קוורטרבק: דרו בריס (ניו אורלינס)
6 שנים בליגה, בן 27, פרדו
בריס הוא כבר מזמן לא הפתעה. אחרי שתי הופעות בפרו בול וזכייה בתואר שחקן הקאמבק של השנה ב-2004, אפשר להגיד עליו הרבה דברים, אבל הפתעה הוא לא. ובכל זאת, כולם תמיד המומים מההצלחה שלו. זה מוזר כי הוא היה שחקן מעולה במכללות. שנתיים רצוף היה מועמד בכיר להייזמן ולמרות כל זה נבחר רק בסיבוב השני בדראפט.
כולם אמרו שהוא לא מוכן לליגה המקצוענית אבל הוא הגיע והביא תפוקה אדירה לסן דייגו. ואז המעבר לניו אורלינס, קבוצה עלובה כבר שנים, מאכזבת, לוזרית. לא הרבה מומחים באמת האמינו שבריז, בלי הגיבוי של טומלינסון, יעשה חיל. אבל הוא עושה עבודה מדהימה עם הקדושים. פתיחה של 2:6 (הטובה אי פעם), רייטינג שישי בליגה (95.2, מייד אחרי פיליפ ריברס), רביעי במסירות לט"ד (14), רביעי ביארדים למשחק (275.8). עונה נפלאה ותיכף נדבר על עוד סיבה להצלחה של בריס.
ראנינג בק: צ'סטר טיילור (מינסוטה)
5, 27, טולדו
אולי הסיבה העיקרית למאזן הסביר של מינסוטה, ששומרת על תקוות הפלייאוף באוויר, היא ההצלחה של טיילור. אחרי שנבחר רק בסיבוב השישי בדראפט (אל תזלזלו בסיבוב השישי גם בריידי נבחר בסיבוב הזה), וישב על הספסל בבולטימור ארבע שנים, מתבונן בג'מאל לואיס מתרוצץ על המגרש, טיילור קיבל השנה את ההזדמנות שלו במינסוטה ולא מאכזב.
צ'סטר טיילור יצא מהארון! באופן רשמי הוא יצא ממנו במחזור השישי נגד סיאטל, עם ריצה של 95 יארד לט"ד. המספרים שלו: חמישי בליגה ביארד למשחק (88.5), רביעי בריצות למשחק (21.6) ורביעי ביארדים (708). יש לציין, אמנם, שהמספרים מעט משקרים, אם תורידו את ריצת ה-95 יארד, המאזן של צ'סטר לא מרהיב, ועדיין, אי אפשר לקחת ממנו את העונה המרשימה ואם העונה תמשיך ככה טיילור יכול להגיע ל1400 יארד, לא רע לעונת פריצה.
ווייד רסיבר: מרקז קולסטון (ניו אורלינס)
רוקי, 23, הופסטרה
כרוקי הראשון אי פעם שנבחר בסיבוב השביעי של הדראפט לפתוח במשחק הראשון של הקריירה, הוא נבחר לשחקן ההתקפה של הליגה בחודש השני של העונה, התחלה לא רעה לקריירה של מי שהולך להיות רוקי השנה. מהקולג' הקטן והלא מדובר של הופסטרה (שממנו בא גם ויין קרבט, תופס גדול אחר), קולסטון, שהיה בכלל אמור להיות טייט אנד, בגלל המאסה והגובה שלו, מתבהר להיות אחד הרסיברים הקשים לעצירה. הוא מהיר וזריז, כמו רסיברים משובחים, אבל חזק ואימתני כמו טייט אנדים. הגדולה האמיתית שלו היא אחרי התפיסה, אז צריך לפעמים שניים או שלושה מגינים כדי להשכיב אותו על הדשא. דרו בריס אומר עליו: "הוא רק מתחיל להראות את מה שהוא מסוגל לעשות".
