מאמן חצי העונה

אחרי שבררנו בין המועמדים לתואר ה-MVP של אמצע העונה, הגיעה העת להחליט מי המאמן המצטיין עד כה. אבל איך בדיוק אפשר לבחור בלב שלם? ובכן, אי אפשר, אבל כמובן שנעשה זאת בכל זאת. המועמד היחידי מהמזרח הוא מאמן וושינגטון אדי ג'ורדן, אך מכיוון שאדם הוא תבנית נוף מולדתו, החולשה של הקונפרנס בו משחקים הוויזארדס את רוב משחקיהם מוציאה אותו מהרשימה הסופית. זה משאיר לנו חמישה מאמנים מהחוף המערבי, שכל אחד ואחד מהם ראוי לתואר.

ד'אנטוני הריץ את הקבוצה שלו למאזן השני בטיבו בליגה, למרות פתיחה של 5:1, והאווירה הטובה השוררת בחדר ההלבשה נזקפת בעיקר לזכותו.

ד'אנטוני הוא מאמן של שחקנים במובן החיובי ביותר של המילה. לדוגמה, כשאמארה סטודמאייר ניגש אליו בתחילת העונה וביקש לפתוח בחמישייה, כי הרגיש שייכנס טוב יותר למשחק, ד'אנטוני לא התבייש לשנות פאזה ולהקשיב לכוכב שלו. והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. כמה מאמנים אתם מכירים שהיו נענים לבקשה שכזו?

הסאנס הם שוב הקבוצה האטרקטיבית בליגה, ועוד עם יכולת משופרת במאני טיים, גיוון רב יותר בצבע, ואפילו הגנה משודרגת. פיניקס קולעת העונה יותר מכל קבוצה אחרת, 111.3 למשחק, וסופגת 102.5, מקום שמיני בליגה. בהתחשב בכמות הזריקות במשחקים שלה, ובהפרש ממוצע מרשים של 8.8, ניכרת הנוכחות של סטודמאייר מתחת לסלים, והמאמץ המשופר שהצליח הקואץ' להשיג מחניכיו. אבל בשורה התחתונה, כשבסגל שלך יש כל כך הרבה כלי נשק מגוונים, כמה מהקרדיט מהגיע לקאוץ'?

JVG הצליח להעמיד את הרוקטס במקום החמישי במערב, חצי משחק מיתרון ביתיות בסיבוב הראשון, וזאת למרות ההיעדרות הממושכת של יאו מינג והבעיות שעושה הגב של טרייסי מקגריידי.

יוסטון עושה זאת, כצפוי, דרך ההגנה, וואן גנדי ידע למנף היטב את התוספת של שיין באטייה בקיץ כדי להפוך את הטילים לקבוצה שסופגת לא רק הכי מעט נקודות בליגה (90.6), אלא גם באחוזים הנמוכים ביותר (42.1), וזאת כאמור לרוב בלי שהענק הסיני יפטרל בצבע וישלח זריקות תועות ליציע. לחובתו של המאמן נזקוף את ההתקפה השבלונית והצפויה, שעשויה לקרוס בפלייאוף, אבל כדאי לזכור שבינתיים זה עובד, ושלא מדובר כאן בתחרות יופי. למזלו של ואן גנדי.

דאלאס של ג'ונסון עברה מהפך מרשים מימיו של דון נלסון, לא רק בהתעצמות ההגנתית - ללא שינוי משמעותי בסגל השחקנים - אלא גם באגרסיביות ובתעצומות הנפש.

את העונה פתחו המאבריקס עם ארבעה הפסדים רצופים, אבל מאז הם במאזן מעורר השתאות - 5:39, כולל מאזן 7:19 מול שמונה הראשונות בשני החופים (1:2 מול הספרס ו-0:2 מול פיניקס). המשחקים הצמודים כבר לא מאיימים עליה, והתחושה היא שמדובר בקבוצה שקורצה מחומר של אלופים. השחקנים יושבים בול על שיטת הבידודים שלו, וכל אחד מהשחקנים עולה לשחק בפול ספיד, כפי שלא מעט מאמנים יריבים מספרים אחרי שקיבלו בראש. "לרעתו" ייאמר שהוא מחזיק בסגל העמוק והמגוון בליגה.

איך יכול להיות שסלואן מעולם לא זכה בתואר מאמן העונה? יוטה נמצאת בצמרת הליגה כמעט בכל שנה בה אימן את הג'אז, אבל הפרס איכשהו חמק ממנו. האם גם העונה זה יקרה?

המומחה ההגנתי הבין עוד לפני פתיחת העונה שעם סגל השחקנים שעומד לרשותו הוא ייאלץ לעשות התאמות לפילוסופיית המשחק שלו, וכך הפכו הנגנים לכוח התקפי מרשים, בראשות קרלוס בוזר, מהמט אוקור ודרון וויליאמס.

מישהו הימר בתחילת העונה שבשלב זה תהיה יוטה במקום הרביעי במערב הצפוף? מאידך, חוסר ההתחברות של אנדריי קירילנקו למכונה המשומנת של סלואן היא בהחלט נקודה לחובתו, שכן לאין לאף אחד ספק שתמנון הרוסי יכול לתרום הרבה הרבה (הרבה) יותר לג'אז, ולהפוך אותם למועמדים לגיטימיים לאליפות. והם עדיין לא שם.

אוי, כמה הייתי רוצה להאמין שסלואן ראוי יותר לתואר מהאיש שמכונה, שלא בצדק, הזן מאסטר. ג'קסון הוא אולי האיש המעצבן ב-NBA, שיורד על שחקנים יריבים ללא כל סיבה נראית לעין, מעליב את שחקניו שלו, כותב עליהם ספרים משפילים, שולח חיצים למאמנים אחרים, מסתלבט על ערים שלמות, מצית ויכוחים בין חניכיו ותוקע סכינים בגבם של חברים לשעבר.

אבל איכשהו, בסופו של דבר, האיש הזה מנצח. ומנצח ומנצח. ועוד עם סגל שכולל, מלבד קובי בריאנט ולמאר אודום, חבר'ה כמו לוק וולטון, סמוש פארקר, קוואמי בראון, אנדרו ביינום, ג'ורדן פארמר, רוני טוריאוף, ולדימיר רדמנוביץ' ומוריס אוונס. האם יש מאמן בליגה שהיה מוביל את החבר'ה האלה גבוה יותר? האם יש מישהו שהיה מצליח לשכנע את כוכב העל שלו - שכמו מייקל ג'ורדן לפניו לא ידוע כמי שנוטה לסמוך על נגרים - לוותר על 7 זריקות למשחק לעומת העונה שעברה כדי שאיזה סאשה וויאצ'יץ' או בריאן קוק יזרקו במקומו? והאם יש מישהו שהיה מצליח לגרום לעגלות שכאלה להצדיק את האמון הזה?

את היכולת שלו להפוך שחקנים בינוניים ומטה לכאלה שתורמים באופן קבוע כבר ראינו בשיקגו ובקדנציה הקודמת בלייקרס, אבל העונה מת לו באופן סופי ומוחלט הטיעון שאמר שג'קסון הוא בסך הכל מאמן טוב שידע לבחור סיטואציות מצוינות. יש אנשים שצריכים לכתוב מחדש את ההיסטוריה.