זנדברג פורע שטרות

כדי להבין כיצד באמת בית"ר ירושלים החלישה את מכבי חיפה, כדאי טיפה לצלול לתוך הסיפור של מיכאל זנדברג בבירה. בית"ר ירושלים לא רק לקחה למכבי חיפה את אחד השחקנים הכי טובים שלה בארבע השנים האחרונות, אלא גם למדה דרכו מהו באמת סוד המקצוענות של האלופה מהצפון. בית"ר קיבלה לא רק את הרגליים המופלאות של זנדברג, אלא גם דפוסי עבודה ומנטליות של אלוף, שלמד הכל בכפר גלים. מצרכים חשובים לטוענת לכתר.

מי שמכיר את זנדברג בימיו הראשונים במכבי חיפה, אז נער רזה וחלש פיזית, שסובל מליקויים קשים בכושר הגופני, והיום מאסת שרירים, עשוי להיות מופתע מהדברים הבאים. את הערכים שהעביר זנדברג ממכבי חיפה לבית"ר, ניתן היה לחוש היטב בתקופת אוסי ארדילס, אותה נהג לכנות "קייטנה". בימים שעוד לא ירד גשם וכולם חשבו שהשמות הגדולים יביאו לבית"ר אליפות, זנדברג נהג להיות ביקורתי מאוד כלפי כל מה ש"המאמן הלא רציני" (כך הוא כינה אותו) ייצג. "אנשים פה חיים בסרט", אמר השחקן שלא היה בעברו הרחוק שם נרדף לטקטיקה, לחבריו בחדר ההלבשה. "אתם לא יודעים מה מחכה לכם, כמה המצב שלנו גרוע. רק כשנתפכח נבין זאת",

בהתחלה לא הרבה לקחו ללב את הביקורת הבונה של זנדברג, שלא הסתפק באימונים הרגילים בבית וגן ונהג לחזק את גופו בשעות הפנאי. זנדברג הרגיש מחויבות גדולה להצלחת המערכת בגלל שכולם חיכו בפינה לכישלונו: המשכורת הגדולה, העזיבה האמיצה של מכבי חיפה חוסר הקשר הרעיוני בין מה שהוא מייצג לבית"ר ירושלים. זנברג, ולא רק בזכות ארבעת השערים ושני הבישולים, עמד בכל המשימות האלה כרגע והעביר לחבריו רעיונות מהאלופה, בלי קשר לפיטוריו של אוסי ארדילס. בראשון, מול מכבי חיפה, הקבוצה שהפכה את הכשרון שלו למשהו אמיתי, זנדברג יכול כמעט להשלים את המשימה.

למרות שכבר באמצע העונה שעברה כולם ידעו שזנדברג ישחק בבית"ר ירושלים, לקשר הצעיר לא היתה פתיחה חלומית. מעבר "לקייטנת ארדילס" שהדאיגה אותו, היו הרבה שטענו שהוא לא מתחבר ל"אווירה" הירושלמית, ואף היו כאלה שכינו אותו "צפוני", מילה גסה בבירה. אך זנדברג, בדרכו המיוחדת והחייכנית, הצליח להתאקלם בבית"ר בצורה מרשימה, תוך כדי שהוא משנה מעט את האווירה שהייתה בירושלים עד כה. שילוב של שמחה ורצינות. חלק מהקרדיט בנושא הזה יש לייחס להנהלת בית"ר, שצירפה שחקנים שמשתלבים נהדר עם זנדברג: גרשון, בנאדו, אפק, גפני.

"אני מרגיש בבית"ר כמו בבית", היה המשפט היחיד שזנדברג הסכים לומר לקראת מכבי חיפה. רק ביום ראשון האחרון היה זנדברג המארגן הגדול של מסיבת יום ההולדת של פאבריס פרננדס הבעייתי, לא הפסיק לדאוג לחבריו מהקבוצה ותרם רבות לאווירה המדהימה שהייתה. "מיכאל הוא שחקן שכל אחד רוצה בקבוצה שלו", אומר אחד השחקנים בבית"ר. "מעבר לכך שהוא שחקן גדול, הוא גם בנאדם שמאוד כיף להיות איתו, הוא מביא לקבוצה אווירה מאוד שמחה והחשיבות שלו היא גדולה מאוד".

