טעימה קטנה מכוכבים קטנים

פברואר 2005. גי לאקומב, מאמן החירום של פאריס סן ז'רמן, מסמן לרכש הטרי, ג'רום רוטאן, שרק אותו שבוע התאושש מפציעה ומגלות קצרה בקבוצת המילואים, לצאת מתחומי המגרש לטובת חילוף. על הלוח האלקטרוני של הפארק דה פראנס נותרו רק 12 דקות לסיום המשחק ולה מאן האורחת מובילה 0:1. אבל את הכוכב, עליו הוציא נשיא הקבוצה, אלן קזאק, 12 מיליון יורו רק כמה שבועות קודם לכן, זה פשוט לא מעניין. הוא ניגש לקהל, מוחא לו כף ומשם יורד ישירות לחדרי ההלבשה. התגובה הגיעה כעבור 24 שעות: לאקומב הזועם שלח את רוטאן בחזרה לקבוצת המילואים. יש דברים שגם 12 מיליון יורו לא פותרים.

אבל גם באירוע ההוא לא היה בכדי לפגוע במעמדו המיוחד של רוטאן ביציעי סן ז'רמן. אחרי הכל, מדובר בגרסה הפריסאית של פיני בלילי: אוהד שירד מהטריבונה ולאחר קריירה מפותלת מצא עצמו משחק עבור קבוצתו. "הוא תמיד יהיה הפייבוריט של האוהדים", מסביר ז'רום טובול, עיתונאי ה"ל'אקיפ", אך מוסיף באותה נשימה: "הוא כבר לא שחקן גדול ומה שנשאר ממנו זה בעיקר השם. בכל התקופה שלו בסן ז'רמן הוא בעיקר היה פצוע, לא הסתדר עם המאמן ולא הבקיע שום שער חשוב. אבל כולם אוהבים אותו כי מילדות הוא היה חבר באולטרס".

אולם בניגוד לתסריט המוכר, לפחות זה של בלילי, ובו הגיבור משיל את צעיף הקבוצה וממיר אותו במגיני ברך עם הלוגו שלה, רוטאן עבר לא מעט תחנות בדרך. הוא נולד בפאריס לפני 28 שנה והחל לממש את אהבתו למשחק בגיל 13, אז התקבל לאקדמיית הכדורגל הגדולה ביותר בצרפת על שם קליירפונטיין. הוא הצטרף לשנתון של תיירי הנרי ו-וויליאם גאלאס, אך בניגוד לשניים, שנחטפו כעבור שנה על ידי מונאקו של ארסן ונגר, נאלץ להמתין שלוש שנים על מנת לחתום על חוזה צנוע למדי בקון מהליגה השנייה.

"אפשר לומר שהוא התפתח באטיות יחסית לבני המחזור שלו", נזכר ג'ראר פרשר, חבר בצוות האימון של האקדמיה, "היתה לו טכניקה מצוינת ורגל שמאל קטלנית, אבל הוא לא היה מספיק דומיננטי באגף".

את הקפיצה המשמעותית שלו עשה רוטאן לאחר שעבר לטרואה מהליגה הראשונה, בהמלצתו של המאמן אלן פארין. האחרון ביצע שני מהלכים נבונים שאיפשרו את פריחת הטאלנט: הוא מיקם אותו על הקו השמאלי של הקישור והעניק לו את חולצת ההרכב. את הבכורה שלו בליגה הבכירה ערך רוטאן בהפסד 1:3 למארסיי, חודשיים אחרי שחברו הטוב הנרי הספיק לאחוז בגביע העולם.

בחלוף אותה שנה היה רוטאן מועמד לנאנט שרצה אז בצמרת, אך המו"מ פוצץ על ידי נשיא טרואה ואחרי המתנה של עונה נוספת נחת הקשר בנסיכות מונאקו. שם, אצל דידייה דשאן ולצד לודוביק ג'ולי ושאבני נונדה, הפך רוטאן מקשר אלמוני ומתוסכל בעל מנטאליות ילדותית, לשחקן של מאמן וכוכב בפוטנציה. "הוא יהיה הקיצוני הטוב באירופה", אמר עליו דשאן לאחר ניצחון של מונאקו במארסיי, והתפישה שביטא הפכה זמן קצר אחר כך לפופולרית מאוד ברחוב הספורטיבי הצרפתי.

ואכן, ההמשך נראה מבטיח. במשך שלוש שנים היה רוטאן שותף מלא ובכיר בזכייה של קבוצתו בגביע הליגה ובשתי הסגנויות שרשמה בליגה. את הקרם הוא שמר לעונתו האחרונה, אז כבש את שער הניצחון על צ'לסי של רומן אברמוביץ' בחצי גמר ליגת האלופות, שהעלה את מונאקו לגמר נגד פורטו. את הגמול קיבל רוטאן בדמות זימון לנבחרת של ריימונד דומאנק. "זה היום המאושר בחיי", אמר השחקן בהתרגשות אחרי ששותף בניצחון של צרפת על מאלטה 0:6 בבית הישראלי דאז. "עדיף מאוחר מאשר אף פעם", הוסיף.

