למה לעזאזל הם מחכים?

מה לעזאזל הם עושים? היתה השאלה שריחפה בקיץ האחרון סביב בניית הסגל של מכבי תל אביב. אוהד הכדורסל הממוצע לא הבין כיצד מתכוונת הקבוצה להסתער על תואר היורוליג עם זרים כרודני ביופורד, וויל ביינום ונואל פיליקס ולמה מסכים המועדון לשלם שכר כל כך גבוה לשחקנים כל כך בינוניים. לכאורה, סימני השאלה מתחילים להימחק: מכבי כבר אספה שני ניצחונות ביורוליג מול יריבות מספרד ומאיטליה, הרכישה של ליאור אליהו מתגלה כהברקה וביופורד מתחיל להשתפר. אפילו נואל פיליקס לקח חמישה ריבאונדים מול אשקלון.

אלא שלאופטימיות שמשדרת לפתע הקבוצה אין כל בסיס. מכבי נהנתה עד עתה מהגרלה חלומית, שזימנה לה שני מועדוני פאר במשבר (מלאגה ורומא) ואת פרטיזן בלגרד החלשה. קבוצת כדורסל טובה היתה מגרדת משלושת המשחקים הללו ניצחונות בלי מאמץ, אבל מכבי אינה כזו.

מכבי סובלת מרכות בקו הקדמי, לאור נוכחותם של אליהו או ג'יימי ארנולד לצדו של ניקולה וויצ'יץ' ועזיבתו של הריבאונדר הטוב בקבוצה, אנתוני פארקר. בקו האחורי המצב גרוע יותר: ביופורד, גם בכושר טוב, הוא קלעי שלא תורם דבר בכל אספקט אחר של המשחק, ויותם הלפרין - הרכז הראשון, להזכירכם - מתחיל להזכיר את ימיו הגדולים של חן ליפין.

הלפרין, פעם פוטנציאל ענק וכיום ילד מפוחד, קולע בפחות מ-33 אחוז מהשדה ומסיים 23 דקות משחק ביורוליג עם 4.3 נקודות בממוצע. הקליטה המהירה של צעיר אחר, אליהו, למרות הצפיפות בעמדתו, מבהירה עד כמה הלפרין תקוע. במקביל, הסטתו של ביינום לעמדה מספר 2 מלמדת מה חושב ספאחיה על יכולות ניהול המשחק של הזר שלו. העובדה שהמאמן הקרואטי מזכיר לעיתים תכופות את ציפייתו לחזרתו של גארד אחר, טל בורשטיין, שחקן משלים בעונות כתקנן, מוכיחה עד כמה גדולה המצוקה. אבל בורשטיין איננו הפיתרון. מכבי זקוקה לגארד-פורוורד מגוון, שיידע לחדור ויעזור בהובלת הכדור. ביופורד אינו כזה. בנוסף, במשחקים מול קבוצות הצמרת של היורוליג, כולן עבות בשר, הגימיק של אליהו כפאואר פורוורד ימצה את עצמו, ומכבי תזדקק גם לשחקן פנים אמיתי. ספק אם פליקס הוא כזה.

בדאלונה הפצועה תאפשר למכבי לרמות את עצמה שבוע נוסף, אבל מבצע ההנחות יסתיים במפגש עם פנאתינייקוס בעוד שלושה שבועות. לכן, את התהייה שהועלתה קודם מחליפה שאלה אחרת: למה לעזאזל הם מחכים?