באיירן מינכן היתה חייבת להוכיח לאוהדיה ולמבקריה שהיא לא במשבר. משהו לא מתחבר אצל הכוכבים של מינכן. מכת פציעות אמנם פגעה בסגל, אבל למועדון כמו באיירן יש מספיק עומק על הספסל כדי להציב חוליית הגנה וקשר דפנסיבי על טהרת הכוכבים הבינלאומיים. בכל זאת, זה לא עובד. טעויות אינדיבידואליות קורות לעתים קרובות מדי, איש לא מכסה על טעויות חבריו וההיררכיה הפנימית מבולגנת.
הצוות הניהולי של המועדון לא מרוצה מהמצב, אבל המאמן פליקס מגאת לא מבין על מה המהומה. בשנתיים שהוא מאמן זכתה באיירן פעמיים בדאבל, לראשונה בתולדות הבונדסליגה. לטענתו, עדיין מוקדם לדבר בשלב זה של העונה על ההפרש בצמרת.
בשאלקה, לעומת זאת הבעיות הזמניות של באיירן הן דרך חיים. לקראת פתיחת העונה הבטיחו במועדון שלסגל השנה יש פוטנציאל לזכייה בתואר. דבר שלא קרה בחמישים השנה האחרונות. אבל עד מהרה התברר שפציעות בהתקפה ערערו את הביטחון העצמי בקבוצה והכדורגל המהיר והחיובי של שאלקה מתחילת העונה הלך ונעלם. שאלקה אמנם דורגה במקום השני, עם מספר נקודות זהה לברמן, אבל הביקורת רק התגברה.
בשאלקה תמיד כיבסו את הכביסה המלוכלכת בחוץ. שמועות על אי-סדרים, הערכות מוגזמות של החובות, דיונים ביכולת המאמן ורכילות הנוגעת להגעתו הקרובה של כריסטוף דאום חביב האוהדים כמחליף, דוסקסו בתקשורת והגבירו עוד יותר את הלחץ.
לקראת המשחק הביתי נגד באיירן הצהירו האוהדים על שביתה, במהלכה הם לא יעודדו במשך 19:04 הדקות הראשונות, כמחווה לשנת 1904, בה הוקם המועדון. בדקה ה-12 שפטר לוונקראנדס הדני המהיר הבקיע לשער של אוליבר קאהן, ובדקה ה-20 שאלקה כבר הובילה 0:2, שניות אחרי שהאוהדים סיימו רשמית את השביתה בשאגות שמחה. קאהן הציל מהקו כדור קשה ושאלקה נכנסה לאקסטזה. הניצחון היה קרוב, המקום הראשון היה בהישג יד.
מצב הרוח הטוב נמשך עד הדקה ה-45, כששוער שאלקה הדף בנגיעה הראשונה שלו (!) את הכדור אל קו ה-16, שם חיכה לו אנדריאס אוטל בן ה-21, אחד הכישרונות הגדולים של גרמניה, שקבע 1:2. אחרי ההפסקה עוד ניסתה שאלקה לתקוף, אבל רוי מקאי המשתפר כבש שער שישי העונה והשווה את התוצאה. שאלקה נעלמה, באיירן שלטה ושתי הקבוצות יצאו חצי מרוצות. מספיק לבאיירן, מספיק בקושי לשאלקה.
19:04 דקות
אלון זנדר, גלזנקירשן
6.11.2006 / 8:28