ככה עושים זאת נכון

מה שהתחיל כמו נס, קרם עור וגידים תוך עונה אחת והפך לקבוצה של ממש. לא עוד חבורה של שכירי חרב שאי אפשר לדעת אצלה מה יוליד יום, אלא סגל שמבוסס ומותאם לחלום של בני יהודה נכון ל-2008/9, לפי הסדר הבא: שלד של שחקני בית צעירים, מוכשרים ורעבים. עליהם מלבישים זרים טובים, ושחקני רכש ישראלים שקושרים או יקשרו את גורלם עם בני יהודה. קבוצה צנועה, נמרצת, חכמה, יעילה, קבוצה ששמה בצד את קשיי הקיום והתחילה להסתכל למציאות בעיניים. מורי, צעירי, עטר, עזוז, ראלי, הם הבסיס שיחזיק את בני יהודה בשנים הבאות, הם מרווח הנשימה שלה לגדל במקביל שלד ועוד שלד ועוד שלד דרך מחלקות הנוער, ולא לשוב ולהתבסס על פליטי הקבוצות הגדולות. לא צריך עוד לבקש משכנתא מאף קבוצה, יש לנו בית. קבוצה אוטרקית לכל דבר, מכבי פתח תקווה בקטן. סרטי מלחמה? רק בקולנוע.

ההצלחה המקצועית הצליחה להשכיח את הצרות שעדיין לא נפתרו. חזי מגן, אולי הבעלים הכי סימפטי בליגה, עדיין לא מצא שותף שיעזור לו לשאת בעול, ואיומי העזיבה הקבועים שלו עדיין מרחפים באוויר. משה דמאיו ומגן מנהלים את הקבוצה למופת, משתפרים ולומדים מעונה לעונה, אבל לקבוצה אין עדיין אבא קבוע ושקט כלכלי. גם נושא המגרש לא נפתר. בלומפילד עדיין גדול על בני יהודה, שלא מעלה על סדר היום את השאלה הכואבת: איך בעיר כמו תל אביב, ששכונותיה סיפקו לליגה הבכירה כל כך הרבה קבוצות מיתולוגיות, יש איצטדיון כדורגל אחד, שמשרת שלוש קבוצות בגדלים שונים וצרכים שונים? העננים האלה יורידו גשם על בני יהודה ביום שהיא תחזור לא להצליח. מתי כבר הם יבנו את הגגון המתבקש. אחרי שהשאלות המקצועיות נפתרו, זה אפילו יותר ממתבקש.

זה כבר פאסה להלל את אלירן עטר, הרבה יותר קשה להצדיע לשוער שרבים מאיתנו שחטו. אז רק בשביל המסר לגבי כדאיות הסבלנות, שווה לתת כבוד לדלה איינוגבה.

לא שכחנו את המסר על הסבלנות, אבל גם לא שכחנו שזו כבר עונה שנייה שתומד חמד לא מצליח לגרום לראשי מכבי חיפה לחשוב להחזיר אותו. שער אחד, רושם לא מספק. ילד, תתעורר.

רק מי שמשחק פלייסטיישן ומכור למשחקי הפרואבולשן ופיפ"א, יודע שיש שערים שכובשים רק בפלייסטיישן. עד שהגיע אלירן עטר והמספרת, שגם למסי מול נבחרת ישראל יהיה קשה להבקיע בעזרת תוכנת מחשב. לפרטים: לירן שטראובר.

עיתון אחד טוען שגיא לוזון אמר משהו בגנות העדה האשכנזית, כמה ימים אחר כך מתברר שהדברים כוונו בכלל לשני כתבים ספציפיים שמאמן בני יהודה זוכר מימיו בהפועל תל אביב. העונה של בני יהודה גדולה על השטות הזאת. הלאה.

הוא לא הפך לחלוץ שמסוגל לסחוב את בני יהודה, הוא לא התחבר לקהל, הוא לא נראה כמו מישהו שמחויב למועדון, ולצערנו, הוא נראה קצת יותר שבע מאשר רעב. גם הפציעה הארוכה ממנה סבל העונה קצת תורמת לתחושה שמשה ביטון לא יהיה מכונת השערים שקבוצה בני יהודה צריכה.

זה לא מוכח, זה לא עובדתי, אבל איכשהו נראה שיש משהו מבוסס בתחושה שאם אילייה יבוריאן היה נוחת בקבוצה הנכונה של תל אביב, מאבק האליפות אולי היה מקבל צלע נוספת. גם אוהדי בני יהודה, שזוכרים את השער שכבש נגדם בגמר הגביע, היו סולחים לו.

מאמן פגוע וקבוצה עזובה, חיפשו קשר מנחם ומצאו שידוך מושלם.