כמה גולים זה עשרה שקלים?

מאת אורי שאלתיאל

התעלמנו מתמרורי האזהרה, הדחקנו את הסימנים החיוניים, התפללנו לנס, אבל שום דבר לא עזר והשבוע נפלה עלינו הבשורה הרעה: מפלצת הפיי-פר-ויו, אויבתו המושבעת של כל חובב ספורט באשר הוא, תטרוף בקרוב גם את שידורי הכדורגל בישראל.

השבוע אישרה מועצת שידורי הכבלים והלווין לערוץ הספורט להפעיל תשלום בעד צפייה כבר בעונת הכדורגל האנגלי הקרובה, וזוהי רק ההתחלה: מעבר לפינה קורם עור וגידים ערוץ שלם בתשלום. אז אם עכשיו הם לוקחים לכם עשרה שקלים תמורת משחק מהליגה האנגלית, מחר הם יכולים לשלשל לקופתם עשרים שקל על כל משחק בליגת האלופות, ומחרתיים שלושים שקל על ליגת העל - ועוד לא הזכרנו את המונדיאל.

ואני לתומי חשבתי שמכסת השידורים הישירים בערוץ הספורט עלובה גם ככה, שדרוש שיפור מיידי ומשמעותי, אבל עכשיו מתברר שהערוץ יישאר עם הליגה השנייה של השידורים, והאירועים החשובים ינדדו לערוץ בתשלום. מה אתם רוצים, אומרים אנשי הכבלים, תשלום בעד צפייה היא שיטה שעובדת בכל העולם וזה רק טבעי ליישם אותה גם כאן. זה אולי נכון, אבל בעולם היא משמשת בעיקר לאירועים גדולים כמו קרבות איגרוף על התואר העולמי או משחקים חשובים של הנבחרת הלאומית, ולא לסיקור ליגה שלמה. לדובדבן ולא לקצפת.

האנשים הטובים בחברות הכבלים יודעים בדיוק מה הם עושים. הם מבינים שאנחנו ג'אנקים אמיתיים שלא יכולים שבוע בלי משחק, תראו אותנו עכשיו אחרי חודשיים בלי כדורגל: אנחנו עצבנים, סחוטים רגשית, סופרים את השעות לקראת שריקת הפתיחה של העונה, מתרגשים כמו ילדים לפני כל משחק ידידות חסר חשיבות. בחברות הכבלים יודעים שנשלם כל סכום בשביל העונג שלנו, ועכשיו הם שולחים את המפלצת כדי שתרוקן לנו את הארנקים.

ובכן, הדרך היחידה להתגבר על המגיפה הזו היא להשאיר את הטלויזיה סגורה. אני לפחות פותח בחרם צרכני. יש מספיק כדורגל חינם כדי להסתדר בלי הליגה האנגלית. יש ליגה אטלקית בלווין, יש ליגה ספרדית וליגת האלופות בערוץ הספורט, יש ליגת העל ומוקדמות המונדיאל. נכון, לפעמים הפיתוי יהיה גדול, מה זה עשרה שקלים תמורת משחק משחק אחד של יונייטד או ליברפול? מה זה עשרה שקלים לעומת הגאוניות של הנרי, אואן או ורון?

ובכן, 360 משחקים כפול עשרה שקלים זה 3,600 שקל בשנה. ומה עם אלו שרוצים לראות שני משחקים ביום, או שלושה - אם בכל פעם שנרצה לראות כדורגל זה יעלה לנו כסף, סופנו לפשיטת רגל קולקטיבית. אז פשוט אין ברירה אחרת: בלי מנצ'סטר יונייטד נגד ליברפול. בלי ארסנל נגד טוטנהאם. בלי לידס, צ'לסי, איפסוויץ' ולסטר, עד שתגורש מכאן המפלצת.

* הטור לקוח מגיליון "ספורט העיר", 9.8.2001