מספרים: רביעי ביארדים (700), חמישי ביארדים למשחק (87.5), ראשון בט"ד (7, ביחד עם טורי הולט). מי אמר פה רג'י בוש?
עוד בוואלה!
הרוצח השקט של שיקגו
טייט אנד: דזמונד קלארק (שיקגו)
8, 29, ווייק פורסט
כמו כל הקבוצה, גם קלארק נותן את עונת חייו. הוא מתקרב לכמות היארדים הגבוהה ביותר שלו בקריירה (במדי דנבר ב-2001), יש לו כבר 433 יארד ו-3 ט"ד והתרומה שלו למשחק ההתקפה גם בחסימות וביצירת מסלולי ריצה לתומאס ג'ונס, היא עצומה. קלארק, כבר שמונה שנים בליגה, מבין את המשחק. הוא חזק והוא חכם והוא יודע איפה להיות בדיוק בכל רגע נתון. הפציעה שלו, במשחק הנוראי של הדביבונים נגד מיאמי, עלולה למנוע ממנו לשחק השבוע נגד סיאטל. זו יכולה להיות מכה גדולה לשיקגו, שרואים בו ניצוצות גדולים ורסיבר חיוני לגרוסמן, הלא יציב.
והמספרים" מקום רביעי בין הטייטאנדים ביארדים (429), שישי בט"ד (3) ורביעי ביארדים למשחק (53.6).
אופנסיב ליין: אטלנטה פאלקונס
תאקל ימין: טוד וויינר (9, 31, קנזאס סטייט)
גארד ימין: קינן פורני (6, 28, הוואי)
סנטר: טוד מקלור (7, 28, LSU)
גארד שמאל: טייסון לאטבו (1, 26, ודייק פורסת)
תאקל שמאל: ויין גאנדי (13, 35, אובורן)
זו חבורה שרצה כבר הרבה זמן ביחד. משחק הריצה של אטלנטה, כבר מספר שנים הטוב ביותר בליגה, לא בנוי רק על ווריק דאן ומייק ויק. הוא עומד לא פחות על האינטליגנציה של החבורה הזו, על ההבנה הקבוצתית שלהם איך לפנות מרווח מחייה לרצים שלהם. הם עומדים אחרת בשביל ווריק, אחרת בשביל ויק ואחרת בשביל נורווד. השנה הביאו באטלנטה גם את ויין גאנדי, מניו אורלינס, אחד משחקני הקו ההתקפי הטובים בליגה, עם 13 שנות ניסיון, כדי לעזור ולמנוע קצת את ההפלות של ויק. אם יש חולשה אצל ויק, עכשיו כשהוא מתחיל למסור כמו קווטרבק ולא כמו ראנינג בק, היא כמות ההפלות שהוא סופג. גאנדי, מעמדת התאקל השמאלי, העמדה החשובה ביותר בקו ההתקפי, עושה עבודה טובה, אבל הפאלקונס עדיין נותנים לויק ליפול לא מעט. מצד שני, טובים ככל שיהיו, גם אנשי הקו ההתקפי הטוב ביותר בליגה מאבדים את הקווטרבק שלהם כמעט בכל מהלך, גם להם קשה לצפות את התנועה האסוציאטיבית שלו.
בשם ההגנה
דיפנסיב ליינמן: ארון קאמפמן (גרין ביי)
5, 27, אייווה
אם יש סיבה לאופטימיות בויסקונסין היא מגיעה מקאמפמן. בעונה החמישית שלו הוא מוביל את אנשי קו ההגנה של הליגה עם 9 ריסוקי קווטרבק במשחק (יותר מג'וליוס פפרס, ג'ייסון טיילור ומארק אנדרסון). הוא נראה טוב. מאוד טוב. האיש כמעט ואינו עציר. יש לו 44 טאקלים (שלישי) ושלושה פאמבלים. ובנוסף להכל - הוא בחור טוב. הוא הרי זכה בפרס וולטר פייטון לשרות קהילתי והוא אחלה גבר והשקט של הצפון הקר מתאים לו בול.
