כנופיית שלטון החוק

המחזור השני בליגת העל כמעט מאחורינו. הפתעות גדולות טרם נראו בשטח, הרמה לא בדיוק מרקיעה שחקים, אבל מעבר לכמה הצגות אישיות יוצאות דופן ולי ניילון אחד אפשר לנסות ולשים את האצבע על תחילתה של תופעה, אם תרצו תופעת הלוואי של החוק הרוסי.

ההכרח לשתף שני ישראלים בכל רגע נתון שלח את מרבית קבוצות הליגה להתחמש בזרים ללא הגבלה, אבל אם לשפוט על פי משחקי אמש הדבר לא מפריע לכמה מהבחורים כחול-לבן לתפוס לעצמם מקום של כבוד על הבמה המרכזית. במקביל, כמה מהשחקנים הזרים מתבררים כמיותרים במקרה הטוב, פלופים במקרה הרע. לפניכם חמשת הבולטים מכל קטגוריה, לטובה ולרעה.

מתן נאור

הילד הצנום מרחובות הוא כבר מזמן שחקן נבחרת, אבל נחשב במשך שנים ללא יותר מסותם חורים שחוטף כדור או שניים ובמקרה הטוב יכול לקבור איזו שלשה. אחרי ההתפוצצות של אתמול בעפולה כבר קשה להתעלם ממה שקורה לנאור בחודשים האחרונים, מאז תחילת קמפיין הנבחרת בקיץ. בגיל 26 הפך נאור לאיום היחידי של הפועל ירושלים מחוץ לקשת, ואתמול הרגישו את זה האדומים מעפולה שקיבלו על הראש 9 שלשות מ-12 נסיונות, שווה לשיאו של מרק בריסקר במדי מכבי תל אביב בניצחון בגליל לפני מספר שנים.

את העונה שעברה סיים נאור עם 4.3 נקודות ב-20.3 דקות משחק בליגה. העונה, תחת הקונספציה החדשה של דן שמיר, התפקיד שלו הולך ותופח. אחרי הניצחון על סיינה, עקץ מאיר טפירו את שמיר שהכניס אותו למגרש רק כשנאור יצא מהמשחק בחמש עבירות. מעניין מה היה לקפטן לומר אתמול.

ניצן חנוכי

אם יש מישהו שלמד כבר בעונה שעברה לנצל את חוסר היציבות של הזרים זה חנוכי, שאחרי פתיחת עונה מסופסלת אצל ג'ינו קיבל יותר ויותר קרדיט לאור תחנת הרכבת בעמדת הגארד השני בקבוצה, וסיים עם 4.3 נקודות ב-19 דקות. העונה הביאו לפניו את קוקי בלצ'ר, כשאפילו ג'וליוס פייג' תוכנן לשחק יותר ממנו, אבל אחרי הפתיחה הרצחנית של ראשון לציון אתמול הכניס אותו אפי בירנבוים למשחק, וקיבל מהפך.

11 נקודות, 3 אסיסטים ו-3 ריבאונדים ב-23 דקות הם מאזן חשוב פחות משבע העבירות שסחט חנוכי, שבניגוד ליותר מדי שחקנים ישראלים לא משחק לרוחב. הנחישות והאגרסיביות של כוכב העתודה האחרונה מחפים על יד בינונית, אבל מותירים תקוה שאולי יהיה לנו בעתיד יורש לברק פלג.

רביב לימונד

אחד מבוגרי העתודה המוכשרים בשנים האחרונות ראה בשנים האחרונות את משחקי הפועל ירושלים מהמקום הכי טוב במלחה. השיא הגיע בעונה שעברה, כשארז אדלשטיין העדיף להתמיד עם שלישיית ג'נקינס-טפירו-מייסון למרות הצרות, והותיר את הילד עם 3 נקודות ב-8 דקות בליגה.

הקיץ נענה לימונד לחיזוריו של מיקי ברקוביץ', וזכה לראשונה בקריירה הבוגרת שלו למעמד של שחקן מוביל בעירוני נהריה. 13 נקודות ו-7 אסיסטים היו לו מול רמת גן, 15 ו-7, כולל 5 חטיפות הוא תרם במחזור הפתיחה מול עפולה. זו אמנם רק ההתחלה, אבל הילד מנתניה נראה בדרך להוריד מעצמו את החלודה שאיימה לגמור לו את הקריירה.

גוני יזרעאלי

בן העמק הצנום היה כוכב גדול בליגת בתי הספר, ואף נדד בגיל צעיר עד איזור השרון כדי לבנות לעצמו קריירה. כל זה לא מנע ממנו להפוך לפני שנתיים למוטיב מרכזי בפוסטר של גבעת שמואל, קבוצה שבמשך שנים משוועת לקצת דם חדש.

לפני עונה הצעיד יזרעאלי את עפולה לגמר הפלייאוף בלאומית, אבל בקיץ שוב עורר תהיות האם המשבצת תתאים לו גם בליגה של הגדולים. שוק השחקנים הדל לא הותיר לעפולה ברירה, ויזרעאלי עונה על המגרש. השורה הסטטיסטית שלו מול ירושלים, 21 נקודות ב-9 מ-16 מהשדה, 7 אסיסטים, 4 ריבאונדים, 3 חטיפות ונחישות שהובילה לסחיטת 8 עבירות, הוכיחה שגוני במקום הנכון.


ליאור אליהו

כשאליהו עלה הקיץ בנתיב הקבוע מהגליל למכבי תל אביב, רבים ראו את הישראלי הראשון ב-NBA הופך לעוד גרסא מסופסלת של חנן קרן, מקסימום תומר שטיינהאור. אבל בור הזרים של מכבי והציונות שמתפתחת אצל נוון ספאחיה נתנו לאליהו את ההזדמנות. והוא לקח אותה.

מאז לבש צהוב, עושה אליהו דברים שלא ראו ממנו גם בשנים הארוכות בגליל. הניידות והקלילות, הידיים הארוכות שחוטפות כדורים כמעט ללא מאמץ, הנחישות בתנועה המגוונת אל הסל. רק שיעבוד על הקליעה והרכות בהגנה, והדרך אל יאו מינג ביוסטון נראית פתוחה.

תמאר סליי

שניים וחצי סיבובים לקח לתמאר סליי להתחיל לשחק כדורסל בעונה שעברה. כל זאת לא מנע מהפועל ירושלים למהר ולסגור איתו לעוד עונה כבר בראשית הקיץ, מתוך אמונה שכזר שבא מהספסל הוא יוכל לתת תרומה משמעותית. לפי המספרים בינתיים, זה לא ממש זה. חמש דקות עם זריקה אחת, ריבאונד בודד ושתי עבירות בעפולה, נקודה בודדת בתשע דקות עד הפציעה מול מכבי תל אביב. ובאירופה זה לא נראה הרבה יותר טוב. סליי גבוה מדי כדי לשחק כסמול פורוורד בליגת הגמדים הישראלית, ודאי לאור היכולת של מתן נאור. מצד שני, הוא אינו אגרסיבי מספיק כדי לשחק בעמדה מספר 4 באירופה, מה גם ששם ממתין כבר יוריצה גולמאץ. ואולי הוא פשוט לא מספיק טוב?

מרכוס מור

הרבה זמן חיפש דני פרנקו את הגארד הזר השני שלו, מישהו שיוכל לסייע בעמדות 1 ,2 ו-3. למשחק מול נהריה עלה מור כשהעסק היה כבר גמור, ולמרות הג'ט-לג מהנחיתה יומיים קודם נורא ניסה להוכיח את עצמו מול השחקן ה-11 וה-12 של מיקי ברקוביץ'. אמש, בקרב האמיתי מול ירושלים, הוא שותף לחמש דקות בלבד, ולא תרם דבר. קבוצה נטולת תקציבים ועומק חייבת לקבל תרומה מהזרים שלה כדי לשרוד. פרנקו ודאי זוכר את זה מהעונה שעברה ברמת גן, שהסתיימה בירידה.

פטאר ארסיץ'

שתי נקודות ושני ריבאונדים ב-11 דקות – זהו המאזן של הסרבי הותיק במשחקה של ראשון אמש בהרצליה. בשלהי הקריירה שלו, כשהוא עייף ושבע ולא ממש רוצה או יכול לעשות הגנה, נראית ההחתמה של ארסיץ' כניסיון לחפות על קשיי ההתאקלמות של דסטין וילפיג, עוד החתמה יהודית הזויה של מכבי תל אביב, ושל חיים שמעונוביץ', שמנסה לחזור לעניינים אחרי שנתיים של פרישה. מעניין אם ארסיץ' עוד יהיה כאן אחרי שראשון תסיים את הפרק האירופי שלה.

ג'וליוס פייג'

ההצגה הכי טובה בעיר, אתלט שלא נראה פה, ממש דוקטור ג'יי. כמות הרעש שהושמע כאן עם נחיתתו של הגארד האמריקאי הצעיר הפכה את ההמתנה לפתיחת העונה לחוויה ממש בלתי נסבלת. בינתיים צפה פייג' בשני המחזורים הראשונים מעמדה של שחקן 11, לא בדיוק מה שהובטח לנו. אז למה הוא עדיין כאן?


נואל פיליקס

אחרי שצפה באדיקות בניצחון הצהובים על האדומים במחזור שעבר, אמור נואל פיליקס לזכות הערב לדקות משחק ראשונות בליגת העל במשחק באשקלון. אחרי הכל, ספאחיה הבטיח לכל כלי התקשורת שזה יקרה. אנחנו לא יכולים לחכות.