ומה איתך, שטרן?

מה קופץ לעין מהשבועיים הראשונים? ההפתעה בפילדלפיה? היכולות של שאראס? שכריס פול הוא הדבר האמיתי? שהלייקרס אולי טובים יותר בלי קובי? המפולת בדאלאס? ההתבססות של יאו כסנטר הכי טוב בליגה והויתורים שמגריידי עושה עבור התובנה הזו? נאדה.

לצערנו הרב הסיפור האמיתי של השבועיים הראשונים הוא ריבוי העבירות הטכניות, אחרי שהליגה העבירה בקיץ את חוק "זירו טולרנס" נגד השחקנים. לפי החוק אסור לשחקנים להתווכח על החלטות שופטים או למחות עליהן בתנועת יד מבטלת, ואסור להראות התלהבות יתר, אחרי הטבעה נניח (פאול טכני מהסוג הזה נשרק לעברו של פרנסיסקו אלסון מסן אנטוניו ספרס).

בואו נעזוב לרגע את העובדה ששריקות מסוג זה מוציאות את הכיף מהמשחק, שהן מעקרות ממנו את עקרון הילדותיות שבו, ונסתכל על המהלכים של דייויד שטרן והראיסים: בתחילה הם הקפידו על קוד לבוש (כי ג'ינס באגי, שרשראות יהלומים, טימברלנד וכו', לא תואמים את קהל היעד), אחר כך הגיעה ההחלטה לפיה שחקני תיכון יצטרכו לשחק שנה אחת לפחות בקולג', לפני שיצטרפו לליגה (האם אתם יכולים לחשוב על צעד דומה נגד גאון מחשבים שרוצה להצטרף ל"גוגל"? ולמה רק שנה אחת, למה לא תואר אקדמי, אם כבר?).

אפשר להתסכל על זה כאל יחסי אב ובן, אפשר להסתכל על כך מהזווית של הליגה הרוצה לשייף את האימאג', אבל קשה להתעלם מהזכרונות שההחלטות הללו מביאות איתן, בעיקר לליגה שרוב שחקניה שחורים. או במילים אחרות: השכר שונה, העבדות היא אותה עבדות. רק שזה גובל בדמגוגיה.

אם האנ.בי.איי באמת מחוייבת לאימאג', להיות חלק מהקהילה, לעשות חברה טובה ומחונכת יותר, כדאי שתעזוב את ראשיד וולאס בשקט ותתחיל לנקות מבפנים: נגיד, לקבל החלטה שלא מרחיבים את השיווק הגלובלי של הליגה למקומות שבהם הזכויות הבסיסיות של האזרח נרמסות מדי יום. או במילים אחרות: בואו נראה איך שטרן מוותר על רווחים של ביליון חולצות בשביל עקרונות.