיא תהילתו, קיבל שמבקלר הצעה לאמן בטקסס איי.אנד.אם בסכום שיא. הוא כינס את עוזריו ושאל לדעתם. הדעות התחלקו לכאן ולכאן, כששמבקלר עצר את הנוכחים בקולו הרועם ואמר: "דיברתם רק עלי, מה טוב לי, אף אחד מכם לא חשב שאני צריך לעמוד בפני השחקנים שלי ולומר שאני עוזב". עד מותו, שמבכלר נשאר מישיגן מן.