בסיומה של אותה עונה קיבל רוטאן הצעה ממאמנה הסרבי של פאריס סן ז'רמן, והיד חלילודזיץ', לעבור לשורותיה תמורת 12 מיליון יורו, הסכום הגבוה ביותר ששולם עבור שחקן צרפתי. היתה זאת הזדמנות מושלמת עבור רוטאן לצבוע את אהדתו לקבוצה בצבעים ממשיים. כמובן שהוא השיב מיד בחיוב. "בשבילי להגיע לסן ז'רמן זאת סגירת מעגל", אמר הקשר לעיתונות במעמד החתימה, "ויתרתי על הצעות מקבוצות גדולות בחו"ל בשביל להגשים את החלום לשחק בקבוצת נעורי".

מיותר לציין שאותן מלים עשו דרכן במהרה ללבבות אוהדי סן ז'רמן, שהכתירו אותו לסגן של המלך הבלתי המעורער, פדרו פאולטה. גם עונה ראשונה בינונית, היעדרות ממושכת בשל פציעות חוזרות ומשונות (גרסה אחת מדברת על עשר פציעות שונות) ותרומה מינורית יחסית לזכייה בגביע, לא הצליחו לפגום באהבת הקהל כלפיו. אבל ייתכן מאוד שבזכות אותה רוח גבית שנשבה בכיוונו מהיציע, הצליח רוטאן לייצב את מעמדו בהרכב בעונתו השנייה בפאריס, היא העונה הנוכחית. הוא פתח ב-11 מתוך 14 משחקים, ואף שלא כבש הוא מהווה את אחד ממרכזי הכובד המשמעותיים בקישור הקבוצה.

לסיכום, כשהוא לא פצוע, הרי שרוב התקוות של אוהדי סן ז'רמן מתיישבות בנוחות על כתפיו של רוטאן. "אנחנו חייבים לפצות את האוהדים על ההפסדים בליגה", אמר מיד אחרי הפסד הבית לבורדו, 0:2, "אני מקווה שנעשה זאת כבר ביום חמישי במשחק מול הפועל תל אביב".

לפני שנה וכמה חודשים, ערב המשחק המכריע נגד אנגולה במוקדמות גביע העולם, קרא עיתון ניגרי לראשי הנבחרת לזרוק ממנה את "כל המפונקים" ולהזמין שחקנים צעירים ורעבים שיעשו את העבודה עבור הנשרים הירוקים. בין השמות החדשים שהציע העיתון, היה גם החלוץ אוביורה עמנואל אודיטה מפרטיזן בלגרד. למיותר לציין שבהתאחדות לא שעו לקריאה, ניגריה סיימה בתיקו ביתי נגד אנגולה ובסופו של דבר לא עלתה למונדיאל.

אודיטה אולי לא היה עושה את ההבדל, אבל הוא עדיין צעיר (23) ורעב לשערים ולהצלחה. כרגע הוא במקום השני בטבלת מלך השערים של סרביה עם שבעה כיבושים, וביום חמישי הוא יהפוך להיות הבעיה של מכבי חיפה, אף שכרגע הוא סובל ממתיחה בשריר שמנעה ממנו לשחק במשחק הליגה האחרון.

אודיטה מספר בראיון ל"ספורט הארץ" כי שחקני פרטיזן צפו השבוע במשחקים של חיפה נגד אוקזר וריינג'רס. "זו קבוצה טובה, שם גדול, לא כמו מכבי פתח תקוה שניצחה אותנו בשנה שעברה. יש להם שחקנים טובים, ומבחינתי, כחלוץ, התרשמתי בעיקר מהבלם הצ'יליאני, רפאל אולארה".

היו דיבורים שה-2:5 של מכבי פ"ת נגדכם בשנה שעברה היה מכור.

"אני לא שמעתי על זה, ואני בוודאי לא חושב שזה נכון. מה שאני זוכר זה שזה היה משחק מטורף והחמצנו כמו טירונים, אני אישית בעטתי לקורה פעמיים. אבל זו היסטוריה, מה שחשוב זה המשחק ביום חמישי".

יש בישראל, לפחות אצל חלק מהאנשים, הרגשה שחיפה תנצח ותבטיח מקום בשלה הבא.

"אנחנו חייבים נקודות. היה לנו חוסר מזל כשלא ניצחנו את ליבורנו וספגנו שוויון, אבל אל תשכח ששיחקנו עד כה רק משחק אחד בשלב הבתים. לא אכפת לי מה חושבים בחיפה, אנחנו באים לנצח. תיקו בבית כזה לא מספיק טוב לנו".

יש הרבה גזענות במגרשים באירופה כלפי אפריקאים, בייחוד במזרח אירופה, איך אתה מתייחס לזה? "פרטיזן בלגרד הוא מועדון עם אוהדים מצוינים. ארבע שנים אני בסרביה ולא נתקלתי בגזענות כלפי, אולי רק במשחק חוץ אחד במולדובה. יש למועדון שלנו גם מסורת של שחקנים אפריקאים (פייר בויה מקמרון משחק גם הוא בפרטיזן, ע"ד). אבל ברור שזה קיים וזה מכוער. בפרטיזן אומרים שבגלל שהתלבושת זה פסים שחור ולבן אין אצלם הבדל בין שחורים ללבנים".

מי אתה מעריך יעלה בסופו של דבר מהבית הזה?

"אני חושב שיום חמישי יהיה המכריע, כי אם ריינג'רס עושים תוצאה טובה באוקזר, הם עלו ואוקזר בצרות. אני מאמין שאם נוציא תוצאה טובה בישראל, גם אנחנו וגם חיפה יכולים לעלות עם ריינג'רס".