חמשת הטובים
1. צל"ש. דווקא בשבוע שבו נפטר רד אאורבך (האיש שסימל תחרותיות), ובתקופה בה משתלטים על הליגה אריק דאמפיירים למיניהם, שמקבלים את הכסף והולכים לישון, בלטו לטובה שני שחקנים אהובים עליי במיוחד - קירק היינריך ופול פירס.
הראשון חתם על הארכת חוזה לחמש שנים בשיקגו, ובתור מולטי מליונר טרי פתח את העונה בשחיטה כשרה של אלופת ה-NBA מיאמי, עם 26 נקודות, 3 שלשות, 2 חטיפות ו-0 איבודים. ופירס? גם הוא קיבל את המיליונים הכבדים הקיץ, עם הארכה משלו, וגם הוא לא החל בהכנות קדחתניות לגמלאות, אלא העדיף לתת את כל הנשמה במשחק הפתיחה של הסלטיקס, עם 29 נקודות ו-19 ריבאונדים. אלו השחקנים המסמלים את הערכים היפים של המשחק, והלוואי שירבו כמותם.
2. אקסטזה בהוליווד. לא, זהו לא שמו של סרט הקאמבק של ג'ק ניקולסון (שנקרא "השתולים"), אבל אולי זו יריית הפתיחה של סרט הקאמבק של השושלת של הלייקרס החדשה. בלי קובי בריאנט בשני המשחקים הראשונים, LA חישמלה את הסטייפלס סנטר מול פיניקס, תוך שהיא מציגה את אנדרו ביינום בן ה-19 (18 נקודות, 9 ריבאונדים, ו-5 אסיסטים) ולמאר אודום (34 נקודות), ויום אחר כך דאגו לפרק את גולדן סטייט בחוץ, עם עוד משחק ענק של אודום (פלירטט עם טריפל דאבל), האבל על בנו הפעוט שמת הקיץ. גם רוני טוריאף המוכשר דפק הופעה (23 ו-9), והוסיף שתי חסימות קריטיות בניצחון על סיאטל, בו חזר קובי לשחק. אם רק מספר 24 יידע להשתלב היטב עם החבורה המפתיעה הזו, עוד יכתבו על זה תסריט להוליווד.
3. טריפל קיד. ראיתם פעם איך עובד פס ייצור? אם לא, לא נורא, אתם מוזמנים לראות את המשחק הבא של הניו ג'רזי נטס. משחק הפתיחה של עונת 2006/07 זימן לג'ייסון קיד בן ה-33 את הטריפל דאבל ה-76 בקריירה, והוכיח שכוחו של האיש עדיין במותניו, גם אם האתלטיות שלו כבר פחתה. וזה היפה שבדבר, כוחו בראשו לא פחות מאשר ברגליו.
4. פרוע במערב. זו הסיבה בגללה אנחנו אוהבים NBA. משחק פתיחת עונה, שתי קבוצות חלשות, פאו גאסול אחד פצוע ושלוש הארכות. הניקס העניקו לאיזיאה תומאס ניצחון במשחק הראשון שלו כמאמן הקבוצה במותחן אדיר בממפיס. ככה נפתחת עונה בליגה הכי מגניבה בעולם, וככה אנחנו רוצים שזה יימשך.
5. ג'אז בניו אורלינס. נכון, גם יוטה פתחה היטב את העונה, אבל אני מבקש להתרכז דווקא בניו אורלינס, בירת הג'אז וההוריקן. הרוח הטובה בקבוצה הזאת שרתה לכל אורך העונה שעברה, בעיקר בביקורים באוקלהומה סיטי, והצרעות היו אחת ההפתעות הטובות של 2005/06. גם את העונה הזו ההורנטס פתחו עם רוח נפלאה, מוטיבציית על, שני ניצחונות והבטחה ללכת על הפלייאוף. כריס פול זוהר, מבריק, נהדר וראוי לכל קומפלימנט בספר, דייויד ווסט שווה כל דולר, ואם גם פז'ה סטויאקוביץ יתחבר סוף סוף לעצמו ולחברים, תהיה שם קבוצה מרתקת שכיף לראות.
