תפסו שבוע: מחזירים עטרה לטאצ'דאון

אחד התפקידים הפחות מוערכים בפוטבול הוא בעמדת מחזיר בעיטות ההרחקה. דיברתי על זה מעט בסיכום החצי שנתי, בכל מה שנוגע לשנה הנפלאה של דווין הסטר משיקאגו – המחזירים הם, כמעט תמיד, שחקנים צעירים, שנה ראשונה או שנייה מקסימום, בדרך לתפקיד אחר – רץ אחורי (כמו למשל רג'י בוש או מוריס ג'ונס דרו), רסיבר (נייט בורלסון, סטיב סמית', אנטואן ראנדל אל) או מגני פינה (אלאן ראסום, כריס גאמבל, צ'ארלס וודסון).

נדירים השחקנים שמגיעים לליגה ועושים קריירה כמחזירי ובונים את עצמם משם. גם מחזירי בעיטות גדולים מהעבר חילקו את זמנם בין תפקידים שונים. חלקם היו גדולים גם בתפקיד הנוסף, לרובם החזרת הבעיטות היתה התפקיד הזוטר (דיון סאנדרס הוא דוגמא טובה) ועדיין, היו גם שחקנים שעשו קריירה שלמה מהחזרות.

מנקודת ראות של מאמן, מחזיר בעיטות הרחקה טוב יכול לשנות משחקים שלמים בשבילך. יכולנו לראות את זה בשבוע שעבר עם ההחזרה המבריקה של הסטר בשיקגו - השילוב הזה, של אינטליגנציה גבוהה, יכולת תיאטרון ומהירות היסטרית ניצחו לקבוצה את המשחק. ומחזירי בעיטות טובים עושים יותר מאשר רק להבקיע. הם נותנים לך את הכדור במיקום טוב על המגרש והם מקצרים את הזמן והעייפות של ההתקפה.

אם נעיף מבט אל העבר המרהיב של ה-NFL, אפשר לראות כמה מחזירים עצומים שבנו את עצמם מהעמדה הזו. המחזיק בשיא הליגה ביארדים בהחזרות, גם של קיקאופס וגם של פאנטס, הוא בריאן מיצ'ל האגדי, ששיחק בוושינגטון, פילדלפיה וניו יורק ג'איינטס. גם מיצ'ל עצמו הגיע לליגה לא כמחזיר אלא כרץ אחורי, אבל גילה שיכולותיו הטובות ביותר הן דווקא בתחום ההחזרות. הוא כבש 13 טאצ'דאונים מהחזרות בקריירה שלו (גם זה שיא). תבינו – 13 הבקעות ב-14 שנים. וזה מסביר עד כמה העמדה הזו מתסכלת.

עוד מחזיר אגדי היה דזמונד הווארד, שזכה בתואר ה-MVP בסופרבול של 1996. הווארד בכלל היה אמור להיות הרבה יותר ממחזיר בעיטות גדול. הוא זכה בתואר ההייזמן כרסיבר במישיגן והיה אמור להמשיך את הקו הזה אבל הליגה המקצוענית היתה גדולה עליו. אפשר בהחלט לנתח את הקריירה שלו ככישלון חרוץ. אמרנו כבר MVP בסופרבול, כן? אכן מקצוע מתסכל וחסר יוקרה. הווארד החזיר בעיטה של 99 יארד במשחק הגמר, אשר חיסלה את סיכוייה של ניו אינגלנד (בראשות בלדסו) לסיים את הקאמבק. הווארד, אגב, הוא ה-MVP היחיד בהיסטוריה של הסופרבולים מהעמדה הזו.
והשבוע, תפסו שבוע כמה מחזירים מצוינים. אחד עם היסטוריה נהדרת ושניים יחסית צעירים.

בן 26, 3 שנים בליגה, מקניס סטייט

בי ג'יי סאמס הגיע לליגה ללא הזמנה. הוא נבחר על ידי בולטימור אחרי מחנה האימונים, לאחר שלא נבחר בדראפט של 2004, מכיוון שהעורבים הזדקקו נואשות למחזיר בעיטות ברמה גבוהה. סאמס, שלמד באוניברסיטה האלמונית של מקניס סטייט מלואיזיאנה (משם יצא בזמנו גם ג'ו דומארס) ושבר שם את כל שיאי המכללה בהחזרות בעיטות - אותר, נצפה והוחתם. הוא הפיק מספרים יפים כבר בעונת הרוקי ובשנה שעברה אף נבחר לסופרבול, עם שני טאצ'דאונים בהחזרות פאנט וממוצע ההחזרות השני באיכותו בליגה.

