מכאן אפשר רק לעלות

מכבי חיפה לא היתה יכולה לקבל משחק יותר מתאים, במועד נכון יותר, מזה שישוחק הערב מול פרטיזן בלגרד. עד לפני שמונה ימים היתה חיפה על תקן המושפלת של הכדורגל הישראלי. התוצאות בליגה עלובות למדי, בסקוטלנד הקבוצה הפסידה, קטן גורש מהנבחרת בבושת פנים, דוידוביץ' התאמן באגף ימין, נבחרות ישראל היו הלהיט, בית"ר התרחקה, והכי מפתיע - יעקב שחר, מר קור רוח, איבד את עשתונותיו.

כל ארבעת הקירות שמרכיבים מועדון כדורגל רעדו במכבי חיפה. השחקנים - ברובם לא בכושר, האיכות הפרטית והכללית בירידה; המאמן - מניותיו קופצות וצונחות לסירוגין מדי משחק; הקהל - מפונק ברובו, לעיתים קרובות בולט בהיעדרו; ההנהלה, סמל היציבות, מגלה סימני לחץ לנוכח אבדן ההגמוניה בליגה ובהתאחדות. הראיון של מסודי שלשום ב"ספורט הארץ" טלטל את המועדון כפי שלא קרה מזמן. ככה? בחיפה?

אבל דברים מתהפכים כאן מהר. הנבחרת הפסידה, הצעירה נשכחה, בית"ר התגחכה, הפער בליגה הפך הגיוני. הגול השני של קטן, דקות לסיום נגד פ"ת, לא היה רק תשובה אישית, אלא גם מסר - אחרי הכל, עם כל התלאות, אנחנו ווינרים. אנחנו ה-ווינרים. ניצחון הערב, בבית על יריבה בינונית, יעגן את ההצהרה. חיפה תחזור להיות סיפור הצלחה. עלייה (כמעט מובטחת) לשלב הבא באופ"א תזכיר לכולנו, בעיקר לקשטן, מי פה אירופה.

הקירות של חיפה עדיין יציבים. התגובה לראיון של מסודי, גם אם נבעה מאילוצים, היתה בינתיים בוגרת ומאופקת. הצלחה הערב תחזיר את הסדר על כנו. המבוכות יישכחו, ההרמוניה במועדון תחזור, גם היכולת האישית ושמחת האוהדים. גם התקציב יהיה מרוצה. הפסד לפרטיזן, גם תיקו, יחזיר את חיפה להיות קבוצה עגומה, מועדון בירידה.

המשחק יהיה קשה יותר בלי דירסאו, הקישור האחורי גם ככה צולע, אבל רוני לוי כבר מנוסה מספיק כדי להציב מערך נכון והתקפי (למשל עם בוקולי כקשר אחורי ושני חלוצים), שיזכיר לכולנו, במיוחד למצביא קשטן, את הסיסמה של סיירת מטכ"ל - "המעז מנצח!".

המשחק הערב לא יעצב את הזהות המבולבלת של חיפה, אלא גם יקבע איך תיראה פה העונה כולה. אם חיפה לא מנצחת, ואחרי כישלון הנבחרת, נמשיך להתבוסס בליגה. אם חיפה מנצחת, היא מסדרת חורף אירופי. משחק העונה הוא לא נגד מכבי ת"א ביום ראשון, אלא הערב. שוב כולנו תלויים בחיפה. מתאים לה לנצח.