חמשת הרעים
1. רד ירוק. האיש שסימל אולי יותר מכל את הטהור, היפה, התחרותי, ההישגי, החכם, מלא הסטייל והתשוקה למשחק, רד אאורבך, הלך לעולמו עם פתיחת עונת 2006/07, ואין סמלי מכך. יש שיאמרו שעם אאורבך מת הכדורסל האמיתי והנכון, מתה תקופה שלא תחזור, מתה אגדה ומסורת, ועבר שאף קבוצה, שחקן, מאמן או עסקן לא יוכלו לשחזר. אבל יש שיאמרו שהחיים חייבים להימשך. והם (כנראה) יימשכו, אבל בוסטון בלי אאורבך אינה אותה בוסטון, וה-NBA בלי רד אינה אותה ליגה, ואפילו שלא כולנו ירוקים בלב, אין ביקום כולו אדם שאוהב כדורסל שלא הרכין השבוע ראש עם הישמע הידיעה.
2. עלובת העולם. העונה החדשה החלה במפגן נוצץ ומכובד בו האלופה הגאה שמחה לקבל מידי דייויד שטרן את טבעות האליפות של עונת 2005/06. הבעיה היא שהחברים בפלורידה נראו אחר כך, במשחק הפתיחה עצמו, שהיה כנראה בעינם אירוע שולי לחגיגה המפוארת, כל כך שבעים ועייפים, שזה פשוט היה לא נעים. 42 הפרש מול הבולס? בבית? למעט דווין וויד, אף היט לא הגיע ל-10 נקודות, ואם המשחק הזה מרמז על משהו, אז מיאמי תתקשה לשחזר את ההישג מאשתקד, ולא תזכה לשפר בעונה הבאה את השיא שקבעה להפסד אלופה בערב חלוקת הטבעות.
3. אכטונג בייבי! על פי החוקים החדשים אסור להביע רגשות ב-NBA. כלומר, לפחות בינתיים מותר לשמוח בלב על שלשה שקלעת, או דאנק שהרבצת, אבל אם ייפלט לך איזה "או בייבי!" תוך כדי, "יס!" או משהו אחר בסגנון, תדע שהטכנית תגיד מיד. לחילופין, גם מבטים מוזרים מזכים היום בטכנית, בעיקר אם המביט הוא למשל ראשיד וואלאס. ככה שגם אם חטפת קלקול קיבה, רצוי שלא תראה זאת לשופט, פן תיאלץ לסבול בשקט בחדר ההלבשה. חוקים נוספים בקנה: הצדעה במועל יד לשופט, רעלות לשחקנים שחורים ועבודות שירות קבוצתיות על איחור של יותר משנייה אחת בחזרה מטיים אאוט. ברוכים הבאים לליגה של שטרן, הליגה הצבאית.
4. צעירים חסרי בושה. ראיתם את דני גריינג'ר הולך לחסום את ג'ראלד וואלאס במשחק של אינדיאנה מול שארלוט? טוב, לא ראיתם, אז נספר לכם. גריינג'ר פשוט התעלם מהעובדה שגופו של וואלאס, שאינו מכונה "קראש" לחינם, שביר, והוריד אותו בעודו באוויר באופן מסוכן ומכוער. הפאול הברוטלי הזה יכול היה לסכן את העונה כולה של וואלאס, אולי אפילו את המשך הקריירה שלו. לא בשביל זה אנחנו קמים באמצע הלילה (ומגלים שכרגיל אין שידור).
5. באד מילר. בראד מילר, חבר קבוע ברשימת הסנטרים הטובים בליגה, פתח את העונה הזו באופן המזוויע ביותר שאפשר. בתום שלושת המשחקים הראשונים של העונה הוא רושם ממוצע אדונל פוילי של 6 נקודות ב-26 אחוזים מהשדה, ואפס תרומה נוספת לקבוצה. בנוסף הוא גם פצוע ביד, ואחרי המשחק האחרון של סקרמנטו במילווקי הוא גם פצוע ברגל, פציעה שחומרתה טרם התבררה. זו תופעה מוכרת ששחקנים חווים בשלב כלשהו בקריירה נפילה דרסטית ביכולת. השאלה אם מילר בן ה-30 גם יצא מזה או שזו רק תחילת עונה סיוטית.