השבוע, נגד אטלנטה, סאמס היה זה שעשה את כל ההבדל. זה נכון שג'מאל לואיס רץ לשלוש הבקעות, נכון שמקנייר היה מצוין ונכון מאוד שההגנה עשתה לויק ולדאן את המוות, אבל סאמס הוא זה ששחק, דרס וחיסל את הקבוצה האומללה והפצועה של אטלנטה. סאמס החזיר 6 בעיטות ל-211 יארד! זה ממוצע של 35 יארד להחזרה – פאנט או קיק, מה שנתן לרייבנס, לאורך כל המשחק, מיקום מעולה ויתרון אדיר בכל התקפה שהם התחילו כמעט. סאמס, שאמנם כמעט ואינו מבקיע, הוא אחת החוליות החזקות של הרייבנס היום, לא מעט בעזרת משחק נפלא של חולית הקבוצות המיוחדות של בולטימור, אחת החוליות היותר מיומנות בליגה בראשות פרנק גאנץ וג'ים פאסל המצוינים, שניהם הגיעו לקבוצה השנה.

23, 2, ווסט וירג'יניה

ג'ונס הוא סיפור אחר לגמרי. הוא נבחר במקום השישי בדראפט של 2004 והיה אמור להיות אחד ממגני הפינה הטובים בליגה, אחרי שנים נפלאות בווסט וירג'יניה. זה עדיין לא קרה. הוא קורנר פותח בטנסי כמעט מהמשחק הראשון שלו אבל בשנתיים בהן הוא משחק בליגה לא התפתח להיות מנעול נקי ויסודי לרסיברים. המספרים שלו צנועים והאינטרספשן שלו לפני ארבעה משחקים מול יוסטון היה הראשון שלו בשנה וחצי. לעומת זאת, כמחזיר בעיטות הרחקה ג'ונס הוא סיפור הצלחה. השבוע, נגד פילדלפיה, הוא החזיר שלוש בעיטות בממוצע של 33 יארד, כולל אחת לטאצ'דאון של 90 יארד והוא ממקם את עצמו בצמרת המחזירים כאחד הטובים והמסוכנים בנמצא. עם מהירות אדירה, הטעיות גוף נפלאות ויכולת להימנע מתאקלים, קשה מאוד לעצור את פאקמן.

הסיפור האישי שלו הוא סיפור לא פשוט. אביו של ג'ונס נפטר כשהיה בן 4 ואימו גידלה אותו לבד, בתנאים קשים. עד היום ג'ונס מקדיש את עצמו רבות לעזרה לקהילה – עם תרומות גבוהות ועזרה לילדים במצוקה. השאלה היא מי יעזור לפאקמן.

ב-2003 ג'ונס נאסר ונשלח לשנה בבית כלא אחרי שהכה תלמיד במכללה עם מקל ביליארד. העונש הוקל לשנתיים וג'ונס שוחרר. בשנה שעברה הוא נאסר אחרי קרב במועדון לילה. השנה כבר נאסר לאחר הסתממות בפומבי ויריקה בפניה של אישה שטען שגנבה את ארנקו. חודשיים אחר כך ירק בפניה של סטודנטית בטנסי והושעה ממשחק אחד על ידי ג'ף פישר. עושה רושם שהצרות של ג'ונס הן אלו המונעות ממנו להתניע על המגרש מאחר ונתוניו הפיזיים הם מרשימים ביותר וכשרון לא חסר לו.

אגב, את הכינוי 'פאקמן' קיבל בילדותו מתאוותו האדירה לחלב. הוא היה גומע את הנוזל הלבן בהתלהבות, בדיוק כמו שהיה עושה פאקמן במשחקי הוידאו של ילדותו.

28, 7, טקסס M&A

הול ידע ימים טובים יותר. 2002 היתה שנת הפריצה שלו, עם שלושה טאצ'דאונים וב-2003 הוא היה מדהים. במשך ארבעה משחקים רצופים הול החזיר בעיטות לטאצ'דאון במהלך העונה – שיא NFL מדהים, והפך להיות אחד הגדולים בהיסטוריה. היום הוא ממוקם במקום השלישי אי פעם עם 10 החזרות להבקעות (אחרי מיצ'ל ואריק מטקלף). הול, הידוע בכינוי 'הג'ויסטיק האנושי', משחק טוב גם כשאינו מבקיע. הוא רסיבר לא רע בכלל, למרות קומתו המצומצמת, ואחד השחקנים הכי תזזיתיים באמריקה - תנועותיו בלתי צפויות לחלוטין ולא מעט פעמים ראינו הגנות שלמות מנסות לתפוס אותו, כשהוא רץ מצד לצד במגרש, כמעט בלי להתעייף, כאילו משתעשע בהם להנאתו.

השנה הול הבקיע פעם אחת בהחזרה והשבוע החזיר 3 בעיטות פאנט לממוצע של 29.5 ועזר רבות לקנזאס לחזור אל מול אוקלנד בשביל להימנע מתבוסה מביכה וממשיך להיות אחד הכלים האמינים יותר של הצ'יפס במאבק לכיוון הפלייאוף בבית הכי קשה ב-NFL.