לא תשמעו את קאמפמן מחולל מהומות. הוא לא מסוג שחקני הטראש טוק. הוא בא לעבוד. כל מה שמעניין אותו זה דבר אחד שהאיש הזה שעומד עם הכדור ביד יישכב על הרצפה.
ליינבקר: דימרקוס וור (דאלאס)
2, 24, טרוי
וור הוא חיזוק משמעותי להגנה של דאלאס. הוא הגיע ממכללת טרוי בבחירה ה-11 בדראפט של 2005 ומייד קיבל את תפקיד הליינבקר הפותח בדאלאס ופתח בכל משחק מאז הגיע לליגה המקצוענית. בעונת הרוקי שלו הוא הכה 58 טאקלים ושמונה הפלות קווטרבק. השנה, בחצי מכמות המשחקים, הוא כבר עומד על 35 בלימות, ארבעה ריסוקי קווטרבק ופאמבל אחד שהחזיר לשש נקודות. וור נראה כאחד משחקני ההגנה שהולכים לפרוץ גבוה ורחוק. הוא הגיע לליגה עם שון מרימן, שהצל על כולם עם היכולת יוצאת הדופן שלו, אבל עדיין לא נתפס על סטרואידים, ובקצב ההתקדמות ההדרגתי שלו יש על מי לסמוך בדאלאס. ביחד עם גרג אליס הם מהצמדים הטובים שאפשר לראות ב-NFL. עכשיו, כשהידיים חזקות, צריך להתחיל להפעיל בדאלאס גם את הראש. שומע, טונה?
סייפטי: קן האמלין (סיאטל)
4, 25, ארקנסו
האמלין התחיל את הקריירה שלו מצוין. עונת פתיחה של 96 טאקלים ועונה שניה של 80 ביחד עם 4 הפלות ושתי חטיפות, הראו מצידו כוונות להיות מהטובים ביותר.
ואז התרחשה 'תקרית התמרור', באוקטובר של השנה שעברה והשביתה את האמלין ממשחק לחודשים ארוכים. על פי הגרסא הרשמית של משטרת וושינגטון, האמלין וחברתו יצאו ממועדון בסיאטל והאמלין, בידידות מופלאה, הניח יד רכה על גבו של אדם חביב שעמד ביציאה מהמקום. הוא ביקש מהאיש, באדיבות, כמובן, לפנות לו ולנערתו דרך. האדם, נעים הליכות גם הוא, החזיר להאמלין בדחיפה חברית. כל האחווה הזו הובילו את האמלין להוריד אגרוף מלטף בפניו של הזר. זה החזיר לטיפות. האמלין הוזעק לבית החולים, שימו לב, אחרי שראשו נחבט בשלט רחוב. מצבו היה קשה אך יציב. שלט רחוב! התוצאה: סדק בגולגולת, שטף דם פנימי ופגיעה ברקמות המוח.
האמלין חזר השנה והוא נראה טוב. הקסדה מהודקת היטב לראשו והמספרים שלו: 39 טאקלים, 2 הפלות, 2 חטיפות ופאמבל אחד. יפה.
ממשיכים לעשות כבוד להאריס
קורנר בק: וולט האריס (סן פרנסיסקו)
11, 32, מיסיסיפי סטייט
האריס כבר קיבל ממני את הכבוד המגיע לו במהלך העונה, אבל אני רוצה שתבינו את ההישג של השחקן הזה במלואו אחרי 10 שנים של פוטבול הוא הגיע אל הקבוצה האיומה הזו במפרץ, קבוצה בלי הגנה, בלי התקפה ובלי מאמנים, ועדיין, המספרים שהוא מוציא, אחרי שנים של דשדוש, לא של הברקות, הם פנומנליים. 4 חטיפות, שלושה פאמבלים, הפלת קווטרבק, 10 הדיפות כדור באוויר. האיש ראוי לכבוד.
קיקר: רובי גולד (שיקגו)
2, 24, פן סטייט
זו קבוצה מושלמת. משחק הגנה מעולה, משחק ריצה מצוין. המחזיר הכי טוב (עוד נדבר עליו) והבועט המושלם. אם הם רק היו משחקים טוב גם נגד הקבוצות הגרועות, הכל היה נראה אחרת. אבל גם אחרי ההפסד לדגיגונים מפלורידה, אי אפשר לקחת מגולד את ההישגים שלו. זה לא רק הדיוק המושלם (הוא עדיין לא החמיץ שער שדה השנה), זו גם הכמות 22 בעיטות (שני בליגה רק לוילקינס מסנט לואיס). לזכות שיקגו ייאמר שהוא לא נאלץ לבעוט מעל 49 יארד העונה, אבל בכל זאת: 9 בעיטות מעל 40. איזו עונה לבועט צעיר. רק לסבר את האוזן, הוא בכלל היה אמור להחליף את וינאטרי בניו אינגלנד ובבוסטון לא רצו אותו והביאו את גוסטווסקי, שכולנו ראינו את היכולות שלו ביום ראשון. לא מציאה.
פאנטר: מאט מקבראייר (דאלאס)
3, 27, האוואי
שוב אני אומר. לדאלאס יש את כל הכלים: הרסיברים הכי טובים, טייט אנד מצוין, קוורטרבק מבטיח, משחק ריצה טוב, הגנה פצצה ופאנטר פגז. ושוב אני אומר מה שאמרתי לפני העונה: להביא את טי.או. זה להכניס לעצמך סרטן לגוף! סרטן טוב ויפה, סרטן חזק, סרטן מוכשר - אבל הוא יהרוג אותך במוקדם או במאוחר. וחבל, בניתם קבוצה כל כך מוכשרת. תראו את הפאנטר שלכם, למשל: הכי טוב שיש. 49.2 יארד לבעיטה!!! זה מדהים. תחשבו כמה יארדים הוא נותן להגנה שלו, זה מספר עצום. 7 בעיטות נגמרו בטאץ'-בק (זאת אומרת בלתי ניתנות להחזרה) ובעיטה אחת היסטורית: טיל באליסטי של 75 יארד. וואוו.
מחזיר ריצות: דווין הסטר (שיקגו)
רוקי, 24, מיאמי (פלורידה)
מה עושה אותו המחזיר הטוב בליגה? טוב, זה קל הוא היחיד שהחזיר 2 בעיטות לנקודות. סטטיסטיקה קלה. חוץ מזה שהוא גם שני בליגה ביארדים להחזרה (14). והסטר הוא טוב. טוב מאוד. עוד בקולג' הוא נבחר למחזיר הטוב במדינה והוא הוכיח את זה פעמים השנה: במשחק הראשון שלו כמקצוען, נגד הפאקרס, עם החזרה של 84 יארד, ועם הנצחון הכביר נגד אריזונה ב-83 יארד. בשיקגו קוראים לו: המעופף של עיר הרוחות. שם מקורי ומעניין אבל סגנון הריצה של הסטר הוא מקורי ומעניין. מזכיר קצת את דאנטה הול בשנתו הגדולה, להסטר יש אין סוף תנועות. הטעיות גוף מסוגים שונים, יכולת ריצה לשני הצדדים, אחיזה טובה בכדור בשתי הידיים ומהירות חסרת תקדים.
העונה נפתחה רע אבל ככל שמזג האוויר הופך צונן, הליגה מתלהטת. כל מחזור מלא בהפתעות וריגושים ולכל מי שהו חובב מספרים, כמוני למשל, אין רגע של מנוחה. החורף הזה הולך להיות חם, ואם העונה תמשיך באותו הקצב ואותה האינטנסיביות, יש למה לצפות. הרבה שמות חדשים עוד ייפרצו לתודעה, הרבה כוכבים ינצנצו.