באמצע השבוע הנוכחי הגיעו לבית וגן אוהדים רבים של בית"ר, לא בדיוק האנשים שזנדברג מבלה איתם, לכבוד משחק העונה בראשון. "יש לנו מחויבות גדולה לאוהדים, הם צמאים להישגים ואסור לנו לאכזב אותם", אמר מיד לחבריו. "כמו שהם יודעים לתמוך בנו במשחקים ולבוא בהמוניהם למשחקי החוץ, זאת ההזדמנות שלנו להחזיר להם, לנצח את מכבי חיפה ולחשוב רק על האליפות".

מקצועית מיותר להרחיב את הדיבור: 4 שערים, חלקם מכריעים, 2 בישולים, מנהיגות, מחויבות, וכל זה כאשר הוא לא ממש משחק בעמדה שלו בצד שמאל, אלא יותר במרכז המגרש, טיפה מאחור יחסית לתפקוד שלו בחיפה. בשכונה של ארדילס, כאמור, זנדברג הרגיש אבוד למרות השערים, עד שהגיע מזרחי. מאז זנדברג מרגיש כמו דג במים. כולם עושים תנועה ללא כדור, סגנון המשחק ברור לכל, אפילו כשהמאמן מתפקד אותו לעתים במרכז המגרש (נגד הרצליה הוא דווקא חזר לחגוג באגף שמאל על חשבון שי מימון).

כבר באימונים הראשונים של יוסי מזרחי, המאמן לקח את הקשר המוכשר לשיחה ואמר לו: "אני בונה עלייך כפליימייקר, אתה צריך להיות השחקן שיתפוס את הפיקוד בקישור". וכך אכן קורה: זנברג צועק, מעיר, מתקן, מלמד, הן באימונים והם במשחקים. מה שנקרא, שחקן שפורע שטרות, הרבה שטרות במקרה של זנדברג.

משל נוסף למהפך שעבר העונה על בית"ר ומכבי חיפה, הוא הקשר ששיחק אשתקד על המשבצת של זנדברג בטדי, מאור מליקסון. התחלופה הזאת מעידה על התחושה המוזרה לקראת המשחק בטדי בראשון, בה בית"ר מופיעה פתאום כפייבוריטית. מי שראה את מליקסון השבוע בשדה התעופה בדרכו לגלזגו עם מכבי חיפה, הבין עד כמה הוא לא קשור למקצוענות של האלופה: מרושל בלבושו בניגוד לשאר חבריו, חולצה בחוץ, נעלי ספורט, סוג של שכונה.

אם תרצו, מליקסון נשאר עדיין בבית"ר של מאיר פניג'ל, ולא ממש נקלט במכבי חיפה, מקצועית וחברתית: מאז הגעתו לקבוצה של רוני לוי, ממעט מליקסון לקבל דקות משחק בחיפה. אומנם הוא קיבל מספר דקות מול ליברפול, ריינג'רס וקבוצות נוספות, אך לא לזה הוא ציפה כשהגיע לכרמל. שער אחד ו-0 בישולים מספרים פחות או יותר את הסיפור.

אבל לא רק מבחינה מקצועית קשה למליקסון, גם בצד החברתי. החבר הטוב ביותר, ברק יצחקי, נמצא בבית"ר; המרחק מהבית ביבנה גדול יותר וחברים קרובים כמו שהיו לו בבית"ר הוא מתקשה למצוא בחיפה. ביום ראשון הוא יגיע לאצטדיון טדי כשחקן "זר" לאחר 4 עונות בהן היה שחקן בית. בניגוד לזנדברג שיפתח בהרכב, מליקסון יישב כנראה על הספסל ואולי יהרהר בכל זה.