שומאכר יציל את פרארי?

הוא אמנם לבש באותו הזמן את הסרבל האפור של מקלארן, אבל כשתקלות התגלו במכונית הפרארי של מיכאל שומאכר שוב ושוב בסוף העונה, כנראה שגם לבו של קימי רייקונן החסיר פעימה. אחרי הכל, בעונה הבאה הפיני ינהג עבור הקבוצה האיטלקית, והשנתיים שאיבד בגלל חוסר האמינות של מקלארן לא פיתחו אצלו עור עבה לתקלות. ולרייקונן יש סיבה לדאגה. אחרי שנים של יציבות, פרארי נמצאת בחוסר ודאות. הפיני הוא מחליף ראוי לגרמני, אך את "קונצרן שומאכר" הרבה יותר קשה להחליף. אלוף העולם לשעבר אמנם נשאר בקבוצה, בתפקיד שטרם הוגדר, אבל הצוות שליווה אותו, חלקו עוד מ-1991, הולך ומתפזר.

"יש לנו בפרארי חבורת אנשים יוצאת מגדר הרגיל בתחומה, האנשים הנכונים בזמן הנכון", הגדיר רוס ברון, המנהל הטכני, את הגוורדיה שהובילה את הקבוצה בעשור האחרון. החבורה הזאת כוללת בעיקר חמישה: שומאכר, ברון, הג'נרל מנג'ר ז'אן טוד, מעצב הרכב רורי ביירן, וראש מחלקת המנועים פאולו מרטינלי. ברון ומרטינלי עזבו בחודש שעבר; ביירן העניק בשנתיים האחרונות את מרבית הסמכויות לעוזרו, אלדו קוסטה, וישמש מעתה כיועץ בלבד; טוד קודם למנכ"ל פרארי וייתכן שאחרי העונה הקרובה כבר לא יהיה פעיל בעולם המרוצים.

ושומי? כל קבוצה תשמח ליהנות משירותי אדם בעל ידע וניסיון כל כך נרחבים, אך אצל פרארי מדובר בתלות ממש. חמש השנים לפני הגעתו ב-1996 היו הגרועות בתולדותיה, ובמהלכם היא ניצחה בשני מרוצים בלבד. הקבוצה היתה מפולגת ומסוכסכת, המכונית שיצרה נחשבה ל"תקלה שמחכה לקרות".

שומאכר, אחרי שתי אליפויות רצופות, הוחתם, והגיע עם נדוניה. הצטרפו אתו מספר אנשי צוות מקבוצתו לשעבר, בנטון, בהם ברון. בשנה הראשונה שלהם יחד, פרארי ניצחה בשלושה מרוצים, וב-1997 גם ביירן הצטרף. יחד עם טוד (בתפקיד מ-1993) ומרטינלי (מ-1994), הושלם ה"דרים טים". קונצרן שבמרכזו אדם אחד. כבר באותה השנה שומאכר נאבק על אליפות העולם עד למרוץ האחרון. ב-1999 פרארי החזירה לעצמה את אליפות היצרניות אחרי הפסקה של 16 שנה, ועונה לאחר מכן הגרמני הוביל אותה לאליפות נהגים ראשונה מאז 1979.

פרארי השתלטה על הסבב. שומאכר והמכונית האדומה שלו היו השילוב המרשים בתולדות הסבב. נהג אדיר ומכונה אדירה, בתמיכת הצוות המקצועי הטוב בעולם, אותו צוות ששומי היה האחראי להרכבתו. ובעולם המוטורי הסוער והמלא באגואים, צוות שפועל בהרמוניה שכזו נחשב לפריווילגיה עצומה.

"מיכאל היה המפתח", הסביר ברון, "משום שהוא היה דוגמה נהדרת לשחקן קבוצתי. הוא לא אמר מעולם ש'צריך לעשות כך וכך', אלא הודה לאנשים על עבודתם, הסביר מה המכונית עושה והפגין מחויבות. הוא היה דמות רבת השראה. נהגים באים והולכים, רובם מתעניינים רק בעצמם, אבל הוא התעניין גם בקבוצה".

ניקי לאודה, נהג העבר של פרארי, מוסיף: "אחד היתרונות הגדולים שלו הוא עומק היחסים עם הקבוצה. קשה ליצור יחסים ארוכי טווח, כי יש קנאה ויריבויות שמפריעות, אבל הקבוצה נותרה מאחוריו".

נייג'ל סטפני, המנהל הטכני למרוצים וניסויים של פרארי, הוא בין אנשי הצוות שהגיעו מבנטון. "לא יהיה קל", הוא הודה, "כי שניים-שלושה אנשים עוזבים ואחרים מחליפים תפקידים. זה לא מצב רגיל להישאר עם 90% מאותו צוות במשך תקופה ארוכה, היתה לנו המשכיות".

לא פלא שבפרארי הציעו לשומאכר להישאר ומינו אותו לסגנו של טוד, למרות שמשימותיו טרם הוגדרו. "הניסיון והמקצוענות שלו יעזרו מאוד", אמר הנשיא לוקה די מונטזמולו, וטוד הבהיר ש"הוא לא יצטרך להיות במשרד או להגיע לניסויים או למרוצים, אבל הוא יהיה מקור יקר ערך להחלטות חשובות". דבריהם לא פתרו את התעלומה, אך סיפקו רמזים. בפרארי רוצים להמשיך להשתמש בידע וביכולת המשיכה וההדבקה של שומאכר. מצד שני, הם יקוו שנוכחותו לא תלחיץ את יורשיו. "אחרי כמה חודשי מנוחה יהיה ברור מה אעשה", סיכם אלוף העולם.

ויש עוד דבר שהולך להשתנות, לפחות אם שואלים את נהג הקבוצה, פליפה מסה. ב-11 השנים האחרונות היו אדי ארוויין, רובנס באריקלו ומסה נהגי משנה לשומאכר. הם לא אהבו את זה, אבל העדיפו לאסוף את הפירורים שלו מאשר לעבור לקבוצה נחותה ולא לנצח בכלל.

רייקונן אולי חושב שיזכה למעמד בכיר, אבל מסה כבר ירה יריית אזהרה. "אני נהג ברמה דומה", הצהיר, "ולא אתן לו לעבור אותי. ידעתי שהשנה הראשונה תהיה כמו התמחות, אבל צמצמתי פערים. כעת מתחילים מאפס, ולא אוריד את הרגל מהגז כדי לתת לקימי לעבור. הוא מגיע לקבוצה חדשה ויצטרך לכבוש אותה. המשחק הקבוצתי הסתיים", למעשה. הוא רק מתחיל.