פיני גרשון צדק

כואב הלב על יסמין רפשה. הוא הכין את הקבוצה שלו היטב ועד קרוב למחצית היא גם עמדה ברוב היעדים הטקטיים, ובכל זאת הוא יחזור לאיטליה עם תבוסה. הסיבה: טקטיקה זה על הנייר, כדי ליישם אותה במגרש צריך שחקנים. וחוץ ממה שנשאר מדיאן בודירוגה, לרומא אין כרגע אפילו שחקן ראוי אחד.

בעונה שעברה רומא היתה קבוצת יול"ב קאפ סבירה שהודחה על ידי הפועל ירושלים ברבע הגמר; נכון להיום המסגרת ההולמת אותה היא גביע האתגר. דייויד הוקינס בכושר מעורר רחמים, אבל הוא לא יורד מהמגרש כי לרפשה אין שום דבר אחר לזרוק לשם במקומו. בלי הנקודות של הוקינס רומא פשוט לא יכולה לקנות סל.

זה לא מקרה שעד עכשיו התרכזתי בצרות של האורחים. אחרי הגרלת היורוליג פיני גרשון אמר שהבית של מכבי הוא הקל בהיסטוריה של המפעל, ולמרות שמדובר בגרשון' הפעם זו לא בדיחה. קחו את מלאגה, פרטיזן בלגרד ורומא שכבר ראינו, תוסיפו את ציבונה ולובליאנה, ותקבלו ריכוז חסר תקדים של נמושות יורוליג. אני מציין את זה לא כדי להמעיט מהשיפור שחל במכבי - ומדובר בשיפור משמעותי ומעודד - אלא כדי לשים אותו בפרופורציות.

ההגנה של מכבי המשיכה את הקו האגרסיווי שהתחיל נגד ירושלים. ליאור אליהו הוא כבר לא גימיק של פתיחת עונה: הוא למד לנצל את העובדה שההגנות מתרכזות בוויצ'יץ', שלא לדבר על הכישורים המרהיבים שלו במגרש הפתוח. ההפתעה הגיעה מכיוון וויל ביינום, שלצד ההברקות והשטויות הרגילות הראה הפעם יד חמה לשלוש. אם יהיה לזה המשך, מדובר בתוספת של ממד משמעותי להתקפה של מכבי.

ובאשר לביופורד, אולי עוד יתברר שהעיתונאים שלחו אותו הביתה מוקדם מדי; מצד שני, לא צריך להגזים עם ההתלהבות: אתמול הוא הוכיח שהוא יכול לצבור הרבה נקודות בעלייה מהספסל, אבל הוא עדיין רחוק מלהיות הגארד-פורוורד הדומיננטי שמכבי כה זקוקה לו. באדלונה, בשבוע הבא, היא קבוצת היורוליג הלגיטימית הראשונה שמכבי תפגוש העונה. אחרי צרות הקיץ, ספאחיה לא היה יכול לבקש לוח משחקים נוח יותר, כזה שמטפסים בו מדרגה אחר מדרגה. מי יודע, אולי עד פנאתינאייקוס אפילו נדע מה הסיפור עם נואל